עד כמה יש שליטה לקונה על מוצר שמשולב בו קוד פתוח? לכאורה התשובה פשוטה, תנאי הרישיון מחייבים את המפיץ לספק עם המוצר את קוד המקור. הקונה, שקיבל גם קוד לידיו, יכול לשנות אותו כראות עיניו. אבל, מסתבר שזה לא מספיק. במאמר מעניין שפרסם העורך של מגזין האינטרנט Free Software Magazine, טוני מובלי, הוא הביא את מסכת הייסורים שהוא נאלץ לעבור כדי לשדרג את גרסת האנדרואיד בטלפון חכם של HTC שקנה בכספו. למעשה, כך הוא מספר, הוא נאלץ לפרוץ את המכשיר, למרות שהמכשיר נמצא בבעלותו. בעיניו, זהו האבסורד בהתגלמותו.

HTC לא רק שלא משחררים עדכוני תוכנה, הם אפילו לא מאפשרים למי שהוריד את הגרסה החדשה של אנדרואיד להתקין אותה בעצמו. הדגם הבא יכלול את הגרסה החדשה, ומי שרוצה, שיקנה סמארטפון חדש. כך מתנהגים גם שאר יצרני הסמארטפונים למיניהם.

אבל קוד המקור הוא פתוח, אז איך HTC ויצרנים אחרים חוסמים את המשתמש מבלי לפגוע בתנאי הרישיון? פשוט מאד, היצרן לא נותן הרשאות לבצע שום דבר, חוץ מאשר להפעיל אפליקציות שהיצרן קבע מה הן. הסבר קצר: מתחת למכסה המנוע של אנדרואיד מסתתרת מערכת ההפעלה Linux. בלינוקס, המשתמש תמיד נמצא בקונטקסט של'user'. הuser הראשי שיש לו הרשאות של אדמיניסטרטור נקרא 'root'. הroot קובע את ההרשאות למשתמשים האחרים. כשהסמארטפון עולה, הוא ישר נכנס לקונטקסט שההרשאות שלו נקבעו על ידי היצרן. היצרן לא מאפשר שום גישה למשתמש פשוט, שזהו הלקוח שקנה את המוצר, לroot. אין שום גישה לאפליקציה שמאפשרת זאת למשלTerminal, ובטח שהיצרן לא חושף את הסיסמה של root. גרוע מכך, החומרה מתוכננת כך שי אפשר לבצע bootמהתקן חיצוני, אלא רק מה flash הפנימי של המכשיר.

מה זה באמת אכפת ללקוח? ובכן, הנה רשימה קצרה וחלקית של דברים שהיצרן חוסם מהמשתמש:

• לשתף את חיבור האינטרנט עם משתמשים אחרים.
• להשתמש בטלפון בתור Access Point.
• לעשות שימוש בטלפון שספק התקשורת שלך לא היה רוצה שתעשה.
• גישה למערכת הקבצים, ולראות איך הדברים פועלים מבפנים.
•  

אז הנה מובן למה כאשר המוצר מורכב מחומרה ותוכנה, היצרן פחות מהסס להשתמש בקוד פתוח, בניגוד ליצרנים שמייצרים תוכנה בלבד.

טוני מובלי מציע לחייב בחוק, למשל על ידי תנאי הרישיון, גישה להרשאות אדמיניסטרטור. אך כאן אני חולק עליו נחרצות. רישיונות קוד פתוח למיניהם, מטרתם לאפשר גישה לקוד המקור, ואין בהם התייחסות ליכולת להשתמש בתוכנה.

טוני מובלי אישית הסתדר, שידרג ועשה ככל העולה על רוחו עם הסמארטפון שלו, באמצעות עזרתם האדיבה של נשמות טובות בפורומים להאקרים, אלא מה?

קישור למאמר הבכיינות של טוני מובלי

המאמר של טוני מובלי מעניין. ברור שיש כאן ניצול לרעה של קוד פתוח. זה בערך כמו שאני אשלב קומפוננטות של קוד פתוח (מגירסה מסויימת שאי אפשר לעדכן אותה) בקוד מסחרי סגור, רק שהמעשה שלי מוגדר כלא חוקי.

האמת היא שההיסטוריה מלמדת שפעם הייתה איזו חברה בשם IBM שבנתה מחשבים אישיים ושיווקה אותם כמו שהיא שיווקה את המיינפריימים שלה. מה שקרה זה שיצרנים מהמזרח הרחוק התחילו לייצר רכיבים שמהם אפשר היה להרכיב מחשבים אישיים שלא היה עליהם את הלוגו של IBM והשאר הוא היסטוריה.

אני חושב שיצרן חומרה איפשהו כבר עובד על ייצור מכשיר מודולרי שבו אפשר לשלב מעבד של יצרן אחד עם מודם של יצרן שני ומערכת הפעלה פתוחה. מישהו עוד זוכר את "חברות המחשבים" שלא ייצרו בעצם שום דבר ורק הרכיבו חלקים של יצרנים אחרים? זה קרה כשניסו לעשות מונופול על ייצור ה PC וזה יקרה שוב אם ינסו לעשות מונופול על ייצור מכשירי סלולר.

התחליף יהיה זול, ירוץ קצת יותר לאט ואולי לא יעשה קפה, אבל הוא ישתלם הרבה יותר מבחינת עלות תועלת לצרכן הסופי.