מדיטצית הליכה/ רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית

האם אתם יודעים מה זו מדיטצית הליכה? כבר הסברתי בבלוג הזה כמה פעמים מה זו מדיטציה, ועכשיו אכתוב על מדיטצית הליכה.

מדיטצית הליכה, כשמה כן היא – פשוט מתבוננים בהליכה שלנו בזמן שהולכים. אני מציעה לכם להתחיל אותה בבית, או בכל מקום אחר, שבו אתם יכולים ללכת יחפים. אפשר גם בים, על החול. (אבל לרובנו לא קל להגיע לים, אז בואו נעשה מה שקל ונגיש.)

האם שמתם לב אם יש לכם נטיה ללכת מהר או לאט, כשאתם הולכים? רובנו הולכים יחסית מהר. למה להאט? יש הרבה דברים לעשות. ההליכה היא רק מכשיר, שנועדה להביא אותנו ממקום למקום. וגם אם אנחנו עושים הליכה לשם הליכה, למשל לצרכי ספורט – אנחנו הולכים יחסית מהר. כי למה להאט? ככה נפעיל את הגוף שלנו מהר יותר.

אבל במדיטצית הליכה המהירות היא לא מה שאנחנו מחפשים. אם נמהר – לא נרגיש את התנועות שלנו, או את מגע כף הרגל בקרקע.

עוד רגע תנסו, אני משערת, את מה שאני מציעה לכם עכשיו. אז קודם – חילצו סנדלים, או נעליים. אפשר גם גרביים – אם הרצפה לא קרה מדי.

כשאתם יושבים עכשיו וקוראים אותי – האם אתם מרגישים את מגע הרצפה בכפות רגליכם? יופי. כי זה מה שארצה שתרגישו כשתלכו עוד מעט.

עוד מעט כנראה תקומו, ותתחילו ללכת. תשתדלו להרגיש אתהמפגש של כפות הרגליים שלכם עם הקרקע, עם הרצפה.

בדרך כלל, כשהולכים מהר, אנחנו ממש חובטים ברגלינו ברצפה. הפעם לא. הפעם אנחנו ממש רוצים להתעניין במפגש הזה. איך הוא קורה? האם כף הרגל היחפה שלכם נחבטת בקרקע? האם היא נפגשת איתה  בעדינות, או בעוצמה? האם כף הרגל שלכם מקבלת מכה, או מונחת ברכות על הקרקע?

האם אתם מניחים קודם את החלק הקדמי של כף הרגל או קודם את החלק האחורי?

אבל אל תכריחו את עצמכם ללכת בדרך מסוימת. לכו טבעי, איך שיוצא לכם. ורק תתבוננו. ההתבוננות בעצמה כבר תשנה את אופן הליכתכם. יכול להיות שבהתחלה לא תהיו מרוצים מאיך שרגלכם נפגשת בקרקע, ולכן בצעדים הבאים תנסו לעשות, באופן טבעי, מפגש אחר. עצם ההתבוננות – זה מה שחשוב.

אל תדאגו מכך שאתם מאיטים. פעילות גופנית איטית כזו יש עמה גם יתרונות רבים: היא מרגיעה, אפשר להמשיך אותה לאורך זמן רב יותר, והיא מלמדת אותנו על גופנו.

מדי פעם אתם יכולים לשים לב גם לחלקים אחרים של גופכם בזמן ההליכה: לחזה שלכם למשל. האם הוא שקוע, או זקוף? או לתנועות הכתפיים שלכם בזמן ההליכה. לתנועות אגן הירכיים שלכם. על כל אלו אפשר וכדאי להתבונן במהלך ההליכה הזו.

אבל דווקא המפגש המיוחד ביניכם לבין הגוף הזר שעליו אתם דורכים – הוא שמעניין אותי היום.

אולי המפגש הזה מבטא את יחסכם לעולם, או לאנשים? האם אתם נפגשים עם אנשים והעולם בעדינות, או בעוצמה? האם אתם מנהלים עימותים ברכות או בקשיחות? כי הרי את נגיעת כף רגלכם בקרקע אפשר להמשיל למגע בין שני אנשים. איך הם נפגשים? איך הם מתעמתים?

ואם תשאלו אותי – תרגול יומיומי, גם אם הוא קצר, בהתבוננות במפגש כפות רגלינו בקרקע – יכול ללמד אותנו הרבה גם על מפגשים אחרים. ואולי לתרגל אותנו למפגשים מעודנים יותר בעתיד בינינו לבין המציאות, בינינו לבין הקשיים שלנו, בינינו לבין הילדים שלנו ובני-הזוג שלנו, בינינו לבין הלקוחות שלנו.

אשמח אם תספרו לי אם ניסיתם, ואיך היה לכם.

 

חיילים לא הולכים על הכביש- בפקודה! למה? המפגש של כף הרגל האנושית עם המכאניות של הרצפה מפרק את כף הרגל ומזיק ליציבה ולבריאות. הליכה יחפה על רצפה יוצרת כאבי גב, עייפות מוגברת ונזקים לשלד. נשים צועדות-יש הרבה, מהר או לאט, אני רואה, ליבי ליבי להן. הן לא מבינות את הנזק שגם נעלי הספורט המוצלחות ביותר אינן מונעות. המלצת היום: איפה שיש אדמה על יד המדרכה- העדיפי את האדמה. עקמת היא המחלה הנפוצה ביותר בעולם המתועש. לגבי התבוננות עצמית: לא צריך. תתבונני בסביבה, בחפצים ,בכל דבר. מיקוד העין בריא לגוף כולו. התבוננות עצמית שלא במראה-כלומר להרגיש את עצמך-מעודד בהיה ואובדן מיקוד העין. הליכה נכונה: לחשוב את כל הכיוונים מחוצה לך בזה אחר זה, ולחדש כל הזמן. הטבע יעשה את השאר. טוב לגוף, טוב לנפש.לנקות את הראש מאני אני אני. בברכה.