לבשתי חליפה פלצנית, נעלתי "פראדה" ויצאתי לשווק לכם קרנות נאמנות. רק הפוך.
אל תעלו בדעתכם ולו ורגע, שאני מתלוצצת.
בין הראשונות בארץ שייצגו בית השקעות המציע קרנות נאמנות, קופות וניהול תיקים פרטי, ויצאה לשווק את הקרנות מול "יועצי" ומנהלי הבנקים, תוך בניית תשתית שיווק ופילוח על פי אינדיקטורים רלוונטיים (מורכב), הייתי אנוכי, הקטנה והשולית.
מאחר שאני כבר ידועה כמי ש"מוכרת לוקשים" לכל קוראיי ברשת הרי שתמיד, בסופו של דבר, מגיע מחקר כזה או אחר, ולא חשוב באיזה מקום הוא מתחיל, מי ערך אותו ומתוך איזה אינטרס, מה הנושא ומי המושא, וכותב/מפרסם, בדיוק את מה שאני כתבתי שנה קודם. (או יותר).
איזה כיף לי שיש ביכולתי להתעורר בבוקר ולקרוא בזווית העין מאמר ברשת או בעיתון (מהם נגמלתי לפני מספר שנים טוטאלית), לראות שהכל כבר ידוע ואני יכולה לנוח ולהירגע, לדעת שכולם יודעים עכשיו מה נכון, ומה פחות נכון.
אז זהו. שמשהו באישיות העיתונאית/לוחמת שבי, מפריע לי ומדגדג לי בקצות האצבעות.
פעמיים בשבוע, באופן קבוע (בוודאי שלפעמים יותר....), אני נתקלת במאמר שמעורר בי תהיות במקרה הטוב, וכעס במקרה הפחות טוב – ואני כאן עכשיו בגלל הכעס.
על הציבור הכעס. כעס גדול.
כעס שמעורב בחששות על כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה, מה שהיה הוא שיהיה, ולא לומדים לקח.
אני יכולה לקחת את המשפט האחרון לפוליטיקה שם כבר התעוררתי פעם כשברק עמד מול ביבי, לא? ותתקנו אותי אם אני טועה, אבל אל תגררו אותי לשם. תודה.
ובחזרה לשוק ההון.
אל תקנו קרנות נאמנות. נקודה.
להלן הכותרת שהריצה בזמנו את אצבעותיי למקלדת (אני מקלידה באמצעות ציפורניי אגב).
"קרנות נאמנות מנייתיות אינן מכות את מדדי הבורסה שנתיים ברציפות".
"למי שחשב כי העברת הקרנות מהבנקים לגורמים הפרטיים תשפר את התשואות שמקבל הציבור, מדובר בנתון מאכזב. זאת, בעיקר בגלל נתון נוסף שפורסם בכינוס: פער העמלות בין הקרנות הבנקאיות לקרנות הפרטיות הוא 0.5% בממוצע. המשמעות של שקלול שני הנתונים הוא שהקרנות הפרטיות מפגרות בתשואתן הריאלית אחרי הקרנות הבנקאיות".
היה המשך במארקר, אלא שאני כבר כאן התחרפנתי.
המאמר עוסק בדמגוגיה של הצגת נתונים שגויים ומטעים לציבור, משהו יחסית עדין ורגוע לעומת מה שיש לי לומר בנושא.
ראשית, לעניין הכותרת, הרי כבר צויין לא פעם שלקרנות יש קושי אובייקטיבי להכות את המדדים, והנתונים לגבי התשואות כפי שכתוב במאמר, לא תמיד מדוייקים.
על מנת להיות "הוגנת" לפני שאני מכסחת אותם סופית, אציין כי נתוני תשואת קרן בסוף יום (כלומר בכל רגע נתון) הינם נטו לאחר הורדת דמי הניהול.
מה זה אומר?
זה אומר שמשקיע המתבונן בתיק שלו ורואה תשואה מראשית שנה בשיעור של 10% לדוגמא, הרי זה לאחר ששילם דמי ניהול (דמי ניהול בקרנות מחושבים יומית ומתקזזים באופן יחסי בסוף יום), ולעיתים לפני ששילם מס. (נושא מורכב).
כאן יש עיוות כפול כאשר הקרן מפרסמת תשואתה הגבוהה מזו של המשקיע שהרוויח פחות – בגין דמי ניהול (ובעודו מחזיק את הקרן בתיק).
ההשוואה לעומת תיק של משקיע רגיל הקונה ומוכר מניות לאורך כל הזמן הרלוונטי לתקופה שבדוגמא, כבר כולל מס, קרי, זוהי תשואה.
שנית, כשהמשקיעים עברו מקרנות נאמנות בנקאיות לקרנות הפרטיות, הם יצאו מנקודת הנחה שניהול פרטי ייטיב עם כספם. אין קשר בין גובה דמי הניהול לבין איכות הניהול.
ייתכן שהיו מי שהניחו שדמי הניהול שיהיו גבוהים יותר יבטיחו זאת, אבל העובדות מדברות בעד עצמן.
למה זה קורה? מדוע מנהלי קרנות, המקורבים לכל דו"ח ומחקר אפשריים לפני המשקיע הפרטי, היושבים 5 פעמים בשבוע בישיבות לקבלת החלטות, קביעת מדיניות, תמצית אנליסטים לגבי חברות או ענפים, דברי מנכ"לים אשר "בנחת נשמעים" (לכאורה, הריני ליידע אתכם) לגבי צפי עתידי של השוק כאן, שם ובכל העולם, לא מצליחים להכות את המדדים? שלא לדבר על התשואות הפרטיות של המשקיע הבורר מניותיו בעצמו?
סומא.
הם עיוורים (ולפעמים גם חרשים), ושום דבר לא ממש מעניין אותם, ואני אומרת את זה מניסיון אינסופי בחדרי הישיבות הללו. (עדיין לא נגעתי כאן בשאלה "יומנו של ברוקר בבית השקעות").
למעט העובדה כי פעמים אינספור נקבע בישיבה כי מנייה X איננה רלוונטית עוד ויש למכור אחזקות החברה (החלטה גורפת. קרנות, תיקים, קופות ונוסטרו) במהלך השבוע (נניח, כדי לא ליצור לחץ על המנייה), וזאת לאחר עבודת "אנליסטים" שתפורסם (כהמלצת מכירה) בעוד יומיים (!!!!!), ואז, אחרי שלושה ימים מסתבר שמחצית ממנהלי התיקים פשוט לא עשו כלום עם ההוראה ה"גבוהה" והנייר עדיין מתבוסס בתיקים וההמלצה פורסמה והנייר צונח "קלות", הרי שיש עוד כמה "בעיות" בקרנות.
הקרנות מכילות מעצם הגדרתן, הרבה מניות, כשהן נכללות במדדים השונים על פי תשקיף הקרן (אני מניחה עכשיו לנושא הדן בהגדרת הקרן ושינויים על פי תשקיף הנערכים בה במהלך חייה – ועל העיוות הנורא שנוצר בתשואות הקרן, לשני הכיוונים).
חברה המחזיקה תחת ניהולה מספר גופי השקעה, לעיתים כמרכזי רווח נפרדים, קרנות, קופות וברוקראז', עשויה לקבל החלטה להחזיק כמדיניות, נניח, 6 מניות מסויימות, לאורך רבעון, מתוך שיקול דעת הנובע מעבודת אנליסטים שהחברה מעסיקה בתחומים שונים (נהוג להחזיק אנליסטים לפי מגזרים).
לאחר שהתקבלה החלטה וניתנה הוראה, ירכשו כל הגופים שצויינו את המניות (ואם יש נוסטרו, אזיי גם שם כבר תימצא המנייה, סביר כי לפני ההנחייה כמתואר....וכדאי לשים לב לסדר הדברים ולמהותם).
מדובר בכוח לא מבוטל של קנייה ואחזקה, על המשתמע. וכמובן שהמהלך ייעשה באופן מתוחכם כך שלא תרגישו.
במהלך רבעון, (זו רק דוגמא כמובן. ציר הזמן עשוי להיות שונה בהגדרת המדיניות), עשויים או עלולים להתרחש שינויים הן בחברה והן במאקרו (מגזר ספציפי, מתחרה כלשהו, שווקים בכלל וכדומה), שיפתיעו את כולם, לרבות מנהלי החברה או האנליסטים שלה.
מתפרסמת ידיעה קטלנית ברשתות החדשות, והמנייה מתחילה לקרוס (אפשר גם הפוך).
אתם, כל אחד בפני עצמו (וביחד כוח גדול), מחזיקים כמה עשרות או מאות אלפי שקלים במנייה ואילו החברה מחזיקה בה, באמצעות כל זרועותיה, מאות מיליוני שקלים – שמתרוצצים עכשיו כעברים מסוממים ברשת ועל לוח הפקודות, מנסים למכור.
לא נכון!!
כן נכון!!!
אולי נכון!!!
כל החלטה שתגיע, תהייה מוטה, שלא לדבר על כי הקרנות והקופות עלולות להחליט לצאת מהנייר בירידה חדה והנוסטרו ינצל את ההיסטריה ויגרוף רווח עבור בית ההשקעות.
ומכאן שהם נופלים בתשואתם הסופית לעומת המדד או תיק אישי המנוהל לבד.
הדברים הם על דעתי בלבד, ייתכן וחלק מהתנאים משתנים במהלך הזמן, ואין לראות בדברים המלצה לקנייה או מכירה של מוצר פיננסי מכל סוג שהוא.
הוספת תגובה על "לבשתי חליפה פלצנית ויצאתי לשווק לכם קרן נאמנות."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה