שלום, אני מייעץ ללקוחות שאמורים להתקשר כקבלנים עם חברה מסויימת. החברה (הצד השני) הגישה להם טיוטת חוזה שאפשר לומר שאופן כללי שהוא לגמרי לא מאוזן, עד חד צדדיות מוחלטת.

נתקלתי בחוזה הזה במספר תנאים שהאומרים שהקבלן מצהיר ומתחייב שלחברה יש זכויות קניין רוחני בשורה של דברים ובינהם, "רעיונות, נתונים, שיטות, גילויים, אמצאות בין שניתנות להגנה בפטנט ובין אם לא וכד'.

תנאים מהסוג הזה העלו אצלי מספר תהיות במישור העיוני.

1. האם הצהרה של צד לחוזה יכולה להקים זכות קניינית במקום שהחוק החרות קובע שאין זכות קניינית.

2. מה המשמעות של "זכות קניינית לא מוגדרת"? אסביר את שאלתי. אני מתכוון לכך שהתנאי בחוזה קובע שאחד הצדדים מצהיר ומתחייב שלצד השני יש זכות קניין רוחני למשל ברעיון. ברור לנו שחוק זכות יוצרים קובע שאין זכות יוצרים ברעיון. ברור לנו שרעיון לא יכול להיות נושא לפטנט, לסימן מסחר, למדגם, לזכות מטפחים וכד', אם כן, איזו זכות קניין רוחני יכולה להיות בכלל לאותה חברה?  דעתי היא ששום זכות קניינית. יכולה רק להווצר זכות אובליגטורית, של הצד השני אבל בשביל זה, צריך להיות כתוב בחוזה מה בדיוק הצד השני מתחייב לא לעשות באותו הרעיון. גם אז אני לא בטוח שההתחייבות תהיה בת תוקף כלשהו.

אשמח אם תביעו דעותיכם.

אגב, היות שאני לא אוהב להיות נתון לחסדי בתי המשפט, מייעץ ללקוחותיי לא לחתום על סעיפים כאלה, גם אם אני חושב שהם חסרי תוקף.

שאלה נפלאה שאין עליה תשובה.

 

באנלוגיה מתחן אחר, בדיני עבודה למשל צדדים יכולים לקבוע שסכום מסויים ישולם כפיצוי פיטורין, על אף שהוא עודף על הדין. במצב כזה, הדין החל על פיצויי פיטורין יוחל גם על הסכום העודף.

 

נדמה לי שזה אינו (!!) המצב בקניין רוחני. יש יותר ויותר התייחסות בספרות וקצת בפסיקה לזכויות המשתמשים והציבור כולו ולא רק לזכויות היוצר. החוק מגדיר מה היא יצירה, ונדמה לי שהסכמית צדדים לחוזה לא יכולים להקנות מעמד חוקי לזכות שאחרת לא היתה נהנית ממנה. אלא, שנדמה לי שבמערך היחסים הדו-צדדים (לא "כלפי כולי עלמא" כמו שעורכי דין אוהבים לומר), יתכן שיהיה תוקף לתניה כגון זו ולכן חשוב להזהר. מצד שני, האם זה אינו תנאי מקפח בחוזה אחיד? "זכות קניין רוחני" זו הגדרה לא נכונה של הכותב ולטעמי לניסוח כזה לא תהיה שום משמעות. זו זכות שהדין אינו יודע כיצד לסייגה והכותב כנראה אינו "דק פורתא" (אה, איך אני במילים של עורכי דין?). לגבי ההמלצה - אני איתך. למרות הספקות התאורטיים, זו ההמלצה הנכונה. רק חוסר הוודאות במקרה של סכסוך כבר מחייב זאת.

היי יורם, אני מסכים איתך, חוץ מעניין החוזה האחיד, היות והחוזה אינו חוזה אחיד במהותו (לא קיימים יחסי ספק מול ציבור בלתי מסויים של לקוחות) ולכן אנחנו "נזרקים למיים העכורים למדי" של סוגיית תנאי בלתי מוסרי או נוגד את תקנת הציבור, כחריג לכלל הקובע שתוכן החוזה יהיה ככל שיסכימו הצדדים. מחריד. אגב, מבלי לציין כמובן שמות, אותה טיוטת הסכם נוסחה על ידי משרד מוביל בתחום בקניין הרוחני. ואני חושש שרבים מאיתנו, כשצריכים לנסח חוזים מכניסים תנאים, אולי לא עד כדי כך הזויים, אך קרובים לכך. :)

אם זה אינו חוזה אחיד, הסכם כזה הוא פתח מטורף לצרות שעוד בסוף יהיו לרעת הלקוח שלך. אתה בוודאי מבין זאת יותר טוב ממני.

"מה בדיוק הצד השני מתחייב לא לעשות באותו הרעיון"' עדיין לא ידוע לצד הראשון, ולכן (כנראה) הוא מנסה לחייב את הלקוח שלך להתייחס לרעיון כמו לנכס המוגן בזכות יוצרים ולא לעשות בו כל שימוש שהוא מעבר למוסכם בחוזה.

גם את זה ניתן היה לנסח בצורה מוצלחת יותר, 

למה שלא תשאל את עוה"ד שמנגד למה בדיוק הוא מתכוון, ואז להגיע לנוסח מוסכם?

צטט: אריאל, חיפה 2010-09-13 21:57:59

"מה בדיוק הצד השני מתחייב לא לעשות באותו הרעיון"' עדיין לא ידוע לצד הראשון, ולכן (כנראה) הוא מנסה לחייב את הלקוח שלך להתייחס לרעיון כמו לנכס המוגן בזכות יוצרים ולא לעשות בו כל שימוש שהוא מעבר למוסכם בחוזה.

גם את זה ניתן היה לנסח בצורה מוצלחת יותר, 

למה שלא תשאל את עוה"ד שמנגד למה בדיוק הוא מתכוון, ואז להגיע לנוסח מוסכם?

 

שלום אריאל, תודה על התייחסותך.

אבהיר אם לא היה ברור: איני מבקש יעוץ של איך לטפל, הדברים טופלו ולמעשה מתקדמים לכיוון הרצוי.

מה שרציתי ואשמח לקרוא דעות נוספות מעבר לדעתו של יורם, זה התייחסות לשאלה התאורתית, האם באמת ניתן לתת הגנה אובליגטורית לרעיון שאיננו סוד מסחרי. אני כאמור, סבור שלא, אך לא מצאתי התייחסות בספרות המשפטית.

אני יודע בדיוק מה עוה"ד של הצד השני רצה. אני גם רואה איך הוא בנה את החוזה, כי תמיד יש "עקבות" ובמקרה זה רואים שחוזה הקבלנות נבנה על בסיס חוזה העסקת עובד, כי נשקחו קטעים שמתאימים ליחסי עובד מעביד.

מצד שני יש בחוזה "הברקות" בסגנון: אם ביה"ד לעבודה יקבע שהחברה חייבת, הקבלן מתחייב לא לגבות או להחזיר וכד'. לטעמי, דברים שמגיעים לרמה של תנאי הנוגד את תקנת הציבור, אך כפי שציינתי, איני מיעץ ללקוחות שלי אף פעם לחתום על הסכמים שכוללים סעיפים מהסוג הזה. 

מה שקורה במקרה הזה, וגם במקרים רבים אחרים, הוא שהצד השני (שהוא חברה) ומתקשרת מידי פעם בהסכמי עבודה וגם בהסכמי קבלנות עם אנשים וארגונים שונים. החברה כשהיתה בתחילת דרכה הזמינה אצל משרד עו"ד "חבילת חוזים". זה דבר מאד נפוץ. למעשה מדובר על חבילת תבניות (טמפלייטים) שאמורים לשמש את עובדי אותה חברה לעריכת הסכמים לפי הצורך.

מה שקורה בפועל הוא שכאשר עובד החברה צריך להגיע להסכם כתוב וחתום עם קבלנים כמו הלקוחות שלי, היא שולחת להם תבנית ואומרת להם: "זה החוזה, תחתמו". אותה חברה אינה נעזרת במשרד עוה"ד שלה, לפחות לא בשלב הזה. הלקוחות שלי באו אליי ליעוץ עם הטמפלייט שקיבלו וקיבלו ממני יעוץ והערות לטמפלייט, שהן הערות מהסוג שדרכם של עו"ד להעיר, שכוללות מחיקת סעיפים, הוספת סעיפים שאמורים להגן על לקוחותיי, תיקוני ניסוח, התאמת סעיפים למציאות העובדתית, וכד'. הלקוחות שלי הלכו לאחר מכן לפגישה עם החברה.

היות ועוה"ד של החברה כלל אינו מטפל בחוזה, אין לי אפשרות לשאול אותו.   

צטט: דורון זיסו עו"ד 2010-09-14 09:39:06

צטט: אריאל, חיפה 2010-09-13 21:57:59

"מה בדיוק הצד השני מתחייב לא לעשות באותו הרעיון"' עדיין לא ידוע לצד הראשון, ולכן (כנראה) הוא מנסה לחייב את הלקוח שלך להתייחס לרעיון כמו לנכס המוגן בזכות יוצרים ולא לעשות בו כל שימוש שהוא מעבר למוסכם בחוזה.

גם את זה ניתן היה לנסח בצורה מוצלחת יותר, 

למה שלא תשאל את עוה"ד שמנגד למה בדיוק הוא מתכוון, ואז להגיע לנוסח מוסכם?

 

שלום אריאל, תודה על התייחסותך.

אבהיר אם לא היה ברור: איני מבקש יעוץ של איך לטפל, הדברים טופלו ולמעשה מתקדמים לכיוון הרצוי.

מה שרציתי ואשמח לקרוא דעות נוספות מעבר לדעתו של יורם, זה התייחסות לשאלה התאורתית, האם באמת ניתן לתת הגנה אובליגטורית לרעיון שאיננו סוד מסחרי. אני כאמור, סבור שלא, אך לא מצאתי התייחסות בספרות המשפטית.

אני יודע בדיוק מה עוה"ד של הצד השני רצה. אני גם רואה איך הוא בנה את החוזה, כי תמיד יש "עקבות" ובמקרה זה רואים שחוזה הקבלנות נבנה על בסיס חוזה העסקת עובד, כי נשקחו קטעים שמתאימים ליחסי עובד מעביד.

מצד שני יש בחוזה "הברקות" בסגנון: אם ביה"ד לעבודה יקבע שהחברה חייבת, הקבלן מתחייב לא לגבות או להחזיר וכד'. לטעמי, דברים שמגיעים לרמה של תנאי הנוגד את תקנת הציבור, אך כפי שציינתי, איני מיעץ ללקוחות שלי אף פעם לחתום על הסכמים שכוללים סעיפים מהסוג הזה. 

מה שקורה במקרה הזה, וגם במקרים רבים אחרים, הוא שהצד השני (שהוא חברה) ומתקשרת מידי פעם בהסכמי עבודה וגם בהסכמי קבלנות עם אנשים וארגונים שונים. החברה כשהיתה בתחילת דרכה הזמינה אצל משרד עו"ד "חבילת חוזים". זה דבר מאד נפוץ. למעשה מדובר על חבילת תבניות (טמפלייטים) שאמורים לשמש את עובדי אותה חברה לעריכת הסכמים לפי הצורך.

מה שקורה בפועל הוא שכאשר עובד החברה צריך להגיע להסכם כתוב וחתום עם קבלנים כמו הלקוחות שלי, היא שולחת להם תבנית ואומרת להם: "זה החוזה, תחתמו". אותה חברה אינה נעזרת במשרד עוה"ד שלה, לפחות לא בשלב הזה. הלקוחות שלי באו אליי ליעוץ עם הטמפלייט שקיבלו וקיבלו ממני יעוץ והערות לטמפלייט, שהן הערות מהסוג שדרכם של עו"ד להעיר, שכוללות מחיקת סעיפים, הוספת סעיפים שאמורים להגן על לקוחותיי, תיקוני ניסוח, התאמת סעיפים למציאות העובדתית, וכד'. הלקוחות שלי הלכו לאחר מכן לפגישה עם החברה.

היות ועוה"ד של החברה כלל אינו מטפל בחוזה, אין לי אפשרות לשאול אותו.   

טוב, כשמדברים עמי מספיק לאט - אני כן מבין.

לגופו של ענין,

אני בדעה שגורמים השווים ביניהם בכוחם, יכולים להתחייב ככל העולה על דעתם במגבלות החוק. כלומר, רשאי בעל רעיון לדרוש שמי ששמע אותו ממנו, לא יעבירנו לאחרים ולא יעשה בו כל שימוש אלא בהרשאתו המפורשת.

גם רעיון שאינו ניתן להגנה (שיטת מכירה של המבורגרים על נלוויהם במזנון מהיר, למשל) יכול להכניס הרבה כסף עד שחקיין שאינו מחוייב בהסכם יפעל על פיו, ומובן על כן רצונו של בעל הרעיון לעכב את פרסומו עד פתיחת העסק שלו, לפחות.

הבעיה העיקרית שאני רואה בניסוח שהציג דורון היא- אז מה? נניח שהצדדים הסכימו שמידע מסויים מהווה "זכות קניין רוחני". האם יש לכך בכלל נפקות משפטית? הרי לכל סזכות קניין רוחני ספציפית כללים אחרים, ובלי לדעת באיזו זכות מדובר בכלל איזה דין חל?

צטט: יורם ליכטנשטיין 2010-09-15 09:23:55

הבעיה העיקרית שאני רואה בניסוח שהציג דורון היא- אז מה? נניח שהצדדים הסכימו שמידע מסויים מהווה "זכות קניין רוחני". האם יש לכך בכלל נפקות משפטית? הרי לכל סזכות קניין רוחני ספציפית כללים אחרים, ובלי לדעת באיזו זכות מדובר בכלל איזה דין חל?

לא חשבתי על שוני כזה, וטוב לדעת, אבל גם בלי מודעות לכך, כולנו כאן בדעה שיש לנסח הגבלות ספציפיות בחוזה, ולא "אלגבראיות" המזמינות ויכוחי פרשנות בבתי המשפט. 

עמדתי הצנועה לסוגייה המקורית, לסוגייה של יורם והרחבה -

 

לעניין הסוגייה המקורית - בהשאלה מאותה הבחנה בסיסית בין זכויות קנייניות לאובליגטוריות: וכי ניתן באמצעים חוזיים, בין צדדי החוזה, ליצור זכות קניינית אשר תקפה לכולי עלמא?

עם זאת, אני מאמין שאם אני מתחייב לנהוג "כאילו" זכות היוצרים שייכת לאחר, הרי שההתחייבות תקפה לגביי, אך כפי שיורם העלה - למה לעזאזל לנסח את זה ככה?

 

לעניין הסוגייה שהעלה יורם (לעניין סוג הקניין הרוחני) - אכן, טיפשות לשמה מצד המנסח.

 

לעניין ההרחבה שלי (לשאלתו של יורם) - נניח שהצדדים אכן יכולים לקבל על עצמם לנהוג במידע כאילו המידע הנו קניינו הרוחני של אחד מהם - בהעדר הגדרה מה אסור מה מותר, האם יחולו על הנושא גם ההגנות הניתנות לקניין רוחני?

אם צלחנו את המשוכה של יורם וקבענו שהקניין הרוחני, בקשר למידע ספציפי, הנו למשל זכות יוצרים - האם ינתנו לצד שכנגד גם ההגנות והשימושים המותרים?

 

ולסיכום: צורה מטופשת של ניסוח, ובדיוק הסיבה שאמורים להסתייע בעורך דין - חבל כשהוא לא יודע מה הוא מנסח.

השערתי הצנועה היא שהקבלן או ב"כ שניסח את החוזה לא היה מומחה בדיני הקניין הרוחני, אלא עשה אנלוגיה לא הכי מוצלחת, לההצהרה המקובלת שהקבלן יבנה לפי התקן, או ישתמש במיומנות הנדרשת , או ימכור לקונה רק קרקע שהיא קנינו, וכדומה [למעשה אם נערבב היטב ונשקשק את שלשת האלמנטים האלה, יצא משהו די דומה להצהרה הנידונה כאן].

 

קטונתי מלהבין על איזה רעיון אחר, ההצהרה המענינת הזו יכולה להגן -בהתחשב בכך שעקרונות הבניה הנהוגים בארצנו, ידועים כבר כמה אלפי שנים במרחב- ובשינויים מזעריים בלבד [ והשינויים - גם הם כבר בגדר ידע כללי ונפוץ].

כל שאר "הרעיונות" והידע שאפשר להעתיק וצריכים להיות מוגנים- מוגנים בוודאי מכח זכויות יוצרים של הארכיטקט או המעצב וכדומה.

 

גם אני סבורה שמטעמי בטחון- עדיף שלא לחתום על סעיפים מעין אלה אלא אם יפרט הקבלן בצורה נהירה יותר מה הוא בעצם מנסה לומר.

מצד שני - יכול להיות שאלה העיזים שהוא מכניס לחדר, על מנת להוציא במ"ומ, ולהראות לקונים שהוא וותרן ופשרן גדול - עד שלא ישימו לב למשהו אחר.

צטט: pbhba 2010-09-26 10:44:23

השערתי הצנועה היא שהקבלן או ב"כ שניסח את החוזה לא היה מומחה בדיני הקניין הרוחני, אלא עשה אנלוגיה לא הכי מוצלחת, לההצהרה המקובלת שהקבלן יבנה לפי התקן, או ישתמש במיומנות הנדרשת , או ימכור לקונה רק קרקע שהיא קנינו, וכדומה [למעשה אם נערבב היטב ונשקשק את שלשת האלמנטים האלה, יצא משהו די דומה להצהרה הנידונה כאן].

 

קטונתי מלהבין על איזה רעיון אחר, ההצהרה המענינת הזו יכולה להגן -בהתחשב בכך שעקרונות הבניה הנהוגים בארצנו, ידועים כבר כמה אלפי שנים במרחב- ובשינויים מזעריים בלבד [ והשינויים - גם הם כבר בגדר ידע כללי ונפוץ].

כל שאר "הרעיונות" והידע שאפשר להעתיק וצריכים להיות מוגנים- מוגנים בוודאי מכח זכויות יוצרים של הארכיטקט או המעצב וכדומה.

 

גם אני סבורה שמטעמי בטחון- עדיף שלא לחתום על סעיפים מעין אלה אלא אם יפרט הקבלן בצורה נהירה יותר מה הוא בעצם מנסה לומר.

מצד שני - יכול להיות שאלה העיזים שהוא מכניס לחדר, על מנת להוציא במ"ומ, ולהראות לקונים שהוא וותרן ופשרן גדול - עד שלא ישימו לב למשהו אחר.

pbhba

כנראה לא שמת לב, אבל ציינתי שזה הוכן ע,י משרד מוביל בתחום הקניין הרוחני. עיזים. בהחלט יכול להיות, ועוד בגודל של ממוטות. 

צטט: דורון זיסו עו"ד 2010-10-04 13:03:45

צטט: pbhba 2010-09-26 10:44:23

השערתי הצנועה היא שהקבלן או ב"כ שניסח את החוזה לא היה מומחה בדיני הקניין הרוחני, אלא עשה אנלוגיה לא הכי מוצלחת, לההצהרה המקובלת שהקבלן יבנה לפי התקן, או ישתמש במיומנות הנדרשת , או ימכור לקונה רק קרקע שהיא קנינו, וכדומה [למעשה אם נערבב היטב ונשקשק את שלשת האלמנטים האלה, יצא משהו די דומה להצהרה הנידונה כאן].

 

קטונתי מלהבין על איזה רעיון אחר, ההצהרה המענינת הזו יכולה להגן -בהתחשב בכך שעקרונות הבניה הנהוגים בארצנו, ידועים כבר כמה אלפי שנים במרחב- ובשינויים מזעריים בלבד [ והשינויים - גם הם כבר בגדר ידע כללי ונפוץ].

כל שאר "הרעיונות" והידע שאפשר להעתיק וצריכים להיות מוגנים- מוגנים בוודאי מכח זכויות יוצרים של הארכיטקט או המעצב וכדומה.

 

גם אני סבורה שמטעמי בטחון- עדיף שלא לחתום על סעיפים מעין אלה אלא אם יפרט הקבלן בצורה נהירה יותר מה הוא בעצם מנסה לומר.

מצד שני - יכול להיות שאלה העיזים שהוא מכניס לחדר, על מנת להוציא במ"ומ, ולהראות לקונים שהוא וותרן ופשרן גדול - עד שלא ישימו לב למשהו אחר.

pbhba

כנראה לא שמת לב, אבל ציינתי שזה הוכן ע,י משרד מוביל בתחום הקניין הרוחני. עיזים. בהחלט יכול להיות, ועוד בגודל של ממוטות. 

 

 

 

 

 

אני מודה שלא שמתי לב; יתירה מזאת אף קפצתי והנחתי שמדובר בקבלן בניין - ולא בקבלן ביצוע מסוג אחר או משהו אחר לגמרי, שאפשר להסיק מהסיפור בקריאה זהירה יותר. נחפזתי מדי להסיק.