"שום לקח מהבר נוער לא נלמד. אם שנה אחרי הרצח, אנחנו צריכים לעמוד כאן ולהתמודד עם הסתה פרועה, הסתה שמובילה לאלימות, סימן שהלקח לא נלמד. ואני מסתכל סביבי, ואני תוהה לאן נעלמו כל עמיתי וחברי הממשלה, שמיהרו לחבק את הקהילה הזו לפני שנה. איפה שר החינוך, שר הרווחה, מניהגת האופזיציה ציפי לבני וראש הממשלה שאפילו על מכתב הכרה לא הסכים לחתום. איפה אתם"? קרא אתמול בעצרת מצעד הגאווה, בזעם גלוי, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חבר הכנסת היחיד - מבין כל חברי הכנסת ושרי ישראל שטרח להגיע למצעד הגאווה אתמול בירושלים. לא יהיה פה עוד אסון, לא חוזרים אל הארון" בקריאה ברורה זו הביעה הקהילה הגאה את נחישותה והאומץ שלה להיאבק בשונאיה, בפשעי השנאה, גם במסגרת מאבק פוליטי כוחני, גם בעיר הבירה.

גילו את ירושלים: למרות שאף שר לא הגיע, גם לא ראש העיר ירושלים ניר ברקת, גם לא ראש האופוזיציה - ציפי ליבני - מצעד הגאווה השנה היה מרגש במיוחד. בירת ישראל  - הוכיחה שהיא יכולה להיות, ולו לערב אחד, להפוך לעליזה, גאה ופתוחה לרווחה - להומואים ולסביות, מכל הגוונים והצבעים: דתיות, ערבים, שיחד עם הסטרייטים באו להראות לחרדים  מאיפה משתין הטרנס, במטרה להילחם בעד השוויון, החופש והזכות לאהוב ונגד ההומפוביה, האפליה ושנאת חינם.

--

שוטר על כל שני צועדים- האבטחה במצעד השנה הגיעה לשיא שבו שוטר אחד שמר על כל שני צועדים. המשטרה לא לקחה סיכונים ובצדק: גם השנה לוותה הצעדה באלימות ובהפגנות של חרדים ופעילי ימין. מפגינים חרדים יידו אבנים לעבר השוטרים ודחפו לעברם פח אשפה. מפגיני הימין בראשות איתמר בן גביר וברוך מרזל, נשאו שלטים שעליהם נכתב: "חולים, סוטים, עופו מירושלים". הפגנה נוספת בת מאות חרדים התקיימה בכיכר השבת בירושלים.  במהלך המצעד נרשמו תקריות רבות ותקיפות בין המפגנים לצועדים. שלושה הומואים שישבו במסעדה לאחר המצעד חטפו קללות ומכות מחבורה של דתיים.

--

גאווה וזיכרון-  שנה לאחר הרצח הכפול במועדון הבר-נוער, אלפים צעדו אתמול ברחובותיה הראשיים של בירת ישראל, אלא שבניהם היה רק חבר כנסת אחד בלבד (הומו מוצהר). המצעד השנה, שנה לאחר הרצח הכפול הנורא במועדון הנוער ההומו-לסבי, "בר נוער" היה חשוב במיוחד בשל הצורך לצעוד לזכור. דווקא משום כך, כל כך מאכזב מקומם  ומרגיז, שלמרות פנייתה האישית של איילה כץ, אמו של ניר כץ ז"ל ( המדריך שנרצח בבר נוער) - שהזמינה את חברי הכנסת והשרים להשתתף במצעד השנה לזכר הנרצחים - רק חה"כ ניצן הורוביץ נענה לפניה. אין דבר, אנחנו נזכור להם את זה, בבחירות הקרובות. -- 

--

 --

ירושלים גאה להציג:  מצעד הגאווה בירושלים אינו דומה בכלל לאחיו שבתל אביב - אין מדובר כאן בקרנבל/פסטיבל חגיגי, עליז וססגוני, של שיירת משאיות ועליה רקדנים מעורטלים, אלא יותר בצעדת מחאה, במסגרתה מבקשת הקהילה ההומו-לתת להחשף ולהשפיע גם בעיר שבה מתנהל המאבק הפוליטי על אופי המדינה - כדי שיכירו אותה, כדי שיכיר בה.

--

הרבנים מקבלים; חה"כ מתנערים: ולכן כל כך מרגיז, מקומם ומאכזב, שדווקא ביום, בו בקרב הציבור הדתי חלה מהפיכה של ממש,  כשעשרות רבנים ארותודוקסים מארה"ב וישראל חותמים על מסמך עקרונות, הקובע, כי על הקהיליות הדתיות לקבל את ה"חד מיניים היהודים דתיים " ואת ילדיהם - כחברים שווים ולקבל את נטייתם, ולא  לעודדם להפוך לסטרייטים -  מחוקקי ישראל ושריה (וביניהם השרים ה"נאורים": שר החינוך, גדעון סהר, שר הרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג ושרת התרבות, לימור לבנת) עדיין מתנערים ומפנים את גבם לקהיליה ההומו-לסבית, המהווה עשירית מקהל בוחריהם.  

--

ולכן אחים ואחיות יקרים - הגיע הזמן שבבחירות הקרובות - הקהיליה הגאה תקים מפלגה, שתייצג אותה נאמנה בכנסת ישראל (ומי יודע, אולי, אם נשיג 12 מנדטים, כפי חלקנו באוכלוסיה, שאז נדרוש שתי שרות לפחות (לסבית וטרנס) ושר אחד גאה במיוחד מסביב לשולחן הממשלה...  

---
  

 איילה כץ, אמו של ניר כץ ז"ל, בעצרת אתמול בירושלים:

"כולנו בני אדם, לא משנה מה הנטייה המינית ומהגדרית שלנו.

רק הדיאלוג יביא את כולנו כחברה ישראלית למקום אחר"

חמורים לא חסרים

 המלחמה על שוויון הזכויות רק בראשיתה

ואהבת את רעך גם אם הוא לא כמוך: וכך אמר אחד הסטרייטים שהצטרף למצעד: "אח שלי, תן לי הומו גאה שהולך לצבא, עובד, משלם מיסים, ואני מעדיף אותו בתור חבר ואח לעם, לצבא ולמדינה מאשר מאה חרדים טפילים, למודי ישיבות, אוכלי חינם מוצצי ביטוח לאומי, שונאי עם ומדינה, שבינינו, בלילה מסתובבים בגן העצמאות. ההומואים האלו, הם הם ההעם האמיתי, הם הם הישראלים האמיתיים, אותם לא צריך להחזיק מהמסים שלי ושלך. ואת החרדים האלה צריך לאשפז, כי שנאה כזו זו מחלת נפש קשה ומפחידה. יאללה, נבלות, תתגייסו לצבא.

מי שחושב כמוך סבור שהתחת שלו זה הדבר החשוב ביותר בחיים.

סקטוריאליות היא  דבר פסול וזה שהחרדים והרוסים עושים את זה, לא מכשיר את השרץ. חוץ מזה ברור שבמציאות כזו, מר"ץ לא תעבור את אחוז החסימה לא  שלי זה  מפריע...

זוהי תגובתי הראשונה ב"קהילות" (להבדיל מהבלוגים האישיים).

יש לכם כבר מפלגה - בעצם חמש מפלגות: מרצ, חד"ש (הנציג הלא-ערבי), שינוי זצוק"ל, חץ זצוק"ל (החצי השני של שינוי) ועלה ירוק זצוק"ל. מפלגה נוספת? בכיף, היא רק תמוסס יותר את הנציגות הקיימת. 12 מנדטים? הצחקת את הורוביץ.

האדונים והגברת סער (לא סהר), הרצוג ולבנת הם ה"נאורים" בעולמך? מזכיר את הבדיחה על כמה פולניות צריך כדי להחליף נורה.

ירושלים היתה, הנה ותהיה "עיר חשוכה, גזענית, הומופובית, קיצונית ומשוסעת". ככה אוהבים אותה רוב תושביה - הערבים והחרדים, וגם סתם יהודים כמו החתום מעלה. מי שלא נאה לו - יתכבד וישתה את מי ים המלח.

הבשורה הירושלמית ל"קהילה" יצאה לדרכה ב-30/06/2005, עם דקירתם של שלושה צועדים "גאים". בשורה אחרת לא היתה ולא תהיה.

שתי ערים מציעות ל"קהילה" את מרכולתן: זו מציעה חופש, פתיחות, סובלנות, קבלה, אהבה ו"הכלה" (מילה אופנתית בימינו), וזו מציעה פחד, שנאה, ארס ומוות. במה תבחרו? אני לא הייתי מתלבט (מה גם שעבור רובכם זה קרוב יותר לבית).

צטט: עוכר ישראל 2010-07-31 21:30:08

זוהי תגובתי הראשונה ב"קהילות" (להבדיל מהבלוגים האישיים).

 

יש לכם כבר מפלגה - בעצם חמש מפלגות: מרצ, חד"ש (הנציג הלא-ערבי), שינוי זצוק"ל, חץ זצוק"ל (החצי השני של שינוי) ועלה ירוק זצוק"ל. מפלגה נוספת? בכיף, היא רק תמוסס יותר את הנציגות הקיימת. 12 מנדטים? הצחקת את הורוביץ.

 

האדונים והגברת סער (לא סהר), הרצוג ולבנת הם ה"נאורים" בעולמך? מזכיר את הבדיחה על כמה פולניות צריך כדי להחליף נורה.

 

ירושלים היתה, הנה ותהיה "עיר חשוכה, גזענית, הומופובית, קיצונית ומשוסעת". ככה אוהבים אותה רוב תושביה - הערבים והחרדים, וגם סתם יהודים כמו החתום מעלה. מי שלא נאה לו - יתכבד וישתה את מי ים המלח.

 

הבשורה הירושלמית ל"קהילה" יצאה לדרכה ב-30/06/2005, עם דקירתם של שלושה צועדים "גאים". בשורה אחרת לא היתה ולא תהיה.

 

שתי ערים מציעות ל"קהילה" את מרכולתן: זו מציעה חופש, פתיחות, סובלנות, קבלה, אהבה ו"הכלה" (מילה אופנתית בימינו), וזו מציעה פחד, שנאה, ארס ומוות. במה תבחרו? אני לא הייתי מתלבט (מה גם שעבור רובכם זה קרוב יותר לבית).

רק דבר אחד קטן שכחת: הרצח לפני שנה היה בעיר ה"פתוחה" ה"סובלנית" וה"מקבלת". אז אולי ההבדלים לא כל כך גדולים?