פרשת גלנט ואחרות מפנות ספוט אל מקצוע יחסי הציבור ונגזרותיו וממנפות אותו מבין אחורי הקלעים אל קדמת הבמה.

אמנם במקרה של הכתבה הנ"ל רוב המוצגים כבר נמצאים מזמן בעיני התקשורת מכיון שהם המשרדים הגדולים הפועלים בענף, אבל עדיין כתבות מעין אלה עושות לדעתי שירות טוב למקצוע בכלל, מביאות אותו למודעות רחבה ומעלות את קרנו ויוקרתו בעיני הציבור.

אם כוונת הכותב היתה להציג את המקצוע בתדמית של אחיזת עיניים אני לפחות התרשמתי ממקצועיותם ואמינותם של רוב המשרדים בכתבה:

משרדים שנמנעו לקחת תקציב מתחרה בגלל ניגוד אינטרסים.

משרד שהמליץ ללקוח הפוטנציאלי (הכתב) לרדת מעיסקה לא כדאית.

חשיפת רעיונות שיווק יצירתיים, שהגו כמה מאנשי יח"צ בכתבה, לקמפיין יח"צ וחשיפה תקשורתית .

חבל רק שעלתה מהכתבה תחושה של חוסר פרגון בתוך הענף, כשמשרדים גדולים "מקטינים" משרדים אחרים שכביכול מתמחים רק בשליחת הודעות עיתונות בבחינת "שלח לחמך על פני המים" ותו לא.

אבל לכלוכים בין קולגות קיימים כידוע בכל תחום תחרותי כך שענף  יח"צ אינו יוצא מן הכלל בהיבט זה.

מה דעתכם על הכתבה בממון : האם היא תורמת למקצוע או שעדיף לנו להישאר מאחורי הקלעים?

האמת ש"נבהלתי" כשראיתי שיש כתבה של צח שפיצן על הנושא, מתוך היכרות עם הצרכים והדרישות של העורכים מכתבי העיתון, אך בהחלט הייתה כתבה מפרגנת, המשרדים יצאו נקיים ואמינים והעולם ממשיך..