סכום דיון:מישהו הגיש קשוטי אוכל וצורת הגשתם כאמנות. ואילו אני אומר,המקשט צלחות כפי התמונה שהועלתה , איננו אמן.זה לא מפני שאין לו זכות לראות עצמו כאמן, זה מפני זכותי וזכותם של אמנים אחרים, לחשוב ולהרגיש אחרת. ומדוע אנו חושבים ומרגישים אחרת? מכיון שאמנות כשמה כן היא. אנו נגד זילות.רוצים להביע רגשות ומחאות ודיעות? דברו ברור, ולא רק בשפת הרוזנים והמלכים ! אינני מוציא את האמנות מהקונטקסט הרחב האמיתי, אליו צריכה להפנות זרקור. ומה הוא הקונטקסט כמשל? "קישוטי צלחות , כשיש רעבים האוספים ירקות רקובים בלילות, בסמטאות השוקים". אינני נגד שאמנים ייצרו אוירה במשיכת מכחולים עם צבעים,ללא אוביקט. אני נגד שאמנות לא תהיה מובנת וברורה כשמש בצהריים.אני מתנגד לתפישה, כאילו הדוגלים בריאליזם והמופשט הקרוב לריאליזם , הינם נגד החופש. יש כאן ערבוב. פלןוראליזם, אינו סותר כללים. מוסיקה העפה למרחקים, אינה נטולת כללים, כי לא הכל מוסיקה. צופר בכביש המזהיר הולך רגל, איננו מוסיקה, גם אם הנהג יכנה את צפירתו בשם זה. אנו בעד האמנות,אני בטוח שכולם.בלי קשר לדעותי ודיעות אחרים, צריך למנוע את האמנות להגיע לזילות. צריך לקבוע כלים וכללים, אשר יזהו מיד יצירה של שמפנזים ותרנגולות על צבע. צריך להעלות את הרף, בקביעת איכות היצירה. בדיון זה, הועלו מס" יצירות, אשר אין בניהן ובין הכשרון לכל סוגיו. אני אומר את דעתי זו, שאיננה משתמעת לשני פנים ולא אכפת לי מי יצר , מתי ולמה. אין חובה להסכים עם דעותי כלל. דעותי ודיעות אחרים, הינן דיעות. מה יהיה בעתיד, אמנים יקבעו ולא אני או אחרים. בידידות ואהבה, לקהילת האמנות, עלו והצליחו. דן.
/null/text_64k_1#