בתקופה האחרונה נכנסה הקהילה שלנו לתנומת קייץ,

משהו לא ברור קורה כאן ורצינו לבקש את עזרתכם לעורר מחדש -

מצד אחד אנחנו גדלים מיום ליום:

לפני חצי שנה היינו 750 חברים, היום כבר ישנם למעלה מ 1350 !

אבל, למרות ריבוי החברים, הדיונים מתמעטים.

 

ידוע לנו, שחלק ניכר מהחברים, רגילים בעיקר לצפות ופחות מורגלים בפתיחת דיונים,

אבל בכל זאת, רצינו לעשות היכרות מחודשת.

 

אנחנו רוצים להזמין כל חבר - להוסיף בדיון הנוכחי מספר מילים אודות עצמו:

מה העניין שלו בטיפול ?

מה העניין שלו בקהילה ?

והאם יש משהו שיעזור לדעתו/ה לפיתוח הקהילה.

 

אתם מוזמנים לשרשר את הודעתכם בהמשך להודעה זו -

כל אחד מוזמן גם לצרף לינק לאתר הבית שלו או למקום בו ניתן יהיה ללמוד קצת יותר אודותיו,

 

ראו הזמנה זו כהזמנה אישית

מצטרפת לאלון.

הפורום הזה הוא "בית" עבור המטפלים לסוגיהם. ניתן להתייעץ ביחד, לא חייבים להחשף כי ניתן להשאר בכינוי בשם אחר.

 דבר נוסף, ניתן באמת (ולא כל פורום מאפשר את זה) לספר על עצמכם, עבודתכם, לקשר לאתר שלכם ולחשוף את פועלכם ועשייתכם. הבמה הזאת היא שלכם ובשבילכם. תעזרו בה כרצונכם!!!

אלון,

לא שאני שולל את הזמנתך, אבל אל תשכח שבלי שום קשר לקהילה, חברים רבים מדירים את רגלם מדה מרקר מאז השדרוג (הקרוי בפי העם "השיטרוג").

למי יש חשק להתעסק עם מאות הבאגים של התוכנה?

אני חייב להודות, שגם לי השדרוג או השינמוך, גרם צרות לא קלות, השתתפתי גם בדיונים פנימיים - של מנהלי הקהילות שנפגעו מהשינוי. אבל, בתור מי שמלווה תהליכי שינוי, אני מסתכל אחרת על שינויים כאלו - ברור שבראייה הקצרה יש הפרעה משמעותית - מה שאותי מעניין, האם במבט ארוך, יהיה כאן שינוי לטובה. בכל שינוי יש רעשים, תמיד יש קושי להתרגל, בעיקר כשמדובר על קהילה כל כך גדולה: רק אצלינו בקהילה, יש 1530 משתתפים - אם נחשוב על כל קהילת המשתמשים של קפה-דה-מרקר, הרי שבוודאי מדובר בקהילה ענקית, שההצטברות של התלונות הופכת את הרעש הזה לבום גדול. זה עדיין לא אומר, שבאמת רק רע יצא מזה. בתיאוריית הכאוס, אחד הדברים היפים, הוא להתבונן בכל התהליכים שהתחילו מתקלה - כך למשל, אם נתבונן בתהליכים כאלו בפסיכולוגיה - יש כמה דוגמאות יפות: פרויד, מתייחס להתנגדות בהתחלה כאחת התקלות החמורות, הוא מוצא דרכים יצירתיות ביותר לעקוף את ההתנגדות - כולל היפנוזה, שימוש בקוקאין (שמאוחר יותר הוא מתכחש אליו) והתרגילים עם הלחץ על המצח. אבל ביומנו, כותב עשר שנים מאוחר יותר - "רק ביום שהפסקתי לעקוף את ההתנגדות התחלתי את הפסיכואנליזה...", במילים אחרות, דווקא כשהעז להשאיר את ההתנגדות, לשהות בה ולעבור דרכה, מצא ששם מצוי החומר החשוב. בתיאוריית הכאוס יש כמה דוגמאות יפות לכך - כמו "הרעש הלבן" - אותן תקלות בתחילת שנות השישים, שהיו בקווי המחשב, שגרמו להפרעה שלא ידעו להסביר, אולם כשהחלו להכיר אותה, מצאו את הדפוס המשמעותי, שלימים יתאים למה שמכונה "פרקטל" - ההפסקות של ה"הפרעה" היו בעלות חזרה משמעותית, שכאשר פגשו בדגם, במקום לעקוף אותו, ראו את היש ולא רק את האין. רשימת הדוגמאות ארוכה - המשפט שמאחד אותם: "הבעיה היא הפתרון". ההתבוננות הזו, בעיני, היא חלק מהראייה השונה של המצב. אפשר להתחיל לכעוס על המתכנתים, על ההנהלה, על היועצים ואפילו לנטוש כמחאה, אבל אפשר גם להתבונן, להיות יחד ברגע הזה, שבאותה תיאוריה מכונה: חזרה לנקודת האפס, לשכוח שכבר היו לנו הישגים ולראות את היצירה המחודשת, בלי להאחז במה שהיה, לפגוש בהווה את מה שיש. אני מתבונן ביצירה החדשה הזו, אותו מנגנון שונה כל כך, מתפעל מהרעש שיצר השינוי, תמהה האם בסופו של דבר יש כאן התחלה שנצליח לאהוב, האם המשבר הזה בעתיד יהיה "קפיצת פארדיגמה" או שיוביל לנזק בלתי הפיך, שיפורר את הקהילה שלנו. אין לי עדיין תשובות, אבל ההתבוננות הזו, מלמדת אותי להיות סבלני יותר, להכיר בעובדה שהפריזמה שלי קטנה מידי, שידרש עוד זמן כדי להיות מסוגל לקבוע בוודאות האם השינוי היטיב או הזיק. אז, למשל, אחד הרווחים שכבר אני יכול ליראות - הוא הבהלה שלנו, של צילה ושלי, שלפתע נראה היה שיומיים רק שלושה אנשים ביקרו.. מיד התחלנו לחשוב על פתרונות, העלנו רעיונות - שהראשון בהם מוצג כאן:

אז, אני מזמין גם אותך, איתן וגם את החברים האחרים - נצלו את הבמה הזו והציגו את עצמיכם - למשל, אני זוכר הבפורום שכונה "בין פסיכולוגיה לאינטרנט" היית פעיל, ספר קצת על זה ועל מה שאתה רוצה למצוא כאן בקהילה...

שמתי לב שהדיון עדיין לא עבר לכיוון שלשמו העלתי אותו, לכן אתן דוגמא אישית ואתחיל בהצגת עצמי: שמי אלון האס, העניין שלי בטיפול, קשרו למקצועי - תרפיה באומנות. כיום אני מלבד תפקידי כאן כמנהל בקהילה, אני גם מלמד תרפיה באומנות במספר מכללות, משמש כמדריך ומטפל במכון פרטי. הנושאים שמעניינים אותי בדיונים כאן, מגוונים - א. חוויות מתוך הטיפול, משני הכיוונים - גם מטפלים שמשתפים בדילמות שלהם וגם מטופלים, היו דוגמאות רבות לטיפולים כאלו עד כה, אשמח להשתתף בדיונים נוספים. ב. הרחבה תיאורטית - הידע לגבי הגישות השונות, במיוחד בתרפיה באומנות, פתחתי בעבר דיון כזה, מפעם לפעם מוצגת כאן גישה חדשה שאני לא מכיר או שמשהו שיודע קצת יותר יכול להעמיק את הבנתנו בה. ג. מה קורה בתחום התרפיה בארץ - חשובים לי במיוחד עדכונים מתחום החקיקה, שמשפיעים רבות על ההשתלבות שלנו בשוק, בנושא זה - אני חב תודה גדולה במיוחד ליו"ר י.ה.ת - מוטי מקמורי, שדואג לעדכן אותנו בכל תנועה ולהגיב לדיונים בנושא. ה. אירועים בתחום הטיפול בכלל - לוח המודעות משרת אותנו יפה מאוד, בשנה האחרונה הייתי ביותר כנסים וימי עיון מאשר בשנים קודמות, חלק מזה - היה בעקבות בקשות לעדכן כאן בפורום אודות יום עיון או כנס, שבסופו מצאתי את עצמי משתתף ולפעמים אפילו מעביר בו סדנה או הרצאה. ו. אני גם שמח לתת מענה לכל אלו שמעלים שאלות שבהם אני מבין, במיוחד סטודנטים שמתלבטים מה ללמוד, שאלות בנוגע לאפשרות לשלב מטפלים במסגרות שונות, לאופן בו ניתן למצוא מטפלים ולהבנה של אלמנטים שונים בטיפול. בנוסף לכל אלו, אני שמח לשמוע ביקורות, הערות והארות לכל מה שאנחנו עושים, בין אם כאן בקהילה ובין בהקשר להופעות שונות במדיות האחרות. אני קורא לכל החברים, להוסיף בשירשור הזה את כתגובה

היי. אני צילה שנהר והייתי שמחה לראות את הפורום הזה יותר פעיל. סוף סוף יש מקום שבו מטפלים יכולים להתבטא, לספר, לשתף, להתייעץ, לשאול. לגבי עצמי... לא אוהבת לספר על עצמי. כל מי שירצה יכול לחפש בגוגל ולמצוא את האתר שלי.

למרות הקשיים מאז השידרוג..או אייך שלא תקראו לזה, הרי זו הזדמנות שלנו להתמודד עם שינויים. אני תרפיסטית באמצעות אמנות עובדת בעיקר עם ילדים שאובחנו כ- P.D.D, בעבודה פרטנית, כמו כן עם ילדים בסיכון גבוה בעבודה קבוצתית, טיפולים דיאדיים והדרכות צוותים והורים. עדין לא הפנמתי שיש את הקהילה הזו, כרגע הקפה משמש במה פרטית לחלוטין. שמחה מאד שקיבלתי הודעה זו ואשמח לשתף פעולה ולהיות חלק אקטיבי בקהילה.

ג'ודי, תודה על התגובה, האם את רוצה להרחיב - מה היית רוצה למצוא כאן בקהילה ?

אמנם לא בדיוק עוסקת בטיפול אבל מאד מתעניינת בכיוון הזה גם כשאין כותרת כזאת. בעבודתי מול סטודנטים לא אחת אפשר להבחין בדילמות הפרטיות. מה שמאד מדבר אלי זאת היכולת לגעת לאנשים בדילמות האלה דרך הסיפור ההיסטורי, וכשאני מזהה את המבט המודאג או המתלבט, זאת ההזדמנות להגיד משהו שיש בו נחמה, אפשרות, יכולת להזיז משהו ואולי להפיח תקווה שאפשר לשנות. במייוחד זה בולט בקורס אותו אני מלמד על הציונות. יש שם המון היבטים תראפוייטיים,היכולת להיחלץ מההסתאבות של הגולה ולהתחיל מחדש. שיא האופטימיות.

הי אלון! בא לי להרים את הכפפה. אני מטפלת באמנות MA. בתחילת דרכי במקצוע. אשמח אם יהיו פה דיונים מעניינים הקשורים לאוכלוסיות, לדילמות מקצועיות ואולי אף על מסלולי ההתפתחות של מטפלים ותיקים.

הי מעניין, במקום אחר אשמח לשמוע על "המשבר" שארע בדה מרקר, אני פספסתי את זה... אופס... אם כי יום אחד קמתי למצוא את הדף שלי כמו בראשית, ואיזה כיף היה לבחור צבעים חדשים :-) שמחתי לשמוע את דבריך אלון, באמצע הקיץ להעלות רעיונות יצירתיים בראבו, וכנראה שכן התהליכים גדולים יותר מיכולתינו להבין :-)

בקצרה הפעם, אך להרים הכפפה-

ג'ודיתה בן-דוד, MA פסיכותרפיסטית, קונטמפלטיבית (ז"א מגישות של התבוננות ותשומת לב קשובה), ממוקדת גוף (ז"א שהגוף הינו בן בית בטיפול כמו הנפש והקוגניציה), מטפלת בתנועה, מטפלת ומדריכה בטיפול בנשימה, מומחית בטיפול בטראומה ובעיקר בשיטת החוויה הסומאטית (Somatic Experiencing), מנחת קבוצות ומדריכה הנחיית קבוצות במכללת וינגייט, חוקרת מצבי חיים שבירים מעברים ומשברים, ומטפלת במשברים רוחניים (spiritual emergency) וליווי רוחני - מוות אובדן ואבל (עמותת אחווה). יוזמת ומדריכה בפרוייקט ToWo לנשות אפריקה, שם אנו מצרפים טיפול בטראומה עם יצירה תיעוד בוידאו ובמיוחד עם מסוגלות חוסן ושמחה.

בספטמבר אני מתארחת במרכז טאוס שביוון, פעם שניה, ואני מזמינה אותכם להצטרף! שם נפגש עם נוכחות איכות תשומת הלב תנועה ונשימה וכמובן טבע מדהים. מאוד שמחה לפתוח את השנה החדשה מול הכחול המרצד הזה, בקבוצת התבוננות בתוך האולם, הליכות שקטות בגבעות רכות, ארוחות טעימות בטברנה של המקום ושל הכפר ליד, וסתם פשוט להיות. שם אני בכובע של הנחיית מיינדפולנס, מנחת מדיטציה מהמסורת הבודהיסטית. עכשיו כמעט כבר 20 שנה של ריקוד בעולם הרחב והמרתק הזה.

taos-greece.com (special activities, surrender to the now

מה הייתי רוצה לראות כאן? שיחות מפרות בנושאי גוף-נפש-רוח, שיחות בנושאי אתיקה, וכמובן מיינדפולנס (תשומת לב קשובה) בפסיכותרפיה. הייתי שמחה לשתף מנסיוני הגיגי וחוסר ידיעתי :-) מה שעכשיו מאוד מסקרן אותי זה המחקר של המוח (ככה בעצם התחלתי את הקריירה שלי, בתור תלמידה לרפואה ועוזרת לחוקר בנוירולוגיה.. אז זה היה צפרדעים.. אולי בגלל זה עזבתי?!) - כל כך נוגע ללב העובדה שהמחקר של היום מביא הוכחות לדברים שהיוגים והמודטים הרציניים מצאו בתוך גופם פשוט ע"י תרגול עמוק 3000לפני - או 4000 שנה. ועם זאת אני בטוחה שיש שם גם עוד צעד הלאה.. עוד סיבוב של הגלגל :-) ושוב חזרנו להתחלה, התהליכים הגדולים והפרקטאלים.....

אני שמח שהתחילו להרים את הכפפה, תודה לנחשפים הראשונים. אז, בינתיים - הנושאים - א. הבעיות בדה- מרקר ב. דיונים בנוגע לאוכלוסיות ג. דילמות מקצועיות ד. מסלולי התפתחות של מטפלים ותיקים ה. שיחות בנושא גוף נפש רוח ו. שיחות בנושא אתיקה ז. מינדפולנס בפסיכותרפיה זו רק התיחסות ביניים - שתדעו שאנחנו קוראים ולא מזניחים, רק ממתינים להתארכות הרשימה, כדי לכוון טוב יותר. הייתי רוצה להוסיף עוד נושא להתייחסות - אם יש משהו שהייתם רוצים במיוחד שנארח כאן בפורום ? בפעם הקודמת עלו השמות - א. פרופ' רחל לב ויזל ב. פרופ' אדיר כהן ג. פרופ' יורם יובל הסיבה שבפעם הקודמת לא התבצעה האירוח, הייתה בגלל שהתברר שהמערכת עדיין לא מוכנה לכך. כעת, התבשרנו שאפשר כבר להרים אירוח ומערכת דה-מרקר תסייע, אז אתם מוזמנים שוב להביא שמות שהייתם רוצים לראות כאן, או לחליפין שאתם יכולים להביא בעצמכם - לאורחים יש הזדמנות חשיפה מוצלחת מאוד - הם מתראיינים לכתבה, אחריה מפורסמת הכתבה והמערכת אמורה לקדם את האירוח כך שכל הקהילות יידעו אודות האירוח - בקיצור יחסי ציבור בחינם - אז אם אתם מכירים משהו כזה ,שעשוי לעניין את האנשים שיש להם עניין בטיפול ובמקרה הוא נראה לכם מעוניין בעצמו, נשמח לשמוע. ליתר החברים, שעדיין לא הוסיפו את הפוסט שלהם לשרשור (1330...) עכשיו תורכם..

הי

אני אייל שדה

הצטרפתי לקהילה לפני כחודש, והאמת שאני שמח על האפשרות לתרום, להגיב, לומר את דעתי, לקרוא דברים של אחרים

 

הדיונים במרקר בכלל ובקהילה זו בפרט הפתיעו אותי ברמתם. נכון - נתקלתי בהרבה זבל. אבל לא ציפיתי גם לדיונים חמים, חכמים, אכפתיים. ויש גם כאלה. ולא מעט

 

על עצמי: מטעמים מקצועיים לא אכנס לנושאים אישיים. יש מטופלים שנפגעים מכך או שמעדיפים שלא לדעת דברים אישיים על המטפלים שלהם. ואני כאן קודם כל כפסיכולוג ורק אח"כ כאדם פרטי.

 

הטיפול שאני מציע הוא דינמי, כלומר מניח ששורשי הבעיות הרגשיות והנפשיות שלנו נעוצים בקשרי העבר הראשוניים שלנו, וכי דפוסים אלה הם בלתי מודעים ברובם.

 

ואולם עבודתי היא בעיקר בינאישית. כלומר מניחה כי קיימים שני אנשים בחדר הטיפול, והחיבור ביניהם משמעותי ליצירת השינוי. החיבור עם האישיות של המטפל מצד אחד והקבלה של האישיות של המטופל - על כל צדדיו וגווניו - מצד שני הם חלק מרכזי בטיפול.

 

אני יכול לשלב בעבודתי הבעה, יצירה, תנועה התערבות כשצריך, אמפתיה כמה שאני יכול ועוד יותר, והרבה הרבה סבלנות. הכל בהתאם לצורכי המטופל בזמן ובמקום, ובהתאם למצבו הרגשי והנפשי.

 

עוד פרטים באתר שלי עיניים פקוחות - www.psychotherapy.com    ובבלוג בקפה

 

תודה