בחור צעיר ומורכב מאד בשם ג'סי, הגיע למיומנות, שלעיתים התעלתה והגיעה לרמת הרישום של רמברנדט, כך נדמה
.  

 

סגנון העבודה שלו ברישום דומה לרמברנדט באופן מעורר פליאה.

רמברנדט הרמנזון ואן ריין (15 ביולי 1606 - 4 באוקטובר 1669)

 ג'סי מולמן קוראים לו.  הוא בן 24, גדל בקיבוץ נצר סרני והוא עדיין חי בו לבד. יש לו סבא וסבתא ניצולי שואה ואבא אמריקאי. הוא התחיל לצייר בגיל צעיר, ביום גשום אחד, בשיעור היסטוריה וגילה להפתעתו שני דברים:
1: שיעורי היסטוריה ממש משעממים.
2: אם אתה רוצה לשרוד 12 שנים של שיעורי הסטוריה כדאי שתלמד לצייר.
אחר כך גלשו הציורים גם לשיעורי מתמטיקה, גאוגרפיה ולשון, כל יום הפך להיות פחות או יותר שיעור אחד גדול בציור ופיתוח יכולת ההתעלמות מהמערכת ומהסביבה.

ג'סי בחור ביישן יחסית, סגור, שקט ובעל נטיות להרס עצמי. כנער הוא בילה בכמה בתי חולים פסיכיאטרים, שם היה מצייר וניהנה מכל מיני הזיות בחסות תרופות  ופגש כמה אנשים מעניינים אפשר לומר. הוא ברח, חזר וקיבל שוקים חשמליים שעזרו בדיוק ליום בכל פעם. לא תמיד זה עזר לדיכאון. בצבא, אתם כבר יכולים בטח לנחש,  הוא לא היה. בזמן הזה הוא לקח  קורס בגרפיקה, ועבד בתחום שנה בדיוק, עד שהבין, שכמו הרבה דברים אחרים ולמרות שזה בא לו די בקלות, גם זה לא בשבילו.

בשלב מסויים במשך הקורס חברה טובה שלו מהתיכון, רוני יפה, ספרה לו על מורה מדהים לציור ורישום קלאסי שהיא לומדת אצלו בשם ג'ורג' רוט. מהרגע שהגע אליו הבין שרוט שונה משאר המורים שהתנסה אצלם (כאלה שלצערו לא יודעים מה הם עושים למרות הידע הנרחב שלהם בתולדות האומנות).
לג'ורג' הוא באמת חייב את רוב הקרדיט כי אצלו השתפר רבות, למד לצייר מהר ובלי פחד, למד להשתחרר ולתת לאינסטינקטים לעבוד בשבילו. הוא למד שלא צריך להיות בן אדם עמוק מדי ופילוסופי כדי להרגיש את מה שהוא מצייר ולתת לציור חיים.

לג'ורג' הוא אמר, במפגשם הראשון, שהסיבה שהוא מצייר היא שפשוט אין לו שום דבר אחר. זה הדבר היחיד שממלא אותו, בגוף שמרגיש ריק ולעיתים חסר משמעות וגורם לו לרצות, לרצות לעשות, לרצות שמישהו ידע שהוא קיים, לרצות שמישהו יהיה גאה בו, לרצות לראות מה יהיה מחר ובכלל, זה נותן קצת סיבה לחיות (זה וחפיסת סיגריות).
jessemolmen@gmail.com

סיפור מדהים שרק מראה שאנשים עם צרכים מיוחדים זקוקים למישהו שיבין אותם ויתן להם בטחון, ואז הם מסוגלים להגיע להישגים. במערכת הסטנדרטית אין להם סיכוי, כי הם לא עונים לדרישות המערכת ולא משתלבים.

תרגום ועריכה לשונית

לפי הסיפור, היכולת והדחף לצייר היו שם כל הזמן ואף טופחו באופן מעשי.

העובדה שבקורות החיים מופיע שוק חשמלי, נראית אפיזודה שולית לכשרון שהיה קיים ממילא. וודאי שהיא לא סיבת הכשרון או התפתחותו.