Dr. Krouz zadok"נעשו מאות רבות של מחקרים, שעקבו אחרי הקשר בין בעלי-חיים לבין החולים. מצאו, לדוגמא, ששיעור התמותה של חולים ששכבו בטיפול נמרץ לאחר התקף לב בחברת בעלי-חיים, היה נמוך בצורה משמעותית מאשר בקרב חולים אחרים. רק כ-7% מהחולים שהחזיקו בחיות המחמד נפטרו כעבור שנה לעומת כ-35% מהחולים שלא החזיקו בחית המחמד. מחקרים אחרים הצביעו על ירידה ואיזון בערכי לחץ הדם, ברמת המתח והכולסטרול בדם והאטת קצב פעימות הלב אצל החולים, שטופלו בבעלי-חיים, או ששהו במחיצתם. לא פלא הדבר שחברות ביטוח רבות בארצות הברית מפחיתות את הפרמיה לביטוח חיים לאלה שחיים בחברת בעלי-חיים לעומת הקשישים החיים בגפם בלבד. מסקנתם: שתוחלת החיים של הקשיש המחזיק בחיית מחמד גבוהה מזו של קשיש שאינו מחזיק בחיה."

"ממצא מרתק במיוחד הצביע על כך שטיפול בבעלי-חיים, לטופם הזנתם וכו', להם השפעה פסיכולוגית מרפאה על הקשיש. ליטוף בעל-חיים נוטה לעורר שחרור אנדרופינים, חומרים דמויי אופיום, הנמצאים במוח, הגורמים לקשיש לחוש פחות חרדה, מרגיע את התפרצויותיו ומשכך כאביו באופן טבעי. ממצא אחר הוכיח שחברת כלב פעילה, מסייע לחולים להחלים. קשישה אחת ספרה לי כשהיה לה כלב וחשה התקררות בעורפה, כרכה את כלבה סביב מקום ההתקררות למשך לילה, ובדרך זו החלימה. כלב זקוק בקביעות לתרגול, הוא מסייע בשמירת כושרו של אדוניו. לכן, בעל-חיים הגורר את הקשיש לצאת מהבית, להליכה באויר הצח, לטייל ולפעילות שורף את ההורמון נוראדרנלין, המסכן את הלב ועלול להזיק למערכת החיסון של הגוף." "הקשיש מחייך במגעו עם בעל-החיים.