קראתי את כל הכתבה ואת דבריך,ואני עצובה.
כאשר הציבור קורא כתבה שכזאת אצבע המאשימה היא עלינו.
עלינו כי אנחנו שליחי משרד החינוך ואותנו מאשימים בכשלונות.
כפי שכתב לי בדיון אחר אחד החברים "אתם זה החינוך". ואם אין השקעה בחינוך אנחנו אשמים,
ואם הכיתות קטנות אנחנו אשמים ואם מורה עובד משרה נוספת להשלמת הכנסתו הוא אשם.
כשאנחנו בעיצומים או שביתה שאינה דווקא בענייני שכר (אם כי זה מרכיב המשליך על ההוראה כמו הדוגמה של המורה לעיל שלא יוכל להשקיע נשמתו אם צריך להשלים פרנסתו) ישר התנפלות עלינו.
הדברים אינם נבדקים ע"י הציבור. מה שחשוב שאין בייביסיטר לילדיהם.
ובכוונה ציינתי בייביסיטר כי אם הציבור ובעיקר ההורים היו בודקים לעומק מדוע אנחנו נאבקים ,
הרי שהיו תומכים בנו. כן,אנחנו קוסמים. ואנחנו קוסמים שנשחקים.כי גם קוסם צריך שישפרו תנאי עבודתו ושכרו.
גם קוסם לא יצליח בלהטוטיו אם לא יתנו לא את האביזרים הדרושים.
להערכתי ומתוך מה שאני חוויתי וחווה מורים בישראל בהחלט מרגישים שליחות.
כמה הציבור יודע מה המורה שמכין לבגרות עושה כדי שתלמידיו יצליחו מעבר לשעות המעטות והמתקצצות ?
ובעיקר בתלמידים שזקוקים לא מעט להשקעה בהוראה במקצוע ? מורה אינו עובד עם שעון.
כמה הציבור יודע איזו התרגשות יש ביום הבחינה וביום קבלת הישגי הבגרות ?
הבעייה שאנחנו ניראים רע. למה ?
ואיני יכולה לתלות זאת דווקא בראש הממשלה הנוכחי או שר האוצר. פרט אולי לרבין ז"ל לא זכור לי ראש ממשלה (ואולי אני טועה) שהשקיע בחינוך לפחות כמו בבטחון. לדעתי חובה "לשווק" את המורים אחרת. החזרת האימון במורים עשויה לגרום גם לשינויים מלמעלה.
ואני יודעת שמעט חרגתי מנושא הכתבה ,אך מעלה דברים בכאב.
הוספת תגובה על "ניסים ונפלאות בחינוך הישראלי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה