קראתי יותר מפעם אחת את הכתבה של רז שכניק ב-7 לילות של ידיעות אחרונות על עידן רייכל ונהניתי למצוא כתבה מאוד מוצלחת שמהווה דוגמא מדהימה איך מצד אחד לכתוב כתבה  מפרגנת באופן יחסי מצד שני להוציא את מושא הכתבה באופן שלילי.

הכתבה מספרת על הצלחתו הכלכלית של עידן רייכל, על העובדה שהוא מוכן להפסיד בטווח הקצר כדי להרוויח יחסי ציבור אשר יועילו לו לטווח הארוך, על העובדה שהוא זמין תמיד לעיתונאים ועל כך שהוא מתחבר עם... "אצולת המוזיקה הישראלית", עם אנשים עשירים, עם יזמים...

אני מנסה לשים את האצבע על שורה/משפט/פסקה בה שכניק כותב משהו לא טוב על רייכל ולא מוצא. כל משפט וכל פסקה כותבים עליו דברים טובים ובכל זאת, כאשר אתה מסיים לקרוא את הכתבה אתה לא חושב שייש כאן פרגון למוזיקאי מוכשר במיוחד שגם מצליח ברחבי העולם וגם מצליח באופן כלכלי (ולא יצטרכו עוד כמה שנים לארגן עבורו קונצרט למען) אלא להיפך, מדובר באופורטוניסט ללא תקנה ומניפולטור לא קטן.

הנה שלושה דברים שאמנם אי אפשר לבוא בטענות אליהם, אבל העובדה שהם כך מעלה תמיהה:

מעבר לעובדה ששער הגיליון מציג תמונה "משונה" של עידן רייכל בכתבה עצמה מופיעה צללית גדולה ושחורה של עידן רייכל. את הפרשנות על הצללית השחורה אשאיר לכם.

אי אפשר לבוא בטענות אל פסקה שכזאת: מאחורי המראה האקזוטי והקול הרך מסתתר אדם תחרותי, נמר תקשורת משופשף, איש עסקים ערני ופוליטיקאי לא קטן. דמיינו את אברהם גרנט עם ראסטות. עכשיו תמחקו את החיוך, מדובר בכרישים.  מי שקורא אותה לא מקבל תחושה של "כל הכבוד למוזיקאי מצליח".

גם את הפסקה שנוגעת לשלמה ארצי: עם שלמה ארצי הוא ניהל שיחות לשיתוף פעולה שלא הבשילו. מדי פעם, כשהוא מקליט שיר חדש, רייכל מבקש מארצי להקשיב לו. בכך הוא גם משיג חוות דעת אובייקטיבית חשובה וגם מנכס לעצמו את הקירבה של פסגת הקונצנזוס הישראלי. דיל לגמרי לא רע.

למה הוא (רז שכניק) עשה את זה אין לי מושג - אילו דברים שרק כאלו שעוקבים ומכירים את ההקשר הכללי על בסיס קבוע ונמצאים בלב העניין ידעו להסביר. אולי היה אמור להיות ראיון בלעדי ובאותו שישי התפרסם ראיון בעיתון מקביל, אולי משהו אחר, אולי יש כאן דברים שהם הרבה מעבר לידיעתו של הקורא הסביר (התחשבנות עם חברת התקליטים, עם איש יחסי הציבור, עם עידן רייכל), אבל בכל זאת, מדובר כתבה מפרגנת על עידן רייכל שהוא יוצא בה רע, או לפחות ממש לא טוב.

נדמה לי שמעכשיו בכל פעם שהשם של עידן רייכל יעלה כנושא בסלון ביתי ממוצע, המוסיקה שלו כבר לא תעמוד בלב השיחה אלא בעיקר "איזה ממזר הוא" או "אתם יודעים כמה מיליונים הוא עושה?"

אולי יש כאן חשבון עם רייכל, אולי גם איזושהי אזהרה לאחרים - אם תהיו לא בסדר איתנו (או תעשו מה שרייכל עשה) תקבלו כתבה "מפרגנת" שכזאת. בכל מקרה, מבחינה עיתונאית יש כאן הישג 

הצלחת לרתק אותי בתובנות שלך.

כן - כך בדיוק צריל "לקרוא" תקשורת.

הבעייה היא שרק (או כמעט - רק) מי שעוסק בתקשורת

מסוגל לקרוא בין השורות.

תודה

 משה דיין