סיפור קטן על צניעות והילכות אישה מיוחדת - הלוואי שדרכה היתה מעט נפוצה יותר...

לפני כשמונה שנים שמעתי רדיו באמצע הלילה. הושמע ראיון עם שושנה דמארי.

מעבר לכך שהיתה מבצעת ענקית , היתה לה גם גאווה ודרך בה האמינה בכל מאודה.

למרות היותה מלכת הזמר הישראלי/עברי - מעולם לא שרה בחתונות. ומדובר על הצעות של עשרות אלפישקלים לכל חתונה.

כששאל אותה המראיין - מדוע לא נענתה להצעות הללו , ענתה שושנה דמארי שהיא לא אדם פרטי.

היא דמות , ושהיא מעדיפה לאכל רק לחם ומרגרינה ולא להופעי בחתונות.

נראה לה שכלת פרס ישראל צריכה להיות משהוא קצת אחר - ולא לשם ההתנשאות שבדבר - אלא כדי לשמר משהוא מהתואר ולמנוע זילות שלו.

את כל זה אומרת אישה מבוגרת שיכולה לעשות מליונים בקלות , אך בוחרת להאמין בדרכה ובאמת הפנימית שלה מתוך מה שהיא מבינה כאחריות לאומית ושמצבה הכלכלי היה באמת מחיה על לחם ומרגרינה, או לפחות מאד קרוב לכך.

לצערי מעטות מאד הינן הדוגמאות להלכות אצילות כ"כ שניתן למצוא בקרב עמנו לאחרונה.\

נקודה למחשבה ליום כיפור - איך אני מוסיף לעצמי מעט צניעות (עד שהחיים יסחפו אותנו שוב ונשכח מכל העניין?)