טוני סופרנו, הגיבור הראשי  בסדרה "הסופרנוס", הוא איש מאפיה אכזרי, אדם אינטליגנט וכריזמטי, נשוי ואב לשניים.

הוא סובל מהתקפי חרדה ופונה לקבל טיפול אצל ד"ר ג'ניפר מלפי (שאותה מגלמת לוריין בראקו המצוינת, אשר זכתה בפרס מהחברה הפסיכואנליטית האמריקאית על הדמות הטיפולית האמינה שהיא מייצגת בסדרה).

טוני מספר לאישתו כרמלה שהוא בטיפול, וזו מאוד שמחה שבעלה דואג לעצמו.

אך טוני מדבר על המטפלת שלו בלשון זכר, ואישתו לא יודעת שלמעשה מדובר במטפלת אישה.

יום אחד ד"ר מלפי מתקשרת לביתו של טוני כדי לבטל פגישה מתוכננת. כרמלה עונה לטלפון וכך היא מגלה שבעלה בעצם הסתיר ממנה שהוא נפגש עם מטפלת אישה. היא מאוד כועסת עליו וחשה פגועה.

כרמלה יודעת שטוני שוכב עם נשים אחרות אך היא לא מייחסת לכך חשיבות רבה משום שלטענתה היא לא יכולה להעניק לו את כל מה שהוא צריך. את הבגידה האמיתית בה היא רואה ביחסים הטיפוליים של טוני עם ד"ר מלפי. היא מקנאה ביחסים האינטימיים ביניהם ובכך שאישה אחרת היא זו שמצליחה לעזור לו. ואכן, ד"ר מלפי היא האדם הכי קרוב לטוני.

חשוב לציין שטוני מתאהב במטפלת, אך היחסים ביניהם נשארים מקצועיים ולא מתפתחים לרומן.

רק לאחרונה התחלתי לצפות בסדרה המעולה הזאת. סצנות רבות בסדרה מתרכזות בטיפול של טוני, והגילוי של אישתו לגבי כך שהוא מטופל אצל אישה עורר בי שאלות לגבי בחירתם של אנשים במין המטפל כשהם מחליטים ללכת לטיפול.

האם מין המטפל/ת חשובים לכם?

האם אתם יכולים להבין את הקנאה של כרמלה במטפלת של טוני?

אני באופן אישי חושבת שאדם לא פונה סתם לטיפול אצל גבר או אישה. יש מקרים שבהם אנשים בוחרים באופן מודע את מין המטפל ויש מקרים שבהם הבחירה היא לא מודעת, אך בהחלט משהו מסתתר מאחוריה.

אני מניחה שיש כאלה שמין המטפל זו לא שאלה שממש העסיקה אותם כשהם החליטו לפנות לטיפול, אבל אין לי ספק שלאחר שהתחילו את הטיפול השאלה הזאת עלתה גם אצלם בהזדמנויות שונות, בפרט בסיטואציות מסוימות בתוך הטיפול. למשל, אישה שמטופלת אצל מטפל גבר, יכולה לחוש שהיא מעדיפה לדבר על נושא מסוים עם מטפלת אישה (בעוד שעל נושאים אחרים נוח לה לדבר עם המטפל שלה).

ראשית, זו אחת הסידרות הבודדות שהצלחתי לעקוב אחריהם במשך תקופה ומאוד נהנתי. לצערי, תרגילי הזמנים של ערוץ 2, גרמו לי לאבד את הרצף - בשלב מסוים שינו ימים ולא הייתי ער לכך (היות שאני משתיק את הפרסומות והפרומואים) ופתאום גיליתי שאבדתי מספר שנים... מאז נטשתי את הסדרה ובכלל את הצפייה בטלוויזיה. לגבי הבחירה בגבר או אישה, אני משוכנע שהנושא מאוד חשוב, אם כי לעולם אני לא יודע לענות בצורה חד משמעית מה נכון. למזלי - החלוקה היא חצי חצי - כך שאנחנו הגברים נהנים מביקוש הרבה יותר גדול, כי אחרי הכל יש מיעוט של מטפלים - במיוחד בתחום שלי - תרפיה באומנות. אשמח לשמוע הסברים של מטופלים איך הם בחרו גבר או אישה.

יש לקחת בחשבון גם את המתח המיני בין גבר לאשה ובמיוחד בטיפול שבו יש תנאים לאינטימיות, הכלה, חשיפה, פגיעות ועוד... כשמטופל "פותח את הלב" זה גם יכול לגרום לו להתאהב במטפלת וההיפך כשמדובר במטופלת ומטפל גבר.

טיפול נותן חוויה מתקנת ומרפאת וקשה לשים את הגבול מתי זה חיבה / אמון / קשר טיפולי טוב ומתי מתחילה התאהבות קלה עד קשה. יש לתת על זה את הדעת!!!

רוב המטופלות שלי הן דווקא נשים, אולי בגלל שנשים פונות יותר לטיפול, אולי בגלל שנשים יותר ורבליות, לא יודעת.

אצלי החלוקה די מאוזנת, בין בנים לבנות. העניין של המתחים המיניים כמובן קיים, הוא חילק מהותי בהרבה מאוד טיפולים. זה לא עונה לשאלה מה עדיף - אולי יותר קל בלי זה, אבל הטיפולים שבהם עוברים דרך הנושא, קורים דברים משמעותיים מאוד - במיוחד כאשר מגיעה מטופלת שהנושא שלה הוא סביב האינטימיות, הרי שהדרך הטובה ביותר היא, כאשר ישנה "העברה אירוטית" ודרכה פוגשים את הפנטזיות והקונפליקטים - בדיוק כפי שקורה בתוכנית עליה דובר:

המטפלת שם משמשת כאובייקט להעברה האירוטית, אלא שכאדם שסובל מקווים סוציופתיים, העבודה במקום הזה היא בעייתית במיוחד - לצערי, זה היה המקום שבו התוכנית נטשה אותי - התחיל המונדיאל, שינו את השעות/הימים ואיבדתי את הרצף - אז איך היא התמודדה עם ההעברה הזו שם ?

צטט: צילה שנהר 2010-08-25 16:09:59

יש לקחת בחשבון גם את המתח המיני בין גבר לאשה ובמיוחד בטיפול שבו יש תנאים לאינטימיות, הכלה, חשיפה, פגיעות ועוד... כשמטופל "פותח את הלב" זה גם יכול לגרום לו להתאהב במטפלת וההיפך כשמדובר במטופלת ומטפל גבר.

טיפול נותן חוויה מתקנת ומרפאת וקשה לשים את הגבול מתי זה חיבה / אמון / קשר טיפולי טוב ומתי מתחילה התאהבות קלה עד קשה. יש לתת על זה את הדעת!!!

רוב המטופלות שלי הן דווקא נשים, אולי בגלל שנשים פונות יותר לטיפול, אולי בגלל שנשים יותר ורבליות, לא יודעת.

היי צילה,

זה די מפליא אותי לגלות שכשמטפלים מדברים על התאהבות או על משיכה מינית, הם מתכוונים לקשר בין גבר ואישה.

אני הכרתי כמה נשים שהתאהבו במטפלת שלהן, והן בכלל סטרייטיות, חלקן אף נשואות לגבר.

הפליאה שלי נובעת מכך שאני חושבת שמטפל/ת אמורים לדעת שדמות אימהית יכולה להיות מושא להתאהבות/למשיכה, ללא קשר לנטייה המינית של המטופל/ת.

אני לא אתפלא כלל אם כמה מהמטופלות שלך חשות משיכה אלייך, ואולי את אפילו לא יודעת. אני רואה בכך דבר נורמלי לחלוטין.

אגב, אני לא מפנה את הפליאה שלי רק כלפייך, אלא כלפי מטפלים רבים, שכמוך, מדברים רק במונחים של גבר ואישה בכל הקשור ליכולת להתאהב או להימשך.

מעניין אותי לשמוע את דעתך בעניין.

צטט: אלון האס 2010-08-25 18:52:44

אצלי החלוקה די מאוזנת, בין בנים לבנות. העניין של המתחים המיניים כמובן קיים, הוא חילק מהותי בהרבה מאוד טיפולים. זה לא עונה לשאלה מה עדיף - אולי יותר קל בלי זה, אבל הטיפולים שבהם עוברים דרך הנושא, קורים דברים משמעותיים מאוד - במיוחד כאשר מגיעה מטופלת שהנושא שלה הוא סביב האינטימיות, הרי שהדרך הטובה ביותר היא, כאשר ישנה "העברה אירוטית" ודרכה פוגשים את הפנטזיות והקונפליקטים - בדיוק כפי שקורה בתוכנית עליה דובר:

המטפלת שם משמשת כאובייקט להעברה האירוטית, אלא שכאדם שסובל מקווים סוציופתיים, העבודה במקום הזה היא בעייתית במיוחד - לצערי, זה היה המקום שבו התוכנית נטשה אותי - התחיל המונדיאל, שינו את השעות/הימים ואיבדתי את הרצף - אז איך היא התמודדה עם ההעברה הזו שם ?

היי אלון,

אני מסכימה איתך שעניין המשיכה המינית לא עונה על השאלה מה עדיף - מטפל או מטפלת. הרי כשאדם מחליט לפנות לטיפול הוא חושב על הסיבה שבגינה הוא פונה לעזרה, וסביר להניח שהוא לא מעלה בדעתו על אפשרות של משיכה מינית למטפל/ת.

אך כמו שציינת, דברים כאלה קורים במהלך הטיפול, ובמקרים מסוימים הם הופכים לאישיו של הטיפול. ואני מסכימה עם דברייך - כשזה קורה, זה חלק מהותי מהטיפול, זה שלב שכנראה המטופל צריך לעבור.

 

ולשאלתך לגבי ההתמודדות של ד"ר מלפי עם ההעברה: אתה יכול לצפות בוידאו שצירפתי. כפי שניתן לראות שם, ד"ר מלפי וטוני מדברים על כך. היא מסבירה לו שהתפקיד שלה הוא להיות עדינה, קשובה ואמפתית, ושהוא חש כלפיה כך משום שהוא מקבל אצלה את ההקשבה והתמיכה שהוא לא מקבל מאישתו ומאמא שלו. טוני לא מקבל את "זיבולי פרויד" ואומר לה שהוא לא "הילד של אמא", שהוא גבר והיא אישה ושהוא באמת מאוהב בה. הוא אומר לה "את לא אוהבת אותי", קם ויוצא מהחדר.

ואיך מתפתחים הלאה היחסים בין טוני לד"ר מלפי?

אני עוד מחכה לגלות...

אני בשלבים מוקדמים של הסדרה וגם אני לא ממש יודעת.

מאז שטוני מתוודה בפני ד"ר מלפי שהוא מאוהב בה, היו עוד שני פרקים בהם צפיתי. באחד הפרקים טוני לא הגיע לפגישה (בעקבות פאנצ'ר בעבודה), ובפגישה שלאחר מכן המטפלת דרשה ממנו תשלום עבור הפגישה אליה לא הופיע. הוא התעצבן על כך, הוציא כסף מכיסו, זרק אותו לעברה וקרא לה בשמות גנאי.

טוב, אבל אני כבר גולשת מהנושא. רק רציתי לעדכן אותך. ואם אתה רוצה, אתה יכול לצפות בסדרה. היא משודרת בחצות בימי שני ושלישי (נדמה לי שגם בראשון).

 

בהמשך לתגובה הראשונה- גם עם בנים, יש עניין דומה, בשנים הראשונות, הייתי זקוק להנחייה, כדי בכלל לזהות את העובדה הזו, אחרי הכל, יותר קל לי עם המשיכה הנשית, אבל הייתי מודע לנושא רק באופן תיאורטי. לקח לי די הרבה זמן לעקל שיכולה בכלל להיות התייחסות כזו וכאשר הבנתי, הצמיחה מתוך הטיפול הייתה משמעותית. ההמשך של הסדרה, כפי שסיפרת, בדיוק מעלה את אותה סוגייה - אחת השאלות שמעלים אחרי פרויד די הרבה - בזרם הפסיכואנליטי, הייתה מי הם ה"מסוגלים לאנליזה" - כאשר הקבוצה של הפרעות האישיות למיניהן נמנית עם אלו שהפסיכואנליזה המסורתית - זו שהפרשנות היא במוקדה, לא מתאימים לטיפול. האנליזה במקרים האלו, מאוחר יותר - מתחילה לקבל מענה דרך הגישות של יחסי אובייקט, או בהמשך הגישה ההתייחסותית - ועדיין, לא ברור לחלוטין התרומה שלה ל"פתרון קונלפליקטים".

צטט: אלון האס 2010-08-26 17:51:37

בהמשך לתגובה הראשונה- גם עם בנים, יש עניין דומה, בשנים הראשונות, הייתי זקוק להנחייה, כדי בכלל לזהות את העובדה הזו, אחרי הכל, יותר קל לי עם המשיכה הנשית, אבל הייתי מודע לנושא רק באופן תיאורטי. לקח לי די הרבה זמן לעקל שיכולה בכלל להיות התייחסות כזו וכאשר הבנתי, הצמיחה מתוך הטיפול הייתה משמעותית. ההמשך של הסדרה, כפי שסיפרת, בדיוק מעלה את אותה סוגייה - אחת השאלות שמעלים אחרי פרויד די הרבה - בזרם הפסיכואנליטי, הייתה מי הם ה"מסוגלים לאנליזה" - כאשר הקבוצה של הפרעות האישיות למיניהן נמנית עם אלו שהפסיכואנליזה המסורתית - זו שהפרשנות היא במוקדה, לא מתאימים לטיפול. האנליזה במקרים האלו, מאוחר יותר - מתחילה לקבל מענה דרך הגישות של יחסי אובייקט, או בהמשך הגישה ההתייחסותית - ועדיין, לא ברור לחלוטין התרומה שלה ל"פתרון קונלפליקטים".

 

לא כל-כך הבנתי את הקישור שניסית לעשות בין עניין המשיכה למטפל/ת לבין החלק השני עליו דיברת.

אשמח אם תוכל להסביר שוב את הדברים כדי שאוכל להתייחס.

זו שאלה מצויינת... היא מעסיקה אותי לא מעט... מניסיוני האישי, בעיקר בתור מטופל, זה נושא מאוד מורכב. עד היום עברתי שלוש סדרות טיפולים עם שלושה מטפלים גברים, שניים במסגרת לימודיי (ללא מעורבות מלאה שלי בבחירה) והאחרון בבחירה חופשית שלי. עם תום הטיפול האחרון, היה לי ברור שאת הטיפול הבא (לכשיגיע...) אני רוצה לחוות עם מטפלת ולא מטפל. הסיבה פשוטה, למרות שהטיפולים שעברתי היו יעילים וטובים ותרמו לי רבות, אני מאמין שיש תכנים שבהם לא הצלחתי לגעת ולו רק בגלל העובדה שהמטפל שמולי היה גבר. אם נדבר על העברה בטיפול, מן הסתם, המטפל נחווה כאבא, כחבר קרוב וכו', כולם ממין זכר. בעוד שמטפלת, יכולה להחוות כאמא, חברה קרובה וכו', אשר מולן יהיה לי קשה יותר לעסוק בנושאים מסויימים - אך קל בהרבה לגעת בנושאים או רגשות אחרים. בתור אדם שעולם הרגש לא נגיש לו באופן אוטומטי, וזו העבודה הטיפולית המשמעותית שיש בה צורך - אני מרגיש ש'חיבוק' אימהי יכול להוציא דברים ש'חיבוק' דומה, אך אבהי, לא יוכל. וכמובן שההפך גם הוא נכון. ועל-כן, אני מאמין שלכל אדם בכל רגע נתון ובנוגע לכל נושא שנבחר, העדיפות לדמות טיפולית גברית או נשית, תשתנה בהכרח. אחד הקשיים בנושא הוא להיות מודע לצורך שלי ולבחירה הנכונה עבורי בכל רכע נתון... 

צטט: אודיק 2010-08-27 12:14:16

זו שאלה מצויינת... היא מעסיקה אותי לא מעט... מניסיוני האישי, בעיקר בתור מטופל, זה נושא מאוד מורכב. עד היום עברתי שלוש סדרות טיפולים עם שלושה מטפלים גברים, שניים במסגרת לימודיי (ללא מעורבות מלאה שלי בבחירה) והאחרון בבחירה חופשית שלי. עם תום הטיפול האחרון, היה לי ברור שאת הטיפול הבא (לכשיגיע...) אני רוצה לחוות עם מטפלת ולא מטפל. הסיבה פשוטה, למרות שהטיפולים שעברתי היו יעילים וטובים ותרמו לי רבות, אני מאמין שיש תכנים שבהם לא הצלחתי לגעת ולו רק בגלל העובדה שהמטפל שמולי היה גבר. אם נדבר על העברה בטיפול, מן הסתם, המטפל נחווה כאבא, כחבר קרוב וכו', כולם ממין זכר. בעוד שמטפלת, יכולה להחוות כאמא, חברה קרובה וכו', אשר מולן יהיה לי קשה יותר לעסוק בנושאים מסויימים - אך קל בהרבה לגעת בנושאים או רגשות אחרים. בתור אדם שעולם הרגש לא נגיש לו באופן אוטומטי, וזו העבודה הטיפולית המשמעותית שיש בה צורך - אני מרגיש ש'חיבוק' אימהי יכול להוציא דברים ש'חיבוק' דומה, אך אבהי, לא יוכל. וכמובן שההפך גם הוא נכון. ועל-כן, אני מאמין שלכל אדם בכל רגע נתון ובנוגע לכל נושא שנבחר, העדיפות לדמות טיפולית גברית או נשית, תשתנה בהכרח. אחד הקשיים בנושא הוא להיות מודע לצורך שלי ולבחירה הנכונה עבורי בכל רכע נתון... 

מסכימה איתך בכל מילה.

אולי פשוט צריך למצוא טיפול שמולך יושבים גם מטפל וגם מטפלת, כמעין אמא ואבא ביחד... (כמובן שאני צוחקת, כן?) 

בתגובה - להעברה של אבא למטפל, לעומת אמא למטפלת - בהמשך למה שאמרה ענתושקה, ההעברות הן לא בהכרח של אותו המין. לא פעם, הדינמיקה היא של קונפליקטים מול האם - כאשר אני זה שיושב ממול, אולי בכל זאת אני קצת נשי... זכור לי באחד המשפטים, כאשר נאמרה הכללה לגבי כל הגברים, שציינתי - ואיך את מסבירה את הקשר שלך איתי ? אז, היא ענתה בלי להתבלבל - למען האמת, עד עכשיו לא שמתי לב לעובדה הזו... שאלתי - איזו עובדה ? התשובה: שגם אתה גבר. היא ענתה בכנות גמורה, כאשר תקופה מאוחרת יותר, היא הגיע לנושא הקשר ביננו, היא סיפרה על המעבר הזה - שהיה נקודת מפנה בחלקים שלי שהיא יכלה לראות - קודם לכן, כאשר הייתי מכיל ומקבל, היא פשוט לא יכלה לחבר את זה לדימוי שלה אודות הגברים, הייתי סוג של אמא עבורה.