רבות הן הפעמים שאני שואל את עצמי- עד כמה מוכנים אנשים לשתף מידע ברשת. מידע, אשר עד לפני תקופה לא ארוכה, כלל לא היה בגדר הדברים שאדם מן השורה היה חושף לנחלת הכלל.

 

כפי שהעליתי בפוסט שכתבתי בנושא, הבעיה המטרידה יותר, היא דווקא דפוס ההתנהגות "השיתופי" של בני הנוער, אשר גדלו אל תוך מציאות בה הם בעצמם אינם יודעים מהו מידע אישי ומהו מידע ששייך לכלל. וכך לנגד עיניינו גודל לו דור, אשר מוכן לחשוף את עצמו באופן כמעט טוטאלי, מבלי שהם מבינים באמת את ההשלכות לכך.

 

מה שברור מאליו לנו, מי שידע תקופה ללא אינטרנט ורשתות חברתיות, ממש אינו ברור לבני הנוער של היום. הסכנות לכך הן ברורות. כך שלטעמי, אנו כחברה חייבים לערוך חשבון נפש כיצד מבהירים לאותם ילדים כי המידע שברשותם, הוא קודם כל שלהם ורק אחר כך של כל בית הספר (והעולם כולו).

 

רק כנקודה לדיון - צריך להבחין בין מידע אשר מאפשר התחזות למידע אישי, אשר דווקא בשל השיתופיות אינו יעיל לחורשי רע.

 

כיצד ניתן לסחוט אדם בטענה לחשיפת מידע, אשר ממילא גלוי לעין כל?

 

יכול להיות שמבחינה מסויימת גדלתי לתוך העדר הפרטיות, אך אני לא בטוח שהיא דווקא דבר רע - אחר, ללא ספק. מציאות שונה בתכלית אפילו, אך עוד לא שוכנעתי שהיא רעה.

צטט: פנחס קראון 2010-06-22 15:43:48

רק כנקודה לדיון - צריך להבחין בין מידע אשר מאפשר התחזות למידע אישי, אשר דווקא בשל השיתופיות אינו יעיל לחורשי רע.

 

כיצד ניתן לסחוט אדם בטענה לחשיפת מידע, אשר ממילא גלוי לעין כל?

 

יכול להיות שמבחינה מסויימת גדלתי לתוך העדר הפרטיות, אך אני לא בטוח שהיא דווקא דבר רע - אחר, ללא ספק. מציאות שונה בתכלית אפילו, אך עוד לא שוכנעתי שהיא רעה.

אני מניח שעדיין לא הגענו לנקודה בה אדם חושף לעיני כל פרטים ומראות אינטימיים שיוציאו את העוקץ מכל פעולת סחיטה המתבצעת על משקל זה. הנקדוה המרכזית שאני מבקש להעלות היא ההבדל בינך, ביני ובין בני הנוער.

 

אני טוען שלדור שלנו, שראה לנגד עיניו את מהפיכת האינטרנט מתרחשת לנגד עיניו, יש כלים אחרים מאשר לבני נוער שנולדו לתוך זה. הדרך בין כרטיס הזיכרון במצלמה שלנו לחשבון הפייסבוק איננה כה קצרה שפי שהיא אצל מרבית בני הנוער. כי אנחנו, כך לפחות אני מקווה, יודעים אחרת. השאלה היא איך ראוי וצריך להתמודד עם זה- הגם שזה לא תמיד דבר רע.

 

נדמה לי שעוז מתייחס (ואני מסכים) לכך שהחשיפה הכמעט טוטאלית שיש באינטרנט (גוגל, פייסבוק ואחרים) נחזית להיות כמו משהו שמסייע לנו, ואנחנו (במיוחד בני הדור הצעיר מאיתנו) לא משקיעים בכך כמעט מחשבה.

בפועל מה שקרה שהשליטה על המידע אודותינו נשמטה מידינו ואנחנו עוד לא מבינים את האפשרויות להשתמש במידע זה כנגדנו.

דוגמאות פשוטות הן מצבים של מעסיקים שמבקרים בפרופילים של מועמדים לעבודה ולא מזמינים אותם לראיון בגלל משהו שראו שם, חברות ביטוח שלא משלמות פיצויים בגלל תמונה שראו בפייסבוק וכדומה.

לדעתי עברנו את נקודת האל-חזור. לא נחזור למצב הפרטיות של העבר, אבל השאלה היא האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם החשיפה העצומה הזו בעתיד?

ימים יגידו.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2010-06-23 10:18:25

נדמה לי שעוז מתייחס (ואני מסכים) לכך שהחשיפה הכמעט טוטאלית שיש באינטרנט (גוגל, פייסבוק ואחרים) נחזית להיות כמו משהו שמסייע לנו, ואנחנו (במיוחד בני הדור הצעיר מאיתנו) לא משקיעים בכך כמעט מחשבה.

בפועל מה שקרה שהשליטה על המידע אודותינו נשמטה מידינו ואנחנו עוד לא מבינים את האפשרויות להשתמש במידע זה כנגדנו.

דוגמאות פשוטות הן מצבים של מעסיקים שמבקרים בפרופילים של מועמדים לעבודה ולא מזמינים אותם לראיון בגלל משהו שראו שם, חברות ביטוח שלא משלמות פיצויים בגלל תמונה שראו בפייסבוק וכדומה.

לדעתי עברנו את נקודת האל-חזור. לא נחזור למצב הפרטיות של העבר, אבל השאלה היא האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם החשיפה העצומה הזו בעתיד?

ימים יגידו.

 

מסכים בהחלט. אני יודע מידיעה אישית כי משרד החינוך הכניס מערכי שיעור בנודע לשמירה על הפרטיות. זה הכיוון הנכון לטעמי, לתת לבני הנוער את הכלים לדעת מהן ההשלכות האפשריות של פרסום מידע במקומות שהם לכאורה תמימים.

אם יגיע לידי מערך שכזה אעלה את עיקריו לפורום.

אני נוטה לתת יותר קרדיט לדור הצעיר שגדל לתוך עולם מקוון. רבים מהם הם מאד מתוחכמים ויודעים בדיוק את מי לשתף ואת מי לא. כמובן שישנם הרבה שעדיין לא הפנימו את נושא השיתוף והשלכותיו, אבל אחרי שמספיק ילמדו דרך הרגליים (כמו העובד ששיתף את המעביד בביקורת על העבודה ואח"כ פוטר), האנשים ירכשו הרגלים נכונים יותר בנושא שיתוף המידע.

 

זה מזכיר לי קצת את המקינטושים הראשונים שאנשים כל כך התלהבו מהפונטים שהיו כותבים משפטים עם כל מילה בפונט שונה ;)

כמו כל טכנולוגיה, לפעמים מתלהבים יתר המידה בהתחלה אבל אח"כ מוצאים את האיזון הנכון. סה"כ האינטרנט פתח המון אפשרויות לקשר בין אנשים, ויש הרבה יותר יתרונות מחסרונות בשיתוף.

צטט: gadzilla 2010-06-23 15:39:20

אני נוטה לתת יותר קרדיט לדור הצעיר שגדל לתוך עולם מקוון. רבים מהם הם מאד מתוחכמים ויודעים בדיוק את מי לשתף ואת מי לא. כמובן שישנם הרבה שעדיין לא הפנימו את נושא השיתוף והשלכותיו, אבל אחרי שמספיק ילמדו דרך הרגליים (כמו העובד ששיתף את המעביד בביקורת על העבודה ואח"כ פוטר), האנשים ירכשו הרגלים נכונים יותר בנושא שיתוף המידע.

 

זה מזכיר לי קצת את המקינטושים הראשונים שאנשים כל כך התלהבו מהפונטים שהיו כותבים משפטים עם כל מילה בפונט שונה ;)

כמו כל טכנולוגיה, לפעמים מתלהבים יתר המידה בהתחלה אבל אח"כ מוצאים את האיזון הנכון. סה"כ האינטרנט פתח המון אפשרויות לקשר בין אנשים, ויש הרבה יותר יתרונות מחסרונות בשיתוף.

ייתכן שאתה צודק. אך לפחות מנסיון הביניים נדמה שבני הנוער לא באמת מודעים לכך שגם אם הם בוחרים את מי לשתף, העובדה שהמידע שלהם מנוהל על ידי גופים שלישיים ולא על ידם היא בעייתית. מה עוד שנראה כי בני הנוער לא באמת מבינים כי גם המידע הזה, שלכאורה שותף רק בשביל החברים הקרובים, מגיע לעיתים קרובות גם לעיניהם של אנשים אחרים.

 

אני חושב שהסוגייה היא קצת יותר מורכבת ועמוקה מאשר המקינטושים הראשונים. שיתוף המידע והויתור על הפרטיות (אל מול היתרונות בכל) היא דילמה קשה שכנראה תלווה אותנו עוד שנים רבות...

 

בעולם שאנו חיים בו היום לא ניתן משקל גדול מידי לפרטיות . זו החשיפה ברשת , אילו צילומים של כל אתר ועוד. אני לא חושבת שבהכרח זה רע . אני לא בטוחה שהפרטיות היא ערך כל כך מקודש , ומכל מקום היא תלבש עתה פנים חדשות. לכל הפחות מסקרנות. בענין זה אני מסכימה עם פנחס שכתב לפני.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2010-06-23 10:18:25

נדמה לי שעוז מתייחס (ואני מסכים) לכך שהחשיפה הכמעט טוטאלית שיש באינטרנט (גוגל, פייסבוק ואחרים) נחזית להיות כמו משהו שמסייע לנו, ואנחנו (במיוחד בני הדור הצעיר מאיתנו) לא משקיעים בכך כמעט מחשבה.

בפועל מה שקרה שהשליטה על המידע אודותינו נשמטה מידינו ואנחנו עוד לא מבינים את האפשרויות להשתמש במידע זה כנגדנו.

דוגמאות פשוטות הן מצבים של מעסיקים שמבקרים בפרופילים של מועמדים לעבודה ולא מזמינים אותם לראיון בגלל משהו שראו שם, חברות ביטוח שלא משלמות פיצויים בגלל תמונה שראו בפייסבוק וכדומה.

לדעתי עברנו את נקודת האל-חזור. לא נחזור למצב הפרטיות של העבר, אבל השאלה היא האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם החשיפה העצומה הזו בעתיד?

ימים יגידו.

 

הבעיה היא באמת ניצול לרעה של מידע שנגיש וחשוף לכולם. השאלה - איך מונעים את אותם מיקרים לא רבים של ניצול לרעה ,  ניצול לרעה של גופים שלטוניים ועוד. זו השאלה המעניינת.

צטט: דנה דייגי 2010-07-04 19:41:42

בעולם שאנו חיים בו היום לא ניתן משקל גדול מידי לפרטיות . זו החשיפה ברשת , אילו צילומים של כל אתר ועוד. אני לא חושבת שבהכרח זה רע . אני לא בטוחה שהפרטיות היא ערך כל כך מקודש , ומכל מקום היא תלבש עתה פנים חדשות. לכל הפחות מסקרנות. בענין זה אני מסכימה עם פנחס שכתב לפני.

 

הי דנה,

זכות הפרטיות היא זכות יסוד ולטעמי היא אכן ערך מקודש (ולראיה יש חוק שלם שמגן עליה). יחד עם זאת, לכל אדם ניתנה היכולת לוותר על פרטיותו. בחירה זו היא לגיטימית לחלוטין- זאת כמובן בתנאי שאותו אדם אכן בחר לעשות כן כאשר הוא יודע כי זכותו גם להחליט שלא לוותר עליה.

הבעיה שביקשתי להעלות בפוסט שכתבתי ובדיון הזה, היא ההנחה שבני הנוער לא באמת מודעים לאפשרות שאותו מידע, אותו הם בוחרים לשתף ללא הכרה, הוא מידע פרטי השייך קודם כל להם ורק אח"כ לבאי הרשת. ואז "הבחירה" הם עושים לוותר על זכות הפרטיות שלהם לא באמת אמיתית.

מעבר לכך אני מסכים איתך שיש המון יתרונות לרשתות החברתיות (ולראיה אנו בעיצומו של דיון משפטי מעניין באחת מהרשתות האלה...).

צטט: עו"ד עוז חיים 2010-07-05 08:32:26

צטט: דנה דייגי 2010-07-04 19:41:42

בעולם שאנו חיים בו היום לא ניתן משקל גדול מידי לפרטיות . זו החשיפה ברשת , אילו צילומים של כל אתר ועוד. אני לא חושבת שבהכרח זה רע . אני לא בטוחה שהפרטיות היא ערך כל כך מקודש , ומכל מקום היא תלבש עתה פנים חדשות. לכל הפחות מסקרנות. בענין זה אני מסכימה עם פנחס שכתב לפני.

 

הי דנה,

זכות הפרטיות היא זכות יסוד ולטעמי היא אכן ערך מקודש (ולראיה יש חוק שלם שמגן עליה). יחד עם זאת, לכל אדם ניתנה היכולת לוותר על פרטיותו. בחירה זו היא לגיטימית לחלוטין- זאת כמובן בתנאי שאותו אדם אכן בחר לעשות כן כאשר הוא יודע כי זכותו גם להחליט שלא לוותר עליה.

הבעיה שביקשתי להעלות בפוסט שכתבתי ובדיון הזה, היא ההנחה שבני הנוער לא באמת מודעים לאפשרות שאותו מידע, אותו הם בוחרים לשתף ללא הכרה, הוא מידע פרטי השייך קודם כל להם ורק אח"כ לבאי הרשת. ואז "הבחירה" הם עושים לוותר על זכות הפרטיות שלהם לא באמת אמיתית.

מעבר לכך אני מסכים איתך שיש המון יתרונות לרשתות החברתיות (ולראיה אנו בעיצומו של דיון משפטי מעניין באחת מהרשתות האלה...).

 אולי בני הנוער לא ממש מודעים למה שכבר לא כל כך חשוב ולא ממש מעניין אותם.

ממילא לא ניתן לעצור את ההתפתחות הטכנולוגית כמו גם את הפתיחות וההבנה שבני אדם לא כל כך שונים זה מזה

גם לא בבעיות שלהם וגם לא בייחוד שבהם . זה אולי לא נעים לשמוע אבל אנחנו באמת כפר גלובאלי קטן.

חוץ מזה העובדה שאתה חושף ברשת דברים, זה עדיין לא אומר שאתה לא יכול לחיות את חייך באין מפריע.

אין ספק שהפרטיות הצטמצמה מאוד, אבל לדעתי אין בכך הרבה רע. להפך, בעיני זה מקסים לראות את הבכירים ביותר ובעלי מקצועות בסטטוס גבוה עושים חיים עם החברים שלהם, יוצאים לטיולים עם המשפחה שלהם, משתפים את עצמם ואת דעתם ואת המצברוח שלהם ברשת, וזה בסדר גמור. זה בסך הכל מאיר את האנושיות הפשוטה שלנו בלי להוריד דבר מהמקצועיות והסמכות. אני חושבת שאובדן הפרטיות גורם להרבה פחד מהלא נודע, אבל לא מהווה סכנה ממשית.

את לא חושבת למשל שישנם תחומים בהם שבירת ה"דיחסטנס" פוגעת בתחושת המקצוענות?