מייקל גייסט דיווח דיווח מעניין בבלוג שלו על כנס בו השתתף אחד ברוס ליהמן, מאדריכלי הדיגיטל מילניום קופירייט אקט האמריקאי (DMCA).

אולי נקדים כמה מילים על החוק האמריקאי שחוקק לפני כ-10 שנים. החוק חוקק במקביל ללובי אימתני של חברות המדיה הגדולות במטרה להגדיל את יכולת השליטה והניהול שלהן על זכויותיהן.

נוסף לאלמנטים טכנולוגיים כמו טכנולוגיות נז"ק (DRM) החוק מעניק שכבת הגנה נוספת על זכויות היוצרים. לזכותן של ספקיות האינטרנט יאמר, שגם הן דאגו לעצמן והכניסו סעיף פטור של מי שהוא רק מספק שירות מקוון ואינו עוסק בתוכן החומר שמועבר באמצעות הפלטפורמה אותה הוא מספק.

והנה כעת, ביום עיון שנערך בקנדה, מודה ברוס ליהמן שלמעשה ה-DMCA לא עבד כפי שציפו ממנו (כאילו דה....).

ליהמן הגדיר את התקופה בה אנו נמצאים כתקופה הפוסט-אפוקליפטית (סליחה post-copyright). מרבית גולשי האינטרנט, ובוודאי הצעירים בהם, משוכנעים שמה שיש באינטרנט מותר להעתיק אותו בלא מגבלה (וגם מי שיודע שאין הדבר כך – עושה זאת בכל מקרה).

כלומר, לדעתו ההגנה על מודלים עסקיים באמצעות הגנה חוקית על זכויות יוצרים תגרום לכשלון המשתמשים בהם, והוא סבור (כחתום מטה) שעל חברות המדיה, כמו על שאר העוסקים ברשת, להבין שלמעשה המודלים העסקיים השתנו. כך למשל גם כאשר העתקת המוסיקה היא חינמית, ניתן ליצור מודלים עסקיים יעילים ליצירת רווחים. החל בפרסומות באתרי הורדה, בגביית מנוי חודשי המונע הגשת תביעה על הפרת זכות יוצרים, עבור בתרומות ליוצרים שריגשו אתכם ורווחים מהופעות חיות וכלה ברכיבי מיסוי שיתחלקו בין אגודות הגביה של היוצרים.

ועכשיו קצת בהקשר שלנו. כל מי שהיה נוכח או קרא את הפרוטוקולים של הדיונים בהצעת חוק זכויות היוצרים המתקיימים בעצם ימים אלו בכנסת, רואה כי הנה מדינת ישראל, באיחור של 10 שנים וגם לאחר שלאמריקאים עצמם התברר שזו טעות, עומדת לחזור בדיוק על אותה טעות (במקום לנסות וליצור טעות מקורית חדשה ועצמאית...)

האמור מעלה אינו מהווה חוות דעת משפטית, אין להסתמך עליו ובכל מקרה ספציפי יש להתייעץ עם בעל מקצוע מומחה. הכותב הינו עורך דין העוסק בתחום המסחרי-אזרחי ומתמחה בתחום האינטרנט, קניין רוחני, זכויות יוצרים ועוד.