אין מטפל שלא מכיר את ההרגשה.. פגישה מתוכננת עם המטופל לא מתרחשת. המטופל פשוט לא מגיע (אחר כך מתברר שהיה חולה, נתקע לו האוטו, שכח וכו'..) או אולי הודיע כמה שעות מראש שלא יוכל להגיע (כי הוא חולה, נתקע לו האוטו, שכח שיש לו אירוע חשוב, סבתו מאוסטרליה מגיעה לביקור לא מתוכנן.. וכדומה). 

המטפל, שנערך למפגש, התכונן אליו נפשית (כן, גם מטפלים מתכוננים נפשית...), פינה את זמנו, הכין את החדר ..- נותר בגפו ומחכה למטופל הבא שיגיע בעוד שעה. 

מה עושים עם הברזות? מה הנוהל הרצוי? לחייב בגינן? לא לחייב? לחייב חלקית? לחייב רק מי שמבריז בפעם השניה? אשמח לשמוע המלצות מניסיונם של מטפלים אחרים. . 

בדרך כלל רוב המטופלים מגיעים אלי במועד עם סטיית תקן קטנה 10 דקות לפני/אחרי, השיטה פשוטה מאד לקבוע תורים מראש, לשלם

50% מראש, ואין בעיה. זמנו של המטפל יקר לא פחות מזמנו של המטופל, כבוד הדדי נמדד לא רק בגינוני טקס אלא גם בגינוני כסף.

כבודו של המטפל יקר וחשוב לא פחות משל המטופל. המבקש כבוד והתיחסות נאותה ידע גם להעניק.,

אני מכירה את ההרגשה אך עדיין לא הצלחתי לקחת כסף על אי הגעה, איך גובים את זה?מתי?

אני יודעת שיש מטפלים הגובים 50ש"ח על ביטול- נראה לי שכדאי להודיע על כך מראש למטופל

ובמידה והוא לא מגיע הוא יקח את זה בחשבון.

נראה לי פיתרון טוב ועכשיו שאני כותבת לך על כך נראה לי שאאמץ את השיטה הזאת.

הזמן שלנו יקר וההתכוננות חשובה.

בהצלחה.

גבייה עבור פגישה שלא התקיימה בפועל מאוד מסובכת לא בהכרח מהפן הטיפולי כמו מהפן המסחרי ואסביר. לאחר תחילת טיפול שבה נקבעים ומוסכמים התנאים (הסכם טיפולי) החיובים יכולים להיות כחלק מיחסים עסקיים-טיפוליים ובעיקר להעיד על יחסי כבוד הדדי והצחייבות לטיפול.

הבעיה מתחילה ומסתיימת בחיובים על אי הגעה לפגישה ראשונה (פגישה שהתבטלה, לא פגישה שנדחתה). לזה לא מצאתי פתרון מלבד חיובי כרטיס אשראי. יש רעיונות אחרים?

 יש את הגישה האורתודוקסית שמציגה נעמי קלנר בספרה (המצוין) "דבשת הגמל" ולפיו יש לשלם על כל פגישה גם אם בוטלה/נדחתה.

הנימוק מוצג בצורה ברורה בספר ועיקרו שבעוד שהמערכת המודעת שלנו מחפשת את הדינמיקה של החיים - מערכת הלא מודע מחפשת בטחון, יציבות ושלווה ואלה מתקיימים במסגרת של חוקים ברורים השומרים ומגינים עלינו וכזה הוא הכלל של תשלום עבור כל פגישה.

מצד שני קיימות גישות מקלות הרואות במצבים אלה (של אי תשלום) פן אנושי של חולשה רגעית שחלים על כולנו.

מה שחשוב לדעתי זה ההקשר הטיפולי - האם הטיפול בשלב ראשון של בניית אמון או שהוא כבר בשלב שדורש מהמטופל לקחת אחריות.

האם המטופל בשלב שבו הוא יכול להתבונן ולראות כוונות לא מודעות של ביטול הפגישה או שהוא יחווה את דרישת המטפל כפגיעה אישית באמון.

זה לא נושא פשוט ופרנצי טען כבר לפני כמאה שנה שאנו מדברים על כך פחות מדי.

הוא מביא דוגמא נפלאה - בא אליו מטופל ומבקש שיעזור לו ומוכן לתת לו את כל כספו.

פרנצי משיב שיסתפק ב 40 כתרים לפגישה. תגובת המטופל הייתה -" אינך חושב שזה הרבה ? "

ירון 

כשמטופל מגיע, כבר בפגישה הראשונה עושים הסכם טיפול, שבו שני הצדדים מחוייבים לו.

אני מעדכנת את המטופל שאם ובמידה והוא לא מעדכן על ביטול עד 24 שעות לפני מועד הפגישה הוא מחוייב לשלם עליה וכמובן שגם ההפך הוא הנכון. במידה ואני מבטלת פגישה אני מחוייבת להחזיר אותה.

עניין הגבולות הוא נושא נרחב וגדול, למטופלים יש נטייה לבדוק את המטפל בדרכים שונות ומגוונות ויש לומר לעיתים יצירתיות.

במקומות אלו אני דואגת לעגן ולשמור עלי ועל כבודו של חדר הטיפולים.

צטט: מורןא 2010-06-22 18:37:13

כשמטופל מגיע, כבר בפגישה הראשונה עושים הסכם טיפול, שבו שני הצדדים מחוייבים לו.

אני מעדכנת את המטופל שאם ובמידה והוא לא מעדכן על ביטול עד 24 שעות לפני מועד הפגישה הוא מחוייב לשלם עליה וכמובן שגם ההפך הוא הנכון. במידה ואני מבטלת פגישה אני מחוייבת להחזיר אותה.

עניין הגבולות הוא נושא נרחב וגדול, למטופלים יש נטייה לבדוק את המטפל בדרכים שונות ומגוונות ויש לומר לעיתים יצירתיות.

במקומות אלו אני דואגת לעגן ולשמור עלי ועל כבודו של חדר הטיפולים.

 

 

 

האנלוגיה בין חיוב על פגישה שהתבטלה/ נדחתה , ובין מה שאת קוראת "החזרת" הפגישה - היא צולעת - למצער.

הרי הלקוח נקנס ומשלם על משהו שלא קיבל בעדו תמורה [ואני מוכנה לחשוב שגם ללקוח יש לפעמים מקרי חרום אמיתיים בחייו ולא רק רצון להקניט את המטפל/ת שלו], בעוד שאת רק דחית את הפגישה למועד אחר שיסתדר לך, ושכנראה תקבלי עליה תשלום. 

אם את חושבת שנכון לקנוס אותו על ביטול - אז האקוויוולנט של ביטול מצידך צריך להיות שעה טיפולית חינם.