בשנת הלימודים הקרובה יתקיים שיעור התצפית באמצעות טיפול במעגל סגור,

מדובר ב 28 מפגשי טיפול בתרפיה באומנות - מצולמים.

אחת לשבוע ביום ג', בשעות אחר הצהריים ברמת גן.

הטיפול ניתן ללא תשלום - המחיר הסכמה לחשיפה.

אתם מוזמנים לפני אלי ישירות.

אלון

היי אלון, זה מחיר מאוד גבוה. כיצד אתם מוודאים שמי שנכנס אליו אכן יודע למה הוא נכנס? אדם יכול לחשוב שהוא יודע לאן הוא נכנס ולגלות מאוחר יותר שזה לא מה שחשב... האם הטיפולים יהיו מוקלטים או רק מצולמים במעגל סגור? ואם כן- האם להקלטות יהיה שימוש נוסף מלבד התצפית הישירה?

לגבי השאלות שהועלו - הטיפול גם משודר וגם מוקלט, המטרה העיקרית היא לצורך הוראה במסגרת הכשרת מטפלים בתרפיה באומנות. יש אפשרות לשימוש בחומרים בהמשך - רק במידה והמשתתף יסכים על כך ויחתום שהוא/היא מאפשרים. סטודנטים לטיפול באומנות הם בעדיפות ראשונה, נראה שיחסית הסיכון כאן פחות גבוהה - אנשים שפחות או יותר יודעים למה הם נכנסים. השבתי לך במייל - ליצירת קשר ישיר.

למה לא לקחת שחקנים מתחילים? גם ככה אין ממש מטרה של טיפול של ממש לא יודעת נראה לי כפי שנאמר מחיר קצת גבוהה.

אנג'י יקרה, בינתיים למרות ה"מחיר הגבוהה" יש פונים. נראה לי שיש לך קצת בעיה להבחין בין הדעות האישיות שלך ובין נתונים אובייקטיביים. יש די הרבה אנשים שמעוניינים להתנסות ומוכנים "לשלם את המחיר הגבוהה של החשיפה,. בנוגע לזה שזה "לא בדיוק טיפול" - זה בערך כמו לאמר שתרפיה באומנות זה לא בדיוק טיפול פסיכולוגי - הטיפול המצולם הוא טיפול לכל דבר - אלא שהוא שונה - נוסף ממד של חשיפה - שמוסיף הרבה מאוד אלמנטים ומוריד מספר אלמנטים שנמצאים בטיפול בדלתיים סגורות. חבל שלא נכחת בהקרנה האחרונה - בוצעה הקרנה עם סיגל מרלי, אחת מאלו שהשתתפו ב"טיפול מצולם" - היא ביקשה להשתתף בדיון - עלתה לבמה בסינמטק ראש פינה והגיבה לכל השאלות. המסר בסוף היה הפוך - אם טיפול כזה כל כך מוצלח - למה לא תמיד עושים כך??? סיגל שיתפה בחוויה המעצימה שהייתה לה - השימוש בצילום על מנת לראות את עצמה, יחד עם קהל - עברו מאז 3 שנים - היא עשתה שינויים מדהימים - בין היתר בגלל מה שמכונה בספרות - אלמנט ה"דקלרציה" - היא נגעה בנקודה שפתאום הפכה שקופה - מיקדה בבעיה ולא יכלה להתעלם מזה שזה קיים. פשוט לקחה עליה אחריות ושינתה.

כשמצלמים מישהו בין אם הוא מטפל ובין אם הוא מטופל הוא לא מתנהג בטבעיות. הוא חושב איך אני נתפס, מה יגידו עלי, איך אני נראה ומה ללבוש כדי להצטלם יותר טוב. לדעתי זה פוגם באותנטיות. אפילו כשאותי מצלמים באירועים משפחתיים, בשניה שאני קולטת את המצלמה, אני מרגישה עצורה, סגורה ומוצאת את עצמי ממש לא טבעית.

צטט: angi33 2010-08-15 22:45:51

למה לא לקחת שחקנים מתחילים? גם ככה אין ממש מטרה של טיפול של ממש לא יודעת נראה לי כפי שנאמר מחיר קצת גבוהה.

?????

לא הבנתי מה המטרה של התגובה שלך.

אם המטרה לפגוע - כנראה שזה הושג.

אין לי שום קשר לתראפיה באומנות אך כפי שהיית רוצה שיתייחסו בכבוד לדברייך, אני חושבת שמין הראוי קודם כל לנהוג בכבוד גם באחרים. זה נראה לי דבר בסיסי בהתנהלות בין בני אדם ללא קשר לטיפול.

פתחת כאן הרבה דיונים ובכולם הבעת את דעותייך ולעניות דעתי קבלת את כל רשות הדיבור וגם כבוד.

איך את היית מרגישה לו מישהו היה מגיב אלייך בסגנון התגובה שלך?!

 

צטט: צילה שנהר 2010-08-17 22:35:11

צטט: angi33 2010-08-15 22:45:51

למה לא לקחת שחקנים מתחילים? גם ככה אין ממש מטרה של טיפול של ממש לא יודעת נראה לי כפי שנאמר מחיר קצת גבוהה.

?????

לא הבנתי מה המטרה של התגובה שלך.

אם המטרה לפגוע - כנראה שזה הושג.

אין לי שום קשר לתראפיה באומנות אך כפי שהיית רוצה שיתייחסו בכבוד לדברייך, אני חושבת שמין הראוי קודם כל לנהוג בכבוד גם באחרים. זה נראה לי דבר בסיסי בהתנהלות בין בני אדם ללא קשר לטיפול.

פתחת כאן הרבה דיונים ובכולם הבעת את דעותייך ולעניות דעתי קבלת את כל רשות הדיבור וגם כבוד.

איך את היית מרגישה לו מישהו היה מגיב אלייך בסגנון התגובה שלך?!

 

 

לפגוע?? זו ממש לא הייתה הכוונה!!

אני רק הבעתי את דעתי ש.. אולי רצוי לקחת שחקנים  שישחקו תקפיד מטופל  מאשר לקחת מטופל אוטנטי אמיתי.

להבדיל מהדוברות האחרות, אני כבר הייתי שם. גם כמי שצולם במשך שבוע ימים תמימים וגם כמי שהשתתף

ב - 8 טיפולים מצולמים. אוכל לומר שלמדתי שני דברים מהנסיון:

1. בדקות הראשונות היה המון לחץ מהמצלמות, אבל כשעובר הזמן, הצילום כבר הופך להיות חלק מהמצב וכמו כל דבר התרגלתי ונהנתי למרות ולפעמים בזכות הצילום.

2. כמטפלים, לא פעם אנחנו מקבלים לטיפול, מטופלים שהבעיה העיקרית שלהם מוגדרת - חוסר ביטחון, או דימוי עצמי נמוך, גם אני התחלתי את הטיפול הראשון שלי ממקום כזה, זה אמנם היה כנער, אבל נראה שפצע כזה דורש טיפול ברמות שונות, כך ניתן לתאר זאת בטיפול ב"פצע הנרקסיסטי": בפאזה הראשונה שלי כמטופל, לא הייתי מסוגל אפילו בשניים לפתוח דברים, בתום הטיפול הראשון הייתי מסוגל להפתח לפסיכולוג (3 שנים) בפאזה השנייה שלי, התגברתי על חשיפה בקבוצה ובשלב האחרון הצלחתי להינות מ"פריחה נרקסיסטית" - לעשות תערוכת ציור של פורטרט עצמי ולהתרגש מהתגובות של הקהל.

הנושא הזה מאוד מורכב - בחינוך שלנו מועבר לא פעם מסר של צניעות. "לא להשוויץ". אלא שלכל אחד מאיתנו חבוי גם הצורך האחר, הנרקסיסטי, לעיטים הוא קבור עמוק - כמו במקרה שלי, שהיה שם פצע נרקסיסטי עמוק והיה צריך לחלץ את אותה תכונה במשך שנים רבות.

היום - כאשר אני יושב בקהל שבו צופים בסרט שבמרכזו אני נוכח, אני מתרגש מאותה הצלחה של שיחרור מוחלט מהבושה של אותם ימים, נהנה מאותה חוויה של אהבה עצמית נקייה.

ב"פנומנולוגיה 1", הסרט של יגאל, תהו הרבה מהמשתתפים, איך משהו כל כך ביישן שחושב כל כך הרבה מה חושבים עליו, מוכן לכזו חשיפה. התשובה בגוף השאלה - זהו בדיוק הקומפלקס שמצדו האחד הבושה מצידו האחר הצורך בחשיפה. הפנטזיה עליה דיבר לא פעם הייתה להופיע בסרט - הנה הוא הגשים.

אנג'י למשל, מדווחת בתיאור אודות עצמה בכרטיס האישי - שהיא אדם ביישן. מה הפלא שהיא קופצת בכל פעם שאני מדבר על חשיפה - שהרי זו סוגייה שמעסיקה אותה. אין לי ספק שדווקא אדם כמוה יכל להיות מרוויח גדול מסוג כזה של התנסות, לו רק היה לה העוז להשתחרר מאותה תדמית של "ביישנית". היות שאני מכיר מעט את תגובותיה של אנג'י - לא חשבתי שיש כאן נסיון לפגוע, אני חושב שבאמת מדובר על נושא רגיש מבחינתה ולכן היא מגיבה ברגישות יתר, התגובות האלו כבר היו בעבר בעקבות ההשתתפות באמא מחליפה ובתוכניות האחרות. ישנם מעט מאוד אנשים שהתנסו בתהליך הזה - של טיפול מצולם, אבל אם תרצו לשמוע עדויות אוכל לבקש ממשתתים שהיו בתהליך להתייחס ותבדקו בעצמכם - האם זה "משחק" - או שסוג שונה של התנסות שיש בו איכויות טיפוליות יוצאות דופן.

כאמור, עד כה, 8 הניסיונות היו של מפגשים חד פעמיים, הפעם מדובר בתהליך קצר מועד, (14 או 28 פגישות) זהו גם ניסיון עבורי, אלא שבשונה מאלו ש"כבר יודעים על התהליך", אני עדיין סקרן וממתין לתוצאות כדי לדעת עד כמה האפקט התרפויטי בו יהיה מוצלח.

לאור ההסתייגויות שהועלו, הגדרת הצילומים צומצמה לשימוש לימודי. לא יעשה בחומר שימוש מסחרי.

צטט: אלון האס 2010-08-18 20:55:09

להבדיל מהדוברות האחרות, אני כבר הייתי שם. גם כמי שצולם במשך שבוע ימים תמימים וגם כמי שהשתתף

ב - 8 טיפולים מצולמים. אוכל לומר שלמדתי שני דברים מהנסיון:

1. בדקות הראשונות היה המון לחץ מהמצלמות, אבל כשעובר הזמן, הצילום כבר הופך להיות חלק מהמצב וכמו כל דבר התרגלתי ונהנתי למרות ולפעמים בזכות הצילום.

2. כמטפלים, לא פעם אנחנו מקבלים לטיפול, מטופלים שהבעיה העיקרית שלהם מוגדרת - חוסר ביטחון, או דימוי עצמי נמוך, גם אני התחלתי את הטיפול הראשון שלי ממקום כזה, זה אמנם היה כנער, אבל נראה שפצע כזה דורש טיפול ברמות שונות, כך ניתן לתאר זאת בטיפול ב"פצע הנרקסיסטי": בפאזה הראשונה שלי כמטופל, לא הייתי מסוגל אפילו בשניים לפתוח דברים, בתום הטיפול הראשון הייתי מסוגל להפתח לפסיכולוג (3 שנים) בפאזה השנייה שלי, התגברתי על חשיפה בקבוצה ובשלב האחרון הצלחתי להינות מ"פריחה נרקסיסטית" - לעשות תערוכת ציור של פורטרט עצמי ולהתרגש מהתגובות של הקהל.

הנושא הזה מאוד מורכב - בחינוך שלנו מועבר לא פעם מסר של צניעות. "לא להשוויץ". אלא שלכל אחד מאיתנו חבוי גם הצורך האחר, הנרקסיסטי, לעיטים הוא קבור עמוק - כמו במקרה שלי, שהיה שם פצע נרקסיסטי עמוק והיה צריך לחלץ את אותה תכונה במשך שנים רבות.

היום - כאשר אני יושב בקהל שבו צופים בסרט שבמרכזו אני נוכח, אני מתרגש מאותה הצלחה של שיחרור מוחלט מהבושה של אותם ימים, נהנה מאותה חוויה של אהבה עצמית נקייה.

ב"פנומנולוגיה 1", הסרט של יגאל, תהו הרבה מהמשתתפים, איך משהו כל כך ביישן שחושב כל כך הרבה מה חושבים עליו, מוכן לכזו חשיפה. התשובה בגוף השאלה - זהו בדיוק הקומפלקס שמצדו האחד הבושה מצידו האחר הצורך בחשיפה. הפנטזיה עליה דיבר לא פעם הייתה להופיע בסרט - הנה הוא הגשים.

אנג'י למשל, מדווחת בתיאור אודות עצמה בכרטיס האישי - שהיא אדם ביישן. מה הפלא שהיא קופצת בכל פעם שאני מדבר על חשיפה - שהרי זו סוגייה שמעסיקה אותה. אין לי ספק שדווקא אדם כמוה יכל להיות מרוויח גדול מסוג כזה של התנסות, לו רק היה לה העוז להשתחרר מאותה תדמית של "ביישנית". היות שאני מכיר מעט את תגובותיה של אנג'י - לא חשבתי שיש כאן נסיון לפגוע, אני חושב שבאמת מדובר על נושא רגיש מבחינתה ולכן היא מגיבה ברגישות יתר, התגובות האלו כבר היו בעבר בעקבות ההשתתפות באמא מחליפה ובתוכניות האחרות. ישנם מעט מאוד אנשים שהתנסו בתהליך הזה - של טיפול מצולם, אבל אם תרצו לשמוע עדויות אוכל לבקש ממשתתים שהיו בתהליך להתייחס ותבדקו בעצמכם - האם זה "משחק" - או שסוג שונה של התנסות שיש בו איכויות טיפוליות יוצאות דופן.

כאמור, עד כה, 8 הניסיונות היו של מפגשים חד פעמיים, הפעם מדובר בתהליך קצר מועד, (14 או 28 פגישות) זהו גם ניסיון עבורי, אלא שבשונה מאלו ש"כבר יודעים על התהליך", אני עדיין סקרן וממתין לתוצאות כדי לדעת עד כמה האפקט התרפויטי בו יהיה מוצלח.

:) ההסתייגות שלי לא באה מהקטע הביישנות  אלה יותר מהקטע שלדעתי טיפול הוא דבר מאוד אישי ופרטי ולא נראה לי  נכון  שזה יהיה משהו מוצג לראווה . דווקה לקחת שחקנים נראה לי אישית כמשהו מתאים יותר.

 

או לעשות משהו בסגנון שיחת נפש של יורם יובל שבו הוא "מראיין" אנשים מוכרים מתחום הבידור .

 

זאת לדעתי בכל אופן

שיהיה בהצלחה

:)

 

לצפייה בתקציר מהטיפולים המצולמים הראשונים -

 

לחצו כאן

 

בשונה מהסרט הזה - המטופלים שישתתפו בתהליך המצולם, לא יפורסמו במדיה. הצילומים יהיו אך ורק למטרות לימודיות.