מה קורה כאן? מניות חברות ושותפויות הגז עלו בעשרות ומאות אחוזים בשנה וחצי האחרונות, שותפויות הגז מדווחות על רווחי עתק ממכירות הגז ב'ים תטיס'. דלק קידוחים למשל, דווחה לבורסה על רווחים לשנת 2009, של 48 מיליון דולר (כולל תמלוגים של כ-10 מיליון דולר לצדדים קשורים), ללא חבות מס עקב הטבות המס ומשטר המיסוי בארץ, אנשי עסקים ופיננסיים מתוחכמים רוכשים היתרים ורשיונות בעשרות מיליוני דולר, ומשקיעים בבורסה ממשיכים לרכוש מניות ויחידות השתתפות.  מצד שני תאגידי הגז מסבירים לנו שהמצב קשה מאד, שכל העלאה ולו המזערית ביותר של התמלוגים או המיסים תביא לקריסתם ולנטישה של חברות זרות, ותחייב העלאה של מחירי הגז. איך זה מסתדר?

לדעתי, במקרה הזה, המשקיעים, הן אנשי העסקים, הן המשקיעים בבורסה (בהבדל מהספקולנטים) וכן חברות ושותפויות הגז יודעים את האמת – חיפושי והפקת הגז והנפט בישראל כיום הם אחד מתחומי העסקים הכדאיים והרווחיים ביותר, ומתקפת התעמולה של תאגידי הגז  מטרתה להשאיר בידם את מירב השלל.

 

אחד הטיעונים השכיחים בתעמולת תאגידי הגז הוא בדבר הסיכונים העצומים שהם לוקחים בקידוחי הגז.  "תחום חיפושי הנפט והגז, היה, הינו ויהיה תחום עתיר סיכון" (נייר עמדה של משרד גורניצקי ושות' מטעם השותפויות המוגבלות ישראמקו נגב 2, נפטא חיפושים וחנ"ל ים-המלח שהוגש לועדת ששינסקי).  "המורכבות והסיכונים הרבים הטמונים בחיפושי גז טבעי ונפט בכלל, ובתנאים הסביבתיים באזורנו בפרט, הם מן המפורסמות..... סיכויי ההצלחה מזעריים,.....מדובר בהשקעה רווית סיכון באופן מיוחד" (פניה של משרד כספי ושות' בשם קבוצת דלק בע"מ לוועדת ששינסקי. ההדגשות במקור) "ההשקעות בחיפושים הן אסטרונומיות, הסיכונים בלתי נתפסים" (חוות דעת של משרד גורניצקי ושות' עבור דלק מערכות אנרגיה, דלק קידוחים ואבנר חיפושי נפט לוועדת ששינסקי). "בעלי יחידות ההשתתפות מקרב הציבור סיכנו את כספם בענף שבו הסיכוי להצליח נמוך ביותר" (הצגת עמדה של ברקמן וקסלר בלום ושות' לוועדת ששינסקי).

טיעון זה מצליח להיות גם שקרי וגם חצי אמת.

 

הסיכונים העצומים הם עורבא פרח, כיום תעשיית חיפושי הגז הינה אחת הבטוחות בישראל. סיכויי ההצלחה של קידוחי גז ונפט עומדים כיום על 30% - 50% וגבוהים מסיכויי ההצלחה של יזמי עסקים קטנים ובינוניים, ושל יזמים בתחום ההיי-טק.  רק 30% מהעסקים החדשים מחזיקים מעמד במשך חמש שנים לפחות, ושעור ההצלחה של חברות ההי-טק הישראליות בשנים 1991-2000 עמד על 15.1%. 

תאגידי הגז יודעות ומכירים נתונים אלו:

סוזן קאנינגהם, סמנכ"לית החיפושים של נובל אנרג'י אמרה בכנס אנליסטים בתחילת יוני 2010 כי "ב'תמר' הערכנו את הסיכויים להצלחה בקידוח ב-35%. בהתחשב במה שלמדנו בקידוח הזה, אנחנו מעריכים את סיכויי ההצלחה ב'לויתן' ב-50%. עם זאת, המספר הזה עשוי להשתנות, אך נוח לנו עם המספר".

"ברבעון האחרון של 2008 ......השקיעו שותפי פרויקט "תמר" כ-300 מיליון דולר בקמפיין חיפוש גז טבעי כאשר הסיכוי לאבד את כל השקעתם היה כ-70%" (מתוך רקע היסטורי שכתב גדעון טלמור מנכ"ל דלק קידוחים, הדגשה שלי), כלומר סיכויי ההצלחה היו 30%.

 

כדאי לשם לב להטיה ולהטעייה – לחצי האמת בטיעון זה, למשל בדברי גדעון טלמור, המדבר רק על צד הסיכון ואובדן ההשקעה ואינו מדבר כלל על צד ההצלחה והרווחים במקרה של הצלחה.

נדגים זאת בהימור על צבע מבין שלשה צבעים נאמר כחול, לבן ואדום כאשר הסיכוי שיקרה אירוע של צבע מסוים הוא 33.3% במקרה של אי-הצלחה תאבד את כספך (השקעתך) במקרה של הצלחה תקבל את כספך ועוד סכום כפול. הכדאיות (התוחלת) היא אפסית לא להרוויח ולא להפסיד. אבל במקרה שלנו, למשל בקידוח תמר המצב שונה לחלוטין. במקרה של קידוח יבש (סיכוי של 70% על פי טלמור) אכן תאבד ההשקעה, אבל במקרה של הצלחה יתקבל סכום העולה בעשרות מונים על ההשקעה. 

על פי המידע שהיה ערב ההחלטה על הקידוח ב'תמר', השקעה של כ-150 מיליון דולר בקידוח תביא בסיכוי של 35% למציאת שדה גז ששוויו כ-20 מיליארד דולר, החזר  של פי 130 ! במקרה של הצלחה. בתנאים אלו כדאיות הקידוח ברורה לחלוטין וההחלטה לקדוח היתה נכונה מבחינה כלכלית. כיום, אחרי קידוח אימות נוסף, שווי שדה הגז ב'תמר' נאמד  בקרוב ל-40 מיליארד דולר, ולדברי רודני קוק, סמנכ"ל הפיתוח העולמי בנובל אנרג’י נובל מצפה לרשום הכנסות של 11 מיליארד דולר תוך שימוש בפחות מ-25% מהמשאבים בתמר.  

ב'לויתן' הנתונים טובים עוד יותר. לדברי סוזן קאנינגהם, סמנכ"לית החיפושים של נובל אנרג'י בכנס אנליסטים ביוני 2010: "אנחנו מצפים ל-16 TCF בקידוח 'לויתן'. לא קל לנו להגיד מספרים כאלה, ובדקנו היטב כדי לדבר על מספרים בסדר גודל כזה".  אלו אכן מספרם אסטרונומיים - שווי של כ-80 מיליארד דולר וסיכויי הצלחה של 50%.

 

גם הרווחיות התפעולית והרווחיות בכלל בארץ גבוהה.  על פי הדיווחים של חברת נובל אנרג'י  הפעילות של נובל בארץ הינה הרווחית ביותר מבין כל הפעילויות של נובל בעולם. שעור הוצאות ההפקה ( (LOE בשדות הגז של נובל בישראל הוא הנמוך מבין כל שדות הגז והנפט של נובל בעולם. (הנתונים מתוך מצגת נובל מה-3 ליוני 2010). למרות ששיעור הרווח התפעולי (ההכנסות  פחות הוצאות התפעול) בישראל הוא מהגבוהים בעולם, הרי ששיעור הרווח לצורכי מס הוא מהנמוכים בעולם עקב הטבות המס הייחודיות לחברות הגז בישראל. בעיקר הטבת מס בדמות "ניכוי אזילה", והאפשרות לנכות הוצאות ההוניות במהלך השנה השוטפת מהכנסותיהם בתחומים אחרים כאילו היה מדובר בהפסד עסקי פירותי שוטף.  בנוסף שיעור הכנסות המדינה ממיסים ומתמלוגים בישראל הוא מהנמוכים בעולם.

 

לא פלא שדירקטוריון נובל אנרג'י אישר לאחרונה (23 ספטמבר) את תוכנית הפיתוח החדשה של תמר, ולא פלא שאנשי עסקים ומשקיעים משקיעים ברישיונות במניות וביחידות השתתפות. 

 

אמנון פורטוגלי

שלום אמנון אכן אתה מעלה פה הרבה טענות שכולן מנומקות ומפורטות וניכר ששקדת על הפרטים. אולם קשה להשתחרר משאלה אחת קשה ומאוד מציקה שמלווה את כל הדיון סביב התמלוגים שנמשך חודשים רבים, השאלה היא כמובן- היכן היית לפני שגילו את תמר ??? מדוע רק לאחר הגילוי קמת אתה וכל חבריך למאבק ?? אתה לא סבור שיש כאן חוסר תום לב ?? אני כמו כל אזרח במדינה הייתי שמח את הקופה הציבורית הייתה גדלה לטובת מקומות כמו מערכת החינוך או הבריאות , אולם לא בדרך כזו !! לא כמו אנשים קטנים שחכמים בדיעבד !!! מדוע אדם כמו יצחק תשובה צריך לסכן באמצע משבר פיננסי החמור בתולדותיו ובתולדות חברתו סכום של 150 מיליון דולר שהיו יכולים לרדת לטימיון ולהפיל אותו לחלוטין ולקחת את כל הסיכון עליו ולצאת לדרך עם קידוח תמר ואילו כאשר הצליח לו והסיכון קטן והסיכוי גדל אתה מגיע ודורש לקחת לו חלק מהסיכוי ??? הוא האמין כל הדרך וסיכן את כספו ואז פתאום אחריי שהצליח לו אתה צץ ובשם המדינה דורש דברים שמעולם לא היו תחת ההסכם שנחתם עם תשובה בעת מתן הרישיון. אינך חושב שזו דרך מבישה ? הרי לא היית מקיים שום מאבק להעלאת התמלוגים אם קידוח תמר ודלית היה נכשל , לכן אני מפקפק בזכות שלך ושל אחרים לדרוש דברים בדיעבד,לכם לא היה חזון ואומץ,אתם אלא שנותנים לאחרים להסתכן ואח"כ ממציאים את החוקים מחדש . לסיכום אמנון אתה חייב להפנים שהסכם חתום זה הסכם מחייב וכל הטיעונים הרבים שכתבת כאן היו צריכים להטען לפני ינואר 2009 ולא כמו איש קטן.

שלום לקפטן ג'קי תגובה עניינית ואינטיליגנטית מצדיקה תשובה. אנסה לענות לשלשת הטיעונים שלך כפי שאני מבין אותם:

(1) מדוע אדם כמו יצחק תשובה צריך לסכן סכום של 150 מיליון דולר שהיו יכולים לרדת לטימיון ולקחת את כל הסיכון עליו ולצאת לדרך עם קידוח תמר. (2) היכן היית לפני שגילו את תמר ?....מדוע רק לאחר הגילוי קמת אתה וכל חבריך למאבק ? (3) הסכם חתום זה הסכם מחייב.

1. על הסיכון בקידוחי תמר כתבתי כבר במאמר עצמו. "הסיכונים העצומים הם עורבא פרח, כיום תעשיית חיפושי הגז הינה אחת הבטוחות בישראל".

2. בשנת 2002 - הרבה זמן לפני ההשקעות וגלוי מאגרי הגז הטבעי ב"תמר" וב"דלית", - הממשלה החליטה לתקן את החוק, לקבוע היטל או מס פרוגרסיבי בנוסף על המיסוי הקיים, בשיעור של עד 60% על הרווחים ממכירת נפט או גז טבעי, ולבטל את ההקלות במסים המיוחדים לחברות האנרגיה. ההצעה הועלתה להצבעה בכנסת, בשנים 2001-2002, אך נדחתה בלחץ הלוביסטים של חברות האנרגיה - אותן חברות האנרגיה הפועלות בתמר.

אני, הקוראים, וכל הציבור שזה כספו, לא ידעו על כך, לא השתתפו בדיונים והפקירו את המו"מ על גורל אוצרות הטבע של הציבור בידי עורכי הדין והלוביסטים של תאגידי האנרגיה ובעלי ההון. זו הסיבה שהפעם אנו יוצאים למערכה ציבורית על שנוי חוק הנפט המיושן.

אדגיש שהחלטת הממשלה לא בוטלה ולא ירדה מסדר היום. גם תאגידי הגז מודעים ומכירים בכך כפי שמופיע בדוחות ובתשקיפים שלהם.

3. הסכמים צריך לכבד - אני מסכים ב-100%. חברות הגז הן שמפרות את ההסכם בין הממשלה, התאגידים והאזרחים. הסכם האומר שלמדינה כריבון יש זכות ואף אחד לא מערער על זכות זו לקבוע ולשנות את חוקי המס בהתאמה לאינטרס הציבור ולמצבים חדשים. עכשיו באות חברות חיפושי הגז ובטענות שונות ומשונות מפרות הסכם זה.

נזכיר ששיעור מס החברות שהייה נהוג בעת מתן ההיתרים, הרשיונות והחזקות ועד שנת 2003 הייה 36%, כיום הוא 25% וירד ל-18% בשנת 2016. הורדת מס זו הכניסה לשותפים בפרויקט ים תטיס סכומים בהיקף של עשרות מיליוני דולר מאז תחילת ההפקה בשנת 2004. זו הפחתה עצומה בהכנסות הממשלה ורק כדי לנטרל אותה יש לשנות את החוק.

בנוסף, שינוים דומים בחוקים אחרים נעשים כל הזמן, למשל וכרגיל בכיוון של הורדת מס חברות, או הגדלת אחוזי בנייה. כאשר זה נעשה בכיוון הפוך, כמו במקרה הנוכחי, זה טאבו.

שינוי במדיניות מיסוי על מחצבים לאומיים גם לאחר שנתגלו ואף לאחר שהוחל בהפקתם הוא מהלך נפוץ יחסית בעולם. רוב מדינות הנפט בעולם המערבי הנאור נקטו ונוקטות בגישה דומה לשינוי החוק לשם הגדלת חלק המדינה בהכנסות הגז.

תאגידי האנרגיה והמשקיעים בהן לא יכולים לטעון כי לא ידעו על האפשרות שהמדינה עשויה לנסות ולשנות את החוקים ודיני המס החלים עליהן. זאת, מן הסיבה הפשוטה שהחברות מציינות זאת מפורשות כסיכון עסקי, בתשקיפים ובדוחות הכספיים שהן מפרסמות מדי שנה במסגרת ה'גילוי הנאות' לו הן מחויבות.

לסיכום, מול הטיעונים של חברות חיפושי הגז עומדים ערכים חשובים לאין ערוך כמו האינטרס הציבורי או טובת הכלל. מכלול הטיעונים המשפטיים הפרטניים של תאגידי הגז לא עומדים בפני פסיקת בית המשפט העליון מה- 22 לאוגוסט 2010. אני מצטט מתוך פסק הדין: "ככלל, יש לכבד התחייבות חוזית, והדבר חל גם על רשות שלטונית. אלא שעל רשות כזו חלה חובה ציבורית להשתחרר מהסכם כאשר צרכי ציבור חיוניים מחייבים זאת. הלכת ההשתחררות מוחלת כתנאי מכללא בחוזה שלטוני" (ההדגשה שלי). ודברי השופטת טובה שטרסברג כהן כי "לא יעלה על הדעת כי משהוענק רישיון כללי - ולו מכוח חוק - יהיה הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן, והשר לא יוכל לעולם להפעיל את שיקול דעתו לפי אותו חוק עצמו אם יחול שינוי במדיניות הממשלה או בצרכי המשק, ותתקיימנה העילות המסמיכות אותו לעשות כן".

אמנון פורטוגלי

גם אם איני מסכים לכל הטיעונים - תענוג לקרוא, תודה רבה.

שלום אמנון,

מודה לך על תשובתך המפורטת, אבקש להתייחס למספר סעיפים שציינת.

1.זה נכון שכיום סקטור חיפושי הנפט והגז נחשב יותר ויותר בטוח כפי שכתבת אולם הוא לא היה כך לפני ינואר 2009 עת גילוי "תמר", לכן מנקודת המבט שלנו נכון להיום ממעיטים בסיכון שתשובה לקח באמצע שנת 2008 הקטסטרופית והביא מימון לקידוח שסיכויי הצלחתו הם 30% -סטטיסטית אתה צודק כאשר אתה מדגים לקוראים שיש בקידוח תוחלת חיובית אבל אתה חייב להתייחס לסיכון דאז ולהבין שתשובה לקח במונחיי 2008 סיכון עצום שהיה יכול לערער את כל הקונצרן שלו בנוסף לצרות שהיו לו ממילא

2. לגביי הדיון שהיה ב 2002 - הסיבה לדעתי שהציבור לא ידע על הדיונים היא פשוטה נכון לשנה ההיא לא גילו תגליות משמעותיות כמו תמר אלא רק את פרוייקט ים-תטיס ולכן הנושא נזנח מצד הציבור, נכון שהכנסת פישלה ב 2002 ולא ניצלה הזדמנות נכונה להעלות תמלוגים לפני מתן הרישיונות , אבל זה אשמתם של חברי הכנסת בלבד. במהלך 2009 מהרגע שנודע שיש משהו בסדר גודל של  תמר ואחריו הציפיות לליוויתן הרקיעו שחקים קמו הקולות להגדיל את התמלוגים.

3.מסכים איתך שהמדינה היא הריבון והיא היחידה שקובעת את משטר המס, אולם יש להבחין בין תמלוגים מכח הסכם שנחתם מול המדינה לבין מס החברות החל על כל החברות במשק. לגבי מס החברות בדוגמא שלך כל החברות במשק נהנו מהורדת המס שחלה מאז שנת 2003 . האם אתה סבור שהמדינה צריכה מעכשיו להחיל שיעור מס חברות גבוה במיוחד רק על סקטור מסויים?? עמדה כזאת של מס סקטוריאלי לדעתי אפילו אינה מקובלת על רשות המיסים. לגביי התמלוגים זה כבר אינו לדעתי משטר מס אלא חוזה שחתמה המדינה בזמנו עם מי שקיבלו רשיונות ולכן עליה לעמוד מאחורי מה שחתמה ורק בגלל המוסריות שלה בעיני אזרחיה !!!! מכיוון שאני כאזרח אצטער לראות שגם הכנסת וגם הממשלה משנים התחייבויות חוזיות שניתנו בעבר.

4. כבר ציינתי בתגובת הקודמת שהייתי שמח לראות את קופת המדינה גדלה ומפנה משאבים לחינוך ולבריאות ולעוד הרבה נושאים בוערים וחשובים ולכן למרות מה שכתבתי אשמח אם הצדדים ילכו על דרך הפשרה ויהיה שינוי וגידול בהכנסות מהגז לטובת המדינה אולם לא כמו שאתם דורשים בפורום לפעולה אזרחית ( 80% למדינה ו 20% לחברות) וגם לא לגביי תגליות שכבר הוכרזו ובגינן היזמים הוציאו סכומים גדולים (כמו "תמר") מכיוון שזה ייתן רושם של גזל ולמדינה ,כמו שציינתי, יש אינטרס עליון להישאר הגונה בעיני אזרחיה וכלפיי אזרחיה .

בברכת חג שמח

קפטן ג'קי

שלום לקפטן ג'קי

 

להלן התייחסותי לנקודות שהעלית

“אתה חייב להתייחס לסיכון דאז ולהבין שתשובה לקח במונחי 2008 סיכון עצום שהיה יכול לערער את כל הקונצרן שלו בנוסף לצרות שהיו לו ממילא"

איני מסכים.  תשובה לא לקח, גם במונחי 2008 סיכון עצום שהיה יכול לערער את כל הקונצרן שלו.

הסיבה הראשונה היא שבמאי 2008, כחצי שנה לפני הקידוח בשדה תמר, העריכה נובל אנרג'י את גודל מאגר הגז ב-109 מיליארד מ"ק (שווי של כ-20 מיליארד דולר) ואת ההסתברות למציאת גז טבעי ב-35%. בתנאים אלה בהחלט היה כדאי לקדוח את שדה תמר בתקציב שנאמד אז ב-123 מיליון דולר.  

הסיבה השניה היא שתשובה מנהל ומשקיע דרך השותפויות המוגבלות 'דלק קידוחים' ו'אבנר' כספים של משקיעים אחרים (OPM) בעיקר כספים מהציבור. גם אם קידוח תמר הייה נכשל’ ההפסד הישיר הפרטי של תשובה היה קטן בהרבה מההשקעה, ואני משוכנע שהשותפויות היו שורדות ומגייסות כסף בהנפקת זכויות.

בני שטינמץ היה במצב שאתה מתאר, בין השאר מכיוון שהשקעתו בתמר היתה פרטית. באוקטובר 2008 על רקע קריסת ליהמן והמשבר העולמי הוא החליט לא לסכן כספים נוספים ולצאת מהמיזם תוך ויתור על כל זכויותיו בשדה ללא כל תמורה.

"האם אתה סבור שהמדינה צריכה מעכשיו להחיל שיעור מס חברות גבוה במיוחד רק על סקטור מסויים?"

חיובי. הממשלה כבר החליטה, בשנת 2002, לקבוע היטל או מס פרוגרסיבי בנוסף על המיסוי הקיים, בשיעור של עד 60% על הרווחים ממכירת נפט או גז טבעי, ואני מסכים לגישה זו.

הגישה המתנגדת למיסוי סקטוריאלי אינה מקובלת בישראל ובעולם הנאור. ממשלות בעולם ובישראל משתמשות במס חברות דיפרנציאלי ובמיסים או בהטבות לסקטורים או לאזורים מסוימים כחלק אינטגראלי של המדיניות הכלכלית-חברתית שלהן. כך אנו מוצאים בישראל הקלות מס לחברות מייצאות, מיסוי שונה לחברות באזורי פיתוח שונים, הקלות מס לתושבי אזורי ספר, לחיילים משוחררים, הטבות ומענקים לחברות העוסקות במחקר ופיתוח, ופטור ממע"מ באילת.

בעולם מקובל למסות את החברות העוסקות בהפקת נפט וגז בצורה דיפרנציאלית. במדינות כמו אוסטרליה, בריטניה, נורבגיה ואלסקה יש מיסוי מיוחד על תאגידים אלו או על רווחי היתר(Windfall Profits)  שלהם. לעומת זאת, בישראל נותנים לתאגידים אלו הטבות ייחודיות.

אכן ישנם משפטנים, בעיקר אלו הפועלים עבור תאגידי האנרגיה, הסבורים כי להטיל מס רק על מחפשי הגז ולא על אחרים זה בלתי חוקתי.  מעניין שמשפטנים אלו בחוות הדעת שלהם מתייחסים להטבות המס הייחודיות בתחום חיפושי הגז, ומתייחסים בשלילה לאפשרות שיבוטלו. כלומר הטבות מס ייחודיות זה בסדר, לבטל אותן זה לא בסדר, ולהטיל מס על רווחי יתר של חברות הגז זה בכלל בלתי חוקתי.  

משפטנים ומומחים של תאגידי הגז, מסכימים שמיסים מותר להעלות, אבל מטילים תנאים: שיעלו לכל מדינת ישראל, ושהמס לא יהיה סקטוריאלי.  אני מוכן לתמוך בגישה זו וקורא לבטל את כל הטבות המס הייחודיות לתאגידי האנרגיה (שכן הטבה ייחודית כמוה כמס ייחודי), ולבטל את הפטור ממס שניתן לשותפויות הגז, בדיוק כמו שנעשה בקנדה עם התאגידים הקנדיים הדומים Canadian Royalty Trusts. כמו כן לא צריכה להיות כל התנגדות להטלת מס על רווחי יתר Windfall Tax)) שיוטל על כל החברות המפיקות משאבי טבע השייכים מעצם טבעם לכל אזרחי המדינה.

 

 

אמנון פורטוגלי

תודה, מאלף.