כבר כמה דיונים עוסקים בשאלת החוקיות של הטיפול, 

הדיון האחרון, הופיע בדיון של "הטיפול שהפיל אותי לתהום", אולם מדובר בדיון שמגיע כבר ל 40000 תגובות,

שזהו אומנם הישג מאוד יפה לפורום, אבל מקשה מאוד לעקוב אחר התפתחות הדיונים - לכן החלטתי להוסיף את הקטע כאן ולהתחיל כאן את הדיון שלנו - במיוחד התרפיסטים באומנות לגבי השאלה:

איך אנחנו מתייחסים להעדר החקיקה.

דיון קודם שלי, עסק בשאלה האם השדולה הפוליטית אכן מקדמת אותנו, עדיין לא ברורה לי התשובה, מה שברור לי הוא שאין מנוס מהשלמה של חקיקה, אם כי אני מאוד לא אוהב את החוק הנוכחי שמנסה להפוך באותה נשימה את כל ההכשרה למשהו אקדמי.

אני מצרף את המאמר שבתוכו פסק הדין המפתיע -

למאמר 

מכיוון שלהבנתי פסק הדין בנושא פסיכותרפיה בידי מטפלים שאינם פסיכולוגים קליניים (שניתן ב- 13 באפריל בבית המשפט המחוזי בתל אביב) תקדימי, פניתי לאחרונה  לעו"ד של י.ה.ת כדי לקבל חוות דעת לגבי השלכותיו. כרגע אני ממתין לתשובתו המנומקת. למרות שחוק הפסיכולוגים קובע שרק פסיכולוג קליני רשאי לעסוק ב"טיפול פסיכולוגי", אין בו הגדרה תוחמת למשמעות המושג. בעקבות תהליך החקיקה להסדרת העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, שנעדר בו הפסיכותרפיה, השיג בית המשפט לראשונה שמלכתחילה הייתה כוונת המחוקק בחוק הפסיכולוגים לפסיכותרפיה מילולית. מכיוון שאין בחוק הפסיכולוגים ייחוד פעולות בנושא זה, פסק בית המשפט שאין פסול בשימוש בכלים של פסיכותרפיה מילולית על ידי בעלי מקצועות בריאות נפש אחרים. להבנתי עד כה (כל עוד לא קיבלתי את חוות הדעת המשפטית המוסמכת), יתכן ומכאן ואליך עלול השימוש בתואר "פסיכותרפיסט" על ידי אנשי מקצועות בריאות נפש שאינם פסיכולוגים קליניים להיחשב כהתחזות ולהוביל לתביעות משפטיות נגדם.

יתכן ופסק דין זה יהיה זרז להתמודדות מחודשת של הכנסת עם חקיקת חוק להסדרת הטיפול הנפשי. הטענה שחקיקה זו הוכשלה עד כה על ידי הפסיכולוגים, במטרה לשמור על ההגמוניה  שלהם, לא מדויקת. בין היתר נתקלה חקיקה זו בהתנגדות ההסתדרות הרפואית מכיוון שהיא עלולה להטיל סייגים על הסמכות הגורפת של הפסיכיאטרים להעניק כל סוג של טיפול נפשי, כולל פסיכותרפיה מילולית. האפשרות שפסק דין זה יאלץ את הכנסת ליזום מחדש את חקיקת חוק להסדרת העיסוק בטיפול נפשי, מוכח ביתר שאת את הכרח הטיפול היצירה והבעה להיכלל בהקדם בחוק להסדרת העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים. במידה וחקיקת חוק הטיפול הנפשי תרקום עור וגידים, והטיפול ביצירה והבעה עדיין לא מוסדר, קיימת סכנה ממשית שאסור יהיה להמשיך ולעסוק בו. זאת, מכיוון שרוב הסיכויים שאחד התנאים הראשונים בחקיקה יהיה הסמכה במקצוע בריאות נפש מוכר.

 ... אני מבולבלת..

האם זה אומר שטיפול רגשי בתחום ההבעה והיצירה אינו חוקי?

או שמא הוא חוקי כל עוד לא משתמשים באמצעים וורבליים?

ואם הוא לא חוקי איך זה שמוסדות ציבוריים כגון בתי ספר וקופות חולים נעזרים בשירותיו?

אודה להבהרות.

הנה קישור  ששמתי בדיון ההוא

ציטות אחד הפסקאות

"יש לציין, וזה חשוב, שהקביעה של השופט המר שרק פסיכולוג קליני מורשה לבצע פסיכותרפיה איננה מחייבת, לפי הבנתי המשפטית (האפסית, למעשה) שכן הוא קבע זאת למעלה מן הדרוש, כפי שהוא מסביר: "הערה זו, היא, כאמור, למעלה מן הדרוש, שכן אין אני מוסמך בתיק זה, להידרש עתה לסוגייה זו".
חשוב לומר את זה כדי שלא יתקבל הרושם שכל האנשים שמבצעים פסיכותרפיה ואינם פסיכולוגים קליניים הופכים לפתע לפורעי חוק. זו אמירה עקרונית שנראה כאילו היא מזמינה את המחוקק לעשות דיון בדבר ולהגיע להחלטות. אבל זו אמירה מעניינת כי יש פה נקיטת עמדה נחרצת למדי שיכולה לשמש כנסיון ליצור תקדים או לניגוח מטפלים שאינם פסיכולוגים."

ככה שהמצב ממש לא ברור כרגע..

אם אני הולכת כיום ללמוד בתוכנית MA פסיכותרפיה (יש תוכנית חדשה כיום בארץ) אני ממש לא עוברת על החוק.

כל עוד אני לא קוראת לעצמי פסיכולוגית  וכו

אבל אין כל מניע שאקרא לעצמי פסיכותרפיסטית נכון להיום למיטב הבנתי

הפנתי את השאלה לקהילה של חוק ומשפט, היות שגם לי לא ברורה ההשלכה,

נראה שזה לחלוטין לא ברור.

מהתשובה של מוטי מקמורי, את יכולה להבין - שלכל הפסיכותרפיסטים, שעברו הכשרה של בית הספר לפסיכותרפיה ואינם פסיכולוגים קליניים, אין שום הבטחה שהמקצוע שלהם יוכר בהמשך, אם וכאשר יעבור חוק הפסיכותרפיה, יתרה מכך, ייתכן שתביעות נוספות יגיעו כעת מתוך אותו פסק דין, שהרי נאמר כאן מפורשות שאין רשות לאף אחד מלבד פסיכולוג  קליני או פסיכיאטר (שזה לא ברור לי למה) לעסוק בפסיכותרפיה.

היתרון שלנו, התרפיסטים באומנות, על פי דבריו של מוטי מקמורי, היא שנעשתה בעבר אבחנה בין פסיכותרפיה מילולית ובין טיפול הבעתי, הפסיכותרפיה בדיבור, היא זו ששייכת לפסיכולוגים הקליניים.

כן, כדאי לך לבדוק את זה בקפידה לפני שתחליטי על דרכך. 

ולגבי שאלתה של תמי, הרי שהדיון בדבר החוק שלנו - להגדרת תרפיה באומנות כמקצוע, הוא דיון שכבר דנו בו די הרבה, ראי "מאמרים".

בכל מקרה, זה שגופים שונים בחרו לקבל אותנו, לא הופך אותנו לחוקיים. אגב, במשרד החינוך - עוקפים את הבעיה, דרך זה שהם מקבלים אותנו כמורים, במשרד הבריאות כפרא-רפואיים ובקיצור - עושים לנו טובה שמקבלים אותנו, אבל אין שום תקל ל"תרפיסט באומנות" כי אין חיה כזו.

להפתעתי הרבה, קופות החולים, ביטוח לאומי ומשרד הביטחון, כל התחילו להכיר בטיפולים שלנו והוסיפו תקנות לדרגה של תרפיסט באומנות.

צטט: אלון האס 2010-05-19 13:59:04

הפנתי את השאלה לקהילה של חוק ומשפט, היות שגם לי לא ברורה ההשלכה,

נראה שזה לחלוטין לא ברור.

 

מהתשובה של מוטי מקמורי, את יכולה להבין - שלכל הפסיכותרפיסטים, שעברו הכשרה של בית הספר לפסיכותרפיה ואינם פסיכולוגים קליניים, אין שום הבטחה שהמקצוע שלהם יוכר בהמשך, אם וכאשר יעבור חוק הפסיכותרפיה, יתרה מכך, ייתכן שתביעות נוספות יגיעו כעת מתוך אותו פסק דין, שהרי נאמר כאן מפורשות שאין רשות לאף אחד מלבד פסיכולוג  קליני או פסיכיאטר (שזה לא ברור לי למה) לעסוק בפסיכותרפיה.

היתרון שלנו, התרפיסטים באומנות, על פי דבריו של מוטי מקמורי, היא שנעשתה בעבר אבחנה בין פסיכותרפיה מילולית ובין טיפול הבעתי, הפסיכותרפיה בדיבור, היא זו ששייכת לפסיכולוגים הקליניים.

כן, כדאי לך לבדוק את זה בקפידה לפני שתחליטי על דרכך. 

 

ולגבי שאלתה של תמי, הרי שהדיון בדבר החוק שלנו - להגדרת תרפיה באומנות כמקצוע, הוא דיון שכבר דנו בו די הרבה, ראי "מאמרים".

בכל מקרה, זה שגופים שונים בחרו לקבל אותנו, לא הופך אותנו לחוקיים. אגב, במשרד החינוך - עוקפים את הבעיה, דרך זה שהם מקבלים אותנו כמורים, במשרד הבריאות כפרא-רפואיים ובקיצור - עושים לנו טובה שמקבלים אותנו, אבל אין שום תקל ל"תרפיסט באומנות" כי אין חיה כזו.

 

להפתעתי הרבה, קופות החולים, ביטוח לאומי ומשרד הביטחון, כל התחילו להכיר בטיפולים שלנו והוסיפו תקנות לדרגה של תרפיסט באומנות.

תראה , המצב הזה נמשך כבר כמה שנים

וכיום ... אין כל מיניעה לעסוק בפסיכותרפיה כל עוד אתה לא קורה לעצמך פסיכולוג.

אם החוק הזה יצא לפועל זה פוסל גם עובדים סוציאלים ואנשי מקצוע אחרים שעוסקים בטיפול שיחתי

לא נראה לי שלא יקחו בחשבון את המפלים\ פסיכותרפיסטים שאינם פסיכולוגים קלינים

אם שואלים אותי (וכמובן שלא שולים)

לדעתי כדי לעסוק בפסיכותרפיה יהיה חייב המעומד להיות בעל תואר שני קליני (ולא דווקה פסיכולוגיה קלינית) כדי לעסוק בתחום.

מה זה תואר שני קליני?

תואר שיש בו (1) פרקטיקום של שעות דרושות (2) הדרכה אישית \וקבוצתית (3) עבודת גמר = תזה

אם קראת את הקישור ששמתי מהבלוג על הספה והציתוט ששמתי תראה ש"פסק דין" הזה במצב שהוא כיום איננו מחייב ולי נראה שלא תהיה פיתרון לזה בשנה \שנתיים + הקרובים

אנג'י, את מדברת מצפונות ליבך, זה יפה שאת מאמצת את הכללים שקבעו באיגוד הפסיכואנליטי, 

אלא שזה לא החוק,

את מתעלמת ממה שהשופט כותב בצורה מפורשת ביותר - הוא מבהיר - לא יכול להיות שרק הפסיכולוגים נפגעים מהחוק - כי בחוק מובהר במפורש שפסיכולוגים שאינם קליניים לא יכולים לעסוק בפסיכותרפיה.

האם פסיכולוג משפחתי או פסיכולוג חינוכי למדו פחות ממשהו שלמד תואר שני בעבודה סוציאלית, חינוך, או תרפיה באומנות ?

ברור שאם יתירו את העיסוק בפסיכותרפיה לבעלי תואר שני, זה לא יהיה רק במקצועות שהם לא פסיכולוגיה...

מתוך התשובה של מוטי מקמורי, אני מבין שאנחנו - התרפיסטים באומנות, לפחות מוגנים, היות שאנחנו לא עוסקים בפסיכותרפיה, אלא בתרפיה באומנות שהיא תחום אחר מהתרפיה המילולית.

אלא שלגבינו מה שנקבע הוא עדיין לא סופי, כי ממתינים לחקיקה - גם במקרה שלנו, אף אחד לא יודע איך יתייחס המחוקק לכל אלו שעברו הכשרה שמקובלת היום - שלא דורשת תואר שני, אלא תואר ראשון + 3 שנים של לימודי תעודה. התחום הזה מוגדר "תקופת הביניים" - הנושא הזה עדיין לא נידון, למיטב ידיעתי: בתום המושב של הכנסת הקודמת, העלה אחד הקולגות שלי את השאלה, על מנת לדעת מה יעלה בגורל התלמידים שלנו, היו"ר של הוועדה הבהיר - שהנושא ידון בקריאה השנייה והשלישית לחוק - למיטב ידיעתי עדיין לא קבעו את הממדים האלו: במילים פשוטות - כולנו מקווים שכל התלמידים שאנחנו מכשירים על פי מיטב הבנתנו את מה שנדרש על מנת להכשיר תרפיסט באומנות, אכן יעמדו בקריטריונים שידרוש המחוקק, אבל אף אחד לא הבטיח לנו שכך יהיה. 

עד כדי כך, זה לא בטוח, שבשתיים מהמכללות בהן יש לי קשר כלשהו, החתימו את התלמידים שהם מודעים לכך שהחוק עדיין לא נחקק ושהתעודה שתינתן להם לא בהכרח תהייה תנאי מספק לקבלת רישיון לטפל.

אני משער, שהמחוקק יהיה מספיק נבון ולא יזרוק את כל הסטודנטים האלו מהמסלול הישר למסלול אחר - אבל אף אחד לא ערב לי, שלא יקבע בתקנון מצב דרקוני - ועלו כמו רעיונות כאלו, לא הייתי רוצה לתת להם רעיונות...

בקיצור - צריך להפריד בין ההבנות האינטלגנטיות שלנו לגבי מה נראה הגיוני ובין החוק והמשפט בישראל. לכן כתבתי את השאלה בדיון המקביל בקהילה שלהם -אלא לצערי בינתיים מי שענה לי היו אותם החברים מכאן למעט מוטי מקמורי, שהבין את הפנייה לקהילה האחרת. (מוטי מקמורי יו"ר האיגוד, יודע אולי יותר מכולנו, אבל יודע מספיק כדי להבין שהוא לא מבין ומתייעץ עם היועצים המשפטיים, כאשר הוא רוצה לדעת האם הם מבינים...) 

צטט: אלון האס 2010-05-19 18:40:28

אנג'י, את מדברת מצפונות ליבך, זה יפה שאת מאמצת את הכללים שקבעו באיגוד הפסיכואנליטי, 

אלא שזה לא החוק,

את מתעלמת ממה שהשופט כותב בצורה מפורשת ביותר - הוא מבהיר - לא יכול להיות שרק הפסיכולוגים נפגעים מהחוק - כי בחוק מובהר במפורש שפסיכולוגים שאינם קליניים לא יכולים לעסוק בפסיכותרפיה.

האם פסיכולוג משפחתי או פסיכולוג חינוכי למדו פחות ממשהו שלמד תואר שני בעבודה סוציאלית, חינוך, או תרפיה באומנות ?

ברור שאם יתירו את העיסוק בפסיכותרפיה לבעלי תואר שני, זה לא יהיה רק במקצועות שהם לא פסיכולוגיה...

לא כלכך מובן לי המשפט הזה

מתוך התשובה של מוטי מקמורי, אני מבין שאנחנו - התרפיסטים באומנות, לפחות מוגנים, היות שאנחנו לא עוסקים בפסיכותרפיה, אלא בתרפיה באומנות שהיא תחום אחר מהתרפיה המילולית.אני מתכוונת על מפלים שהם לא דווקה מטפלים באומניויות(הבעה ויצירה) איפה זחוק הזה שם אותם... ממש לא ברור.

אלא שלגבינו מה שנקבע הוא עדיין לא סופי, כי ממתינים לחקיקה - גם במקרה שלנו, אף אחד לא יודע איך יתייחס המחוקק לכל אלו שעברו הכשרה שמקובלת היום - שלא דורשת תואר שני, אלא תואר ראשון + 3 שנים של לימודי תעודה. התחום הזה מוגדר "תקופת הביניים" - הנושא הזה עדיין לא נידון, למיטב ידיעתי: בתום המושב של הכנסת הקודמת, העלה אחד הקולגות שלי את השאלה, על מנת לדעת מה יעלה בגורל התלמידים שלנו, היו"ר של הוועדה הבהיר - שהנושא ידון בקריאה השנייה והשלישית לחוק - למיטב ידיעתי עדיין לא קבעו את הממדים האלו: במילים פשוטות - כולנו מקווים שכל התלמידים שאנחנו מכשירים על פי מיטב הבנתנו את מה שנדרש על מנת להכשיר תרפיסט באומנות, אכן יעמדו בקריטריונים שידרוש המחוקק, אבל אף אחד לא הבטיח לנו שכך יהיה. 

עד כדי כך, זה לא בטוח, שבשתיים מהמכללות בהן יש לי קשר כלשהו, החתימו את התלמידים שהם מודעים לכך שהחוק עדיין לא נחקק ושהתעודה שתינתן להם לא בהכרח תהייה תנאי מספק לקבלת רישיון לטפל.

 

אני משער, שהמחוקק יהיה מספיק נבון ולא יזרוק את כל הסטודנטים האלו מהמסלול הישר למסלול אחר - אבל אף אחד לא ערב לי, שלא יקבע בתקנון מצב דרקוני - ועלו כמו רעיונות כאלו, לא הייתי רוצה לתת להם רעיונות...

 

בקיצור - צריך להפריד בין ההבנות האינטלגנטיות שלנו לגבי מה נראה הגיוני ובין החוק והמשפט בישראל. לכן כתבתי את השאלה בדיון המקביל בקהילה שלהם -אלא לצערי בינתיים מי שענה לי היו אותם החברים מכאן למעט מוטי מקמורי, שהבין את הפנייה לקהילה האחרת. (מוטי מקמורי יו"ר האיגוד, יודע אולי יותר מכולנו, אבל יודע מספיק כדי להבין שהוא לא מבין ומתייעץ עם היועצים המשפטיים, כאשר הוא רוצה לדעת האם הם מבינים...) 

 

שוב.. המצב שמעורפל הזה של חוק או חוסר חוק  כבר כמה שנים .. כך שאני מאמינה שיכחו עוד כמה שנים עד שמשהו יחקק.

אני רוצה להאמין שיתחשבו גם במטפלים \ תראפיסטים  שהם לא פסיכולוגים קלינים  יציבו איזה שהם תנאים בסיסיים כמו שכבר כתבתי שלדעתי תנאי בסיסי הוא תואר שני טיפולי  כך שלמשל יועץ חינוכי יוכל לתת פסיכותרפיה לאוכלוסיה שהוא מתמחה בה (תלמידים ).

שוב לפי הציטות שאני שמתי החוק הזה

"יש לציין, וזה חשוב, שהקביעה של השופט המר שרק פסיכולוג קליני מורשה לבצע פסיכותרפיה איננה מחייבת, לפי הבנתי המשפטית (האפסית, למעשה) שכן הוא קבע זאת למעלה מן הדרוש, כפי שהוא מסביר: "הערה זו, היא, כאמור, למעלה מן הדרוש, שכן אין אני מוסמך בתיק זה, להידרש עתה לסוגייה זו".
חשוב לומר את זה כדי שלא יתקבל הרושם שכל האנשים שמבצעים פסיכותרפיה ואינם פסיכולוגים קליניים הופכים לפתע לפורעי חוק. זו אמירה עקרונית שנראה כאילו היא מזמינה את המחוקק לעשות דיון בדבר ולהגיע להחלטות. אבל זו אמירה מעניינת כי יש פה נקיטת עמדה נחרצת למדי שיכולה לשמש כנסיון ליצור תקדים או לניגוח מטפלים שאינם פסיכולוגים"

bottom line  הקביעה של השופט איינה מחייבת - נכון להיום

 

כל עוד אין חוק שמסדיר את הטיפול נפשי, הלכה למעשה, גם מי שלא סיים ג' כיתות ואינו יודע קרוא וכתוב רשאי לעסוק בו. פסיקות הבג"ץ שדנו בקבילות תעודת ההכרה במעמד פסלו את נוהל משרד הבריאות להעניק על דעת עצמו (בלי חקיקה ראשית) הסמכה במקצועות הפרה-רפואיים. הן לא שללו את הרשות לעסוק בהם. כלומר, כל עוד אין חוק להסדרת הטיפול הנפשי, אין כל מגבלה על העיסוק בטיפול ביצירה והבעה, אך אין בו שום הסמכה פורמאלית. הצורך בהסמכות פורמאליות רלוונטי לגבי כל איש מקצוע טיפולי שמבקש לעבוד בסקטור הציבורי, או להיות מקושר אליו. בכתבות בפורום זה בנושא הסדרת הטיפול ביצירה והבעה צוין שהסדרי הביניים במשרד הבריאות ובמשרד החינוך עומדים על כרעי תרנגולת ועלולים להיקלע כל רגע למשבר חוקתי. חולשת הסדרי הביניים להעסקת המטפלים ביצירה במערכות הבריאות והחינוך וההתפתחות המשפטית הנוכחית בנושא פסיכותרפיה, שיתכן ותעלה מחדש על סדר היום את חקיקת החוק לטיפול נפשי, מוכיחות שוב עד כמה מתקתק שעון החול לגבי עתיד הטיפול ביצירה והבעה ושלא ניתן לנצח ליהנות מהספק.

אכן, מאז היווסדו מקפיד י.ה.ת על אבחנה ברורה בין ייחוד הטיפול ביצירה והבעה לבין פסיכותרפיה מילולית. אבחנה זו היא ההצדקה הבלעדית לקיומו כדיסציפלינה מקצועית בזכות עצמה. אבחנה זו מושתתת על מרכזיות ההתנסות-המעשית באמנות, הן בהכשרה המקצועית והן בפרוצדורה הטיפולית עצמה. ללא התמקדות בעשייה האמנותית, אין משמעות להגדרה המקצועית הנפרדת "טיפול ביצירה והבעה", אלא הוא עלול להוות פסיכותרפיה מילולית לכל דבר ועיין לנוכח יצירה אמנותית.

אכן, פסק הדין הנוכחי בנושא פסיכותרפיה אינו מחייב ולא אוסר על העיסוק בה מידי אנשי מקצועות בריאות נפש שאינם פסיכולוגים קליניים, אך יתכן והוא יהווה תקדים לשטף של תביעות כספיות כנגדם. חלקן, בעילות דומות לזו שנדונה בפסק דין זה. אחרות, למשל בהליכים משפטיים כנגד הורים מתעללים, בהם יש לנתבעים עניין לרדוף את המטפלים שדיווחו על כך לרשויות וגרמו להעמדתם לדין. כלומר, השימוש בתואר "פסיכותרפיסט" על ידי איש מקצוע בריאות נפש שאנו פסיכולוג קליני עלול להוות כלי לנקמת הורה שהועמד לדין בגין התעללות בילדו, בעקבות דיווח כחוק של המטפל הנ"ל. יתכן ומספיק שהתואר "פסיכותרפיסט" יופיע בחותמת על דוח טיפולי וכד' שהונח על שולחן בית המשפט, כדי שתהיה לעומד לדין עילה לרדוף את המטפל ולתבוע אותו.

צטט: י.ה.ת - מוטי מקמורי 2010-05-19 20:21:12

הצעת החוק שעמדה בשעתו על הפרק הייתה הצעת חוק להסדרת הטיפול הנפשי, ולא רק הפסיכותרפיה המילולית. מטרת החקיקה הייתה להסדיר את הפיקוח על כלל העיסוק המקצועי בטיפול נפשי, על כל שיטותיו ותפיסותיו. מכיוון שבמשטר פלורליסטי מתוקן קשה לתחום גבול בין שיחות נפש מידי איש דת, מחנך, מורה דרך וכד' לבין טיפול נפשי, התמקדה החקיקה בהסדרת עצם "העיסוק המקצועי" בטיפול נפשי.

 

כל עוד אין חוק שמסדיר את הטיפול נפשי, הלכה למעשה, גם מי שלא סיים ג' כיתות ואינו יודע קרוא וכתוב רשאי לעסוק בו. פסיקות הבג"ץ שדנו בקבילות תעודת ההכרה במעמד פסלו את נוהל משרד הבריאות להעניק על דעת עצמו (בלי חקיקה ראשית) הסמכה במקצועות הפרה-רפואיים. הן לא שללו את הרשות לעסוק בהם. כלומר, כל עוד אין חוק להסדרת הטיפול הנפשי, אין כל מגבלה על העיסוק בטיפול ביצירה והבעה, אך אין בו שום הסמכה פורמאלית. הצורך בהסמכות פורמאליות רלוונטי לגבי כל איש מקצוע טיפולי שמבקש לעבוד בסקטור הציבורי, או להיות מקושר אליו. בכתבות בפורום זה בנושא הסדרת הטיפול ביצירה והבעה צוין שהסדרי הביניים במשרד הבריאות ובמשרד החינוך עומדים על כרעי תרנגולת ועלולים להיקלע כל רגע למשבר חוקתי. חולשת הסדרי הביניים להעסקת המטפלים ביצירה במערכות הבריאות והחינוך וההתפתחות המשפטית הנוכחית בנושא פסיכותרפיה, שיתכן ותעלה מחדש על סדר היום את חקיקת החוק לטיפול נפשי, מוכיחות שוב עד כמה מתקתק שעון החול לגבי עתיד הטיפול ביצירה והבעה ושלא ניתן לנצח ליהנות מהספק.

 

אכן, מאז היווסדו מקפיד י.ה.ת על אבחנה ברורה בין ייחוד הטיפול ביצירה והבעה לבין פסיכותרפיה מילולית. אבחנה זו היא ההצדקה הבלעדית לקיומו כדיסציפלינה מקצועית בזכות עצמה. אבחנה זו מושתתת על מרכזיות ההתנסות-המעשית באמנות, הן בהכשרה המקצועית והן בפרוצדורה הטיפולית עצמה. ללא התמקדות בעשייה האמנותית, אין משמעות להגדרה המקצועית הנפרדת "טיפול ביצירה והבעה", אלא הוא עלול להוות פסיכותרפיה מילולית לכל דבר ועיין לנוכח יצירה אמנותית.

 

אכן, פסק הדין הנוכחי בנושא פסיכותרפיה אינו מחייב ולא אוסר על העיסוק בה מידי אנשי מקצועות בריאות נפש שאינם פסיכולוגים קליניים, אך יתכן והוא יהווה תקדים לשטף של תביעות כספיות כנגדם. חלקן, בעילות דומות לזו שנדונה בפסק דין זה. אחרות, למשל בהליכים משפטיים כנגד הורים מתעללים, בהם יש לנתבעים עניין לרדוף את המטפלים שדיווחו על כך לרשויות וגרמו להעמדתם לדין. כלומר, השימוש בתואר "פסיכותרפיסט" על ידי איש מקצוע בריאות נפש שאנו פסיכולוג קליני עלול להוות כלי לנקמת הורה שהועמד לדין בגין התעללות בילדו, בעקבות דיווח כחוק של המטפל הנ"ל. יתכן ומספיק שהתואר "פסיכותרפיסט" יופיע בחותמת על דוח טיפולי וכד' שהונח על שולחן בית המשפט, כדי שתהיה לעומד לדין עילה לרדוף את המטפל ולתבוע אותו.

בעייה רצינית - הרי כאיש טיפול ואזרח אתה לחחב לדווי על התעללות בילדים

שאלה אם תראפיסט יקרה למה שהוא עושה ייעוץ פסיכולוגי = הכוונה פסיכולוגית ולא תרפיה זה "בסדר"

למרות שבפועל  מה שהוא עושה זה פסיכותרפיה ?

פשוט כיסוי מפני החוק

אגב

אני מכירה פסיכולוגית קלינית שעל החשבונית שלה כותבת ייעוץ ולא פסיכותרפיה  .

זה גם דרך כיסוי מהחוק

 

מהתשובה של מוטי מקמורי, את יכולה להבין - שלכל הפסיכותרפיסטים, שעברו הכשרה של בית הספר לפסיכותרפיה ואינם

ולגבי שאלתה של תמי, הרי שהדיון בדבר החוק שלנו - להגדרת תרפיה באומנות כמקצוע, הוא דיון שכבר דנו בו די הרבה, ראי "מאמרים".

בכל מקרה, זה שגופים שונים בחרו לקבל אותנו, לא הופך אותנו לחוקיים. אגב, במשרד החינוך - עוקפים את הבעיה, דרך זה שהם מקבלים אותנו כמורים, במשרד הבריאות כפרא-רפואיים ובקיצור - עושים לנו טובה שמקבלים אותנו, אבל אין שום תקל ל"תרפיסט באומנות" כי אין חיה כזו.

 

להפתעתי הרבה, קופות החולים, ביטוח לאומי ומשרד הביטחון, כל התחילו להכיר בטיפולים שלנו והוסיפו תקנות לדרגה של תרפיסט באומנות.

לא מצאתי את המאמר.

אשמח לקבל לינק אליו.

אתייחס למספר שאלות שהועלו במהלך הדיון -

ראשית, אני חייב תודה למוטי מקמורי, שתשובותיו מאירות את עיננו.

שנית, לגבי השאלות שהתייחסו לדברים שאני העלתי -

1. לשאלה של תמי - אודות ה"מאמרים" - טעיתי בהגדרתי - זה "כתבות" מופיע קוביה בצד התחתון משמאל, לכניסה לכתבה עליה דיברתי

2. לשאלות של אנג'י - בנוגע למשפט - "כל מי שיש לו תואר שני מלבד הפסיכולוגים" -  בדבריו של השופט הלר, הוא מבהיר שזה אבסורד שאנשי המקצוע האחרים שיש להם תואר שני, יוכלו לערוך פסיכותרפיה מלבד הפסיכולוגים שאינם קליניים - את למשל נתת דוגמא ליועץ חינוכי עם תואר שני - מדוע היועץ החינוכי עדיף על פסיכולוג חינוכי ? לפסיכולוג חינוכי אין אישור למתן פסיכותרפיה.

את מבלבלת בין מה שנראה לך נכון ובין מה שקובע החוק וקובעת שהדברים של השופט לא מחייבים - הדברים של השופט מהווים תקדים, ברור שהוא מנסה להפחית בערכם כדי לא להפנות אליו את האש, אבל בפועל, ברגע שפסק כך, לפי מיטב הבנתי ולפי התגובה של מוטי מקמורי, את מבינה שכרגע האיום כבר בפתח - התסריט שלי - אכן בדיוק כמו שכתב מוטי יתחילו תביעות מאותם אנשים שרואים עצמם כנפגעים, למשל הורים שעו"ס טיפל בהם והמליץ על הוצאה של הילדים מהבית - במידה ויראו שהוא חתם פסיכותרפיסט - יגישו נגדו כתב אישום וישיגו לכל הפחות - ביטול של הסמכות שלו - מה שלפי התסריט שלי, יוביל לתביעה של הפסיכותרפיסט - שיתבע את המוסד שבו הוסמך, על כך שנתן לו להבין שהוא כזה... 

חשוב לי להבהיר - שאין לי שום סמכות בתחום המשפטי, אני יודע מעט מאוד, אבל מזהה את אלו שיודעים קצת פחות ממני ובמיוחד מבדיל בין צדק ובין נכון על פי החוק. 

גם לי הדברים נראים נורא לא צודקים, אבל ברור לי שמה שחשוב הוא - מה ההשלכות החוקיות ולא מה נראה לי שצריך להיות בעולם אידאלי...

זו הסיבה שהרצתי דיון מקביל בקהילה של יעוץ משפטי ודיני משפט

אולם לצערי, העו"ד היחיד שהגיב, רק נהנה להבהיר לנו שהמידע הזה שווה הרבה כסף... אם הבנתי נכון, הוא כבר שמח שמצא כאן פרנסה - זה בטח לא לטובתנו. בבדיקה האחרונה שלי, עדיין לא קיבלתי שם התייחסות של משהו בר סמכא בתחום החוק והמשפט.