מדוע יזמים ועסקים רבים מוצאים עצמם בחובות עמוקים או במאבק הישרדות מעייף ?
במפגשים הרבים שלי עם יזמים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים, אני נוכח כל יום מחדש עד כמה מהר אפשר לעבור מאופטימיות/אופוריה, לחובות כספיים של כמה מאות אלפי שקלים.
בעסק עם הוצאות קבועות של 20,000-30,000 ₪ (משכורות, שכירות, שוטף)
והוצאות משתנות שמשתנות עם הרוח, המרחק בין להיות מאוזן לבין להיות בעל חוב של חצי מיליון ₪
הוא לעתים פחות משנת פעילות אחת.
זה חבל.
אבל זה נובע מתכונות "ישראליות" שחלקן מצוינות: יצירתיות, יוזמה, בטחון עצמי. וחלקן מצוינות ובעייתיות לעסק: ספונטאניות, אינטואיציה, וכמובן "יהיה בסדר".
בחברות גדולות, מנהלים מבלים חודשים רבים מהשנה בבניית תוכניות עבודה- תוכנית אופטימית, ריאלית, פאסימית. תוכנית יעדים. צפי שבועי, חודשי, רבעוני, חציוני, שנתי.
כדי שמשהו יהיה יציב, הוא צריך תכנון, בנייה, יסודות וגדילה הדרגתית. הוא צריך תוכנית במקרה של אזעקת אמת. תרגול של מצבי חירום. בדיקת יציבות המבנה ועוד ועוד
ככה גם צריכה להיות ההתייחסות בניהול העסק והמיזם. בבניית תשתיות העסק צריך לשים דגש על 3 צירים:
1. תשתית ניהולית: בניית תוכנית עבודה, כלים לניהול ובקרה, הגדרות תפקידים ושגרת ניהול ועבודה יומיומית.
2. תשתית מכירות: תוכנית שיווק ומכירות. מה עושים, מתי, כמה זה עולה, כמה מתעניינים יגיעו מזה, כמה לקוחות יגיעו מזה, מי ישווק להם, מי ימכור, ואיך לוודא שמנגנון המכירות עובד כמו מכונה.
3. תשתית תפעול השירות/המוצר: האם השירות שלנו רווחי, כמה הוא רווחי, איפה הוא הכי רווחי, האם הוא תחרותי, האם הוא גמיש, מה מבנה ההוצאות של העסק, האם הוא ברובו משתנה או קבוע?
המרחק בין "יהיה בסדר" ל"אני יודע שיהיה בסדר כי אני מתכנן, מנהל ושולט", הוא מרחק של 3 תוכניות עבודה, שנאספות ל"תוכנית אופרטיבית"- חוברת הפעלה של העסק.
אז מה התוכנית האופרטיבית שלכם לחציון 2 של שנת 2010 ?
הוספת תגובה על "המרחק בין "יהיה בסדר" ל"הצילו !!!""
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה