צריך מיומנות רבה כדי לכתוב סיפור עיתונאי המתיימר להיות אובייקטיבי אך למעשה מוכר נקודת מבט חד צדדית. המאמר של יורם גביזון משדר את ההטיה שלו כבר בכותרת "התנ"ך הפגום של העלאת תמלוגי הגז" (דה-מרקר 21 לאוקטובר). אתייחס למספר נקודות בולטות במאמר שכן אין טעם לענות לכל חצאי האמת והשטויות הכתובות בו.

חלק ניכר מהמאמר מוקדש להערכת שווי הגז במים הכלכליים של ישראל. מלבד העובדה המצערת שישראל מעולם לא הגדירה את תחום המים הכלכליים שלה, המאמר דן רק במאגר תמר בו יש גז, על פי דיווחי חברות הגז, בשווי כ-44 מיליארד דולר.  אלא שמדובר על כמויות גדולות הרבה יותר הנמצאות באזורי החוף של ישראל.  המכון הגיאולוגי האמריקאי (USGS) פרסם במארס השנה אומדנים כי באזורי החוף של ישראל, סוריה ולבנון, יש כמויות של כ- 122  טריליון רגל מעוקב TCF גז ועוד כ- 1.7 מיליארד חביות נפט הניתנים להפקה בטכנולוגיות הנוכחיות.  הערך של מאגרי הגז והנפט באזורי החוף אלו, על פי אומדני המכון הגיאולוגי האמריקאי, הינו כ- 700 מיליארד דולר (לפי 5 דולר לאלף רגל מעוקב גז, ו-70 דולר לחבית נפט). בהנחה שלישראל יש 40% מהאזור המדובר, נקבל סכום של כ-300 מיליארד דולר שנתן ליחסו לישראל, הרבה יותר מ-44 מיליארד דולר עליהן מדבר גביזון.  זו קרן שפע ענקית אלא שברמת המיסים, התמלוגים והטבות המס הנהוגה כיום, רובה ככולה נמסר לחברות הקודחות והמפיקות. מדובר על סכומי עתק בסדר גודל של כ- 150 מיליארד דולר, שהמדינה מעבירה לחברות אלו. זה שוד כספי הציבור. 

על פי גביזון החישובים של מרכז המקר שגויים שכן אינם מבוססים על הערך הנוכחי של מאגרי הגז ואינם מתחשבים באופי הקידוח (מים רדודים או עמוקים) במחירי גז שונים, בריביות, בסיכונים הפוליטיים וכו'.

מעשה שטן, הדוח של IHS - A Comparison Of Fiscal Regimes – שנכתב עבור נובל אנרג'י ונמסר לועדת ששינסקי מציין במפורש כי ממוצע החלק של הכנסות הממשלה בעולם משדות גז במים עמוקים המחושב למחירי גז שונים גבוה משמעותית מהחלק של הממשלה בישראל.

"The mean government take (defined as the undiscounted revenues that accrue to the

government as a percentage of the total undiscounted net revenues of a project) calculated

for a peer group of deepwater offshore opportunities and across a range of natural gas prices

and field sizes is 60 percent. This compares with a range of 38–50 percent for Israel. More

specifically, when compared with the government take in the United Kingdom and United

States, Israel’s government share averages 42 percent versus 56 percent for the United

Kingdom and 52 percent for the United States"  (ההדגשה שלי)

ממצאים אלו מאשרים את המסקנה של מרכז המחקר של הכנסת, ועכשיו גם המסקנה של IHS כי חלק הממשלה בישראל מהכנסות הגז נמוך מהמקובל בעולם המערבי. 

חלקה, באחוזים, של המדינה בהכנסות נפט וגז בישראל ובמדינות שונות, שהוא נושא הדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אינו תלוי כלל באם ההכנסות מחושבות לפי ערך עתידי או ערך נוכחי,  וכל הדיסרטציה של גביזון לעניין 'הערך הנוכחי'  במאמרו הינה חסרת ערך לנושא זה. החלק של הממשלה יישאר כ-20% בהכנסות גם אם נהוון אותן בכל ריבית שהיא.

גביזון תוקף את דוח מרכז המחקר שאינו מתייחס לסיכון הפוליטי שכרוך בפעילות בשוק הנפט בישראל ומדגיש את החשיבות של רמת הסיכון הפוליטי בשיקולים שינחו חברת נפט וגז בינלאומית באם להיכנס לשוק זה או לשוק חלופי.

כדי להראות את הבסיס הריאלי הרעוע לטענה זו (בהבדל מדיון אקדמי) נתחיל מדבריו של גדעון תדמור מנכ"ל דלק אנרגיה בפאנל על שוק חיפושי הגז והנפט שנערך כחלק מהוועידה השנתית של הבורסה לניירות ערך בלונדון ביולי 2010.: "ישנם איזורים בעיתיים יותר מישראל. בהשוואה לאזורים אחרים שהם מקורות לנפט וגז, ישראל היא איזור בטוח. אני לא רואה שום סיכון גיאו-פוליטי בקידוחים שלנו".

טיעון זה כהרבה טיעונים של תאגידי האנרגיה משתנים כזיקית בהתאמה למקום ולצרכים.

אבל מרכז המחקר לא הייה צריך כלל לדון בנושא זה שלפי נובל אנרג'י ומומחים בינלאומיים אחרים אינו בעיה ריאלית. 

המגזין euromoney מדרג 185 מדינות בעולם לפי הסיכון להשקעה בהן: Euromoney Country Risk

בפרסום האחרון מה-29 לספטמבר 2010,  ישראל נמצאת במקום ה-31 לפני איטליה, פורטוגל, סין, ספרד ופולניה.

נובל אנרג'י עצמה, ב-3 ליוני 2010 - בכנס אנליסטים שקיימה נובל ביוסטון, טקסס, הציגה מצגת ובה נתונים על הסיכון הגיאופוליטי של ישראל. בשקף מספר 20 של המצגת, הנושא את הכותרת "פרופיל הסיכונים הגיאופוליטיים"

((Geo-Political Risk profile, קובעת נובל אנרג'י כי פרופיל הסיכונים של ישראל נמוך (Low Risk), והמדינה נמצאת במקום 8 מתוך 41 מדינות, רק מעט אחרי אנגליה, קנדה, ארה"ב, אוסטרליה ונורבגיה.

גביזון מספר לנו כי "מיסוי גבוה הוא תמריץ שלילי ליזם להשקיע ולסכן את כספו". נשמע הגיוני אבל זו חצי אמת הגרועה משקר.   

חברת IHS בחוות הדעת שכתבה עבור נובל אנרג'י ונמסרה לועדת ששינסקי, טוענת כי  המדינה יכולה לקבל חלק גבוה מאוד ברווחים אם רווחיות השדה גבוהה. 

"A company is more likely to invest in a country with a fiscal regime that provides a 90 percent  government take while allowing a rate of return of 20 percent than a fiscal regime that provides a 50 percent government take while permitting only a 10 percent rate of return."

זה משפט מפתח, מכיוון שהרווחיות של השדות הימיים בארץ גבוהה מאוד.

על פי הנתונים של חברת נובל אנרג'י עצמה, הפעילות של נובל בארץ הינה הרווחית ביותר מבין כל הפעילויות של נובל בעולם. הוצאות ההפקה בישראל נמוכות לעומת כל המקומות בהם נובל פועלת בעולם. בנוסף, למרות ששיעור הרווח התפעולי (הכנסות פחות הוצאות תפעול) בישראל הוא מהגבוהים בעולם, שיעור הרווח לצורכי מס הוא מהנמוכים בעולם עקב הטבות מס ייחודיות.

חלק גדול נוסף במאמר מוקדש לדבריו של רו"ח שלמה אלפיה. רו"ח אלפיה נחשב למומחה בתחום המיסוי של שותפויות נפט וגז. אלפיה, שהוא רואה החשבון של השותפויות מקבוצת דלק ועורך עבורן את הדו"חות הכספיים, התבקש על ידן לבצע הערכה לגבי שיעור תקבולי הממשלה מפרוייקט ים תטיס.  כאן כדאי לצטט מדבריו של רו"ח בועז יפעת מומחה בחשבונאות חקירתית: "חזקה על מומחי בעלי העניין כי הם יכינו חוות דעת שתתאים לצורכי בעלי העניין, שאם לא, הרי לא ישתמשו בחוות דעתם, ויטרחו לחפש מומחה שייתן להם חוות דעת שתתאים לצורכיהם. המומחה יתמוך את חוות דעתו בהנחות שהן במתחם הסבירות, שיהיה כמעט בלתי אפשרי לערער את תקפותן ואת סבירותן.  

בהערכה שאלפיה כתב עבור תאגידי הגז הוא משתמש בהגדרות יצירתיות להערכת חלק הממשלה בהכנסות מהפקת הגז.  לפי אלפיה חלק גדול מההבדל בינו לבין ממצאי מרכז המחקר "נובע מאי הכללת מסים כמו מע"מ ובלו."  אולם כדי לערוך השוואה בין חלק הממשלה (Government Take) בישראל ובין חלק הממשלה במדינות שונות בעולם, יש להשתמש בהגדרת חלק הממשלה המקובלת בדוחות בינלאומיים חשובים העוסקים בכך, כמו דוחות  GAO או דוחות של Daniel Johnston , מרכז המחקר של הכנסת אכן התייחס והשתמש בהגדרות אלו.  רו"ח שלמה אלפיה וניסים יהושע, מתעלמים מהגדרות אלו ובמקום זה הם משתמשים בהגדרה "לפי פרסומים מקצועיים" וללא ציון מקור!, שאינה יכולה להיות בסיס להשוואה. 

על פי אלפיה, הכנסות הממשלה כוללות מע"מ, בלו, מס על דיווידנדים, מיסי הכנסה על עובדים, וכו' שאינם מקובלים ואינם רלבנטיים להשוואה על חלק הממשלה או התאגיד בהכנסות מהפקת הגז.  אלפיה מציין כי לא הצליח לשכנע את אנשי מרכז המחקר בנושא זה. למרות זאת תאגידי הגז וגביזון ממשיכים להפיץ פרסומים המבוססים על הגדרות שגויות אלו

על פי נתוני הדוח של אלפיה שנמסר לועדת ששינסקי, אחוז המס מהמכירות (ללא מע"מ ובלו) מגיע למכסימום של 19% (עמ' 5), ובתוספת תמלוגים של 10.6% (עמ' 3) נקבל שחלקה של הממשלה אינו עובר ואינו יכול לעבור את סף 30% מהמכירות, הרבה פחות מהרמה של 52% עליה מדבר אלפיה ושתשובה ואנשיו חוזרים עליה בכל הזדמנות, למשל בועדת הכלכלה של הכנסת.

גביזון תוקף את המודל שהיה בבסיס העבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "הוא מחושב לעתים קרובות על בסיס הנחות לא מציאותיות".  יש לנו דוגמה טובה לכך בהערכה של אלפיה עצמו, המתעלמת משלל הטבות המס הייחודיות בתחום ומתוצאות האמת בשטח שיש בידי אלפיה. כך למשל הדוח מציין בעמוד 5 את "סכומי המס התיאורטים" ששולמו בפרוייקט ים תטיס. בשנת 2009, על פי הדוח, על מכירות של 1,363 מיליון שקל שולם מס תיאורטי בסך 245 מיליון שקל – כ-60 מיליון דולר.   

למעשה באותה שנה, 'דלק קידוחים' המחזיקה ב- 25.5% מים תטיס, דווחה לבורסה על מכירות של 89 מיליון דולר ועל רווחים של 38 מיליון דולר (לאחר תשלום תמלוגים של 10.4 מיליון דולר לצדדים קשורים). עם זאת, בגלל משטר המס על חברות הגז בארץ, לא הייתה לדלק קידוחים כל חבות מס, וה'מס התיאורטי' אליו מתייחס דוח אלפיה לא שולם. להיפך, השותפות דיווחה על הפסד עסקי לצרכי מס בסך של כ-- 37.1 מיליון ש"ח בגין שנת  2009 .

לקרוא ולא להאמין.  ממכירות של 89 מיליון דולר נוצרו רווחים של כ 48 מיליון דולר, שלא רק שאינם חייבים במס, אלא מייצרים זיכוי מס של כ- 10 מיליון דולר.

גם שיעור ההוצאות – עלויות ההפקה, החיפושים, הניהול והמימון, בעולם הריאלי של ים תטיס שונות בהרבה מההערכות של אלפיה.  הוצאות אלו מסתכמות בכ-16% מהמכירות . בתמר שעור זה יהיה מעט גבוה יותר.  על פי הנתונים של חברת נובל אנרג'י עצמה, הוצאות ההפקה בישראל נמוכות לעומת כל המקומות בהם נובל פועלת בעולם.

בישראל כיום יש מיסוי נמוך מאוד יחד עם הטבות מס ייחודיות לחיפושי נפט וגז, עיקר הבעיה הן הטבות המס הייחודיות לתאגידים ולמשקיעים, רק אח"כ בא גובה המס והתמלוגים.  רו"ח שלמה אלפיה עצמו, פרסם מספר מאמרים על משטר המיסוי בארץ בתחום חיפושי הנפט והגז.  לפי אלפיה ישראל היא גן עדן של מיסים למשקיעים בחיפושי גז ונפט. מומחי מס אחרים חושבים כמוהו.

המס על יחידים המחזיקים ביחידות ההשתתפות אכן גבוה משיעור המס על חברות. אך יש להם דרכים פשוטות ביותר להימנע מתשלום מס זה. למשל למכור את היחידות בבורסה ולשלם מס רווח הון של 20% בלבד, הנמוך משיעור המס על חברות. בגלל מבנה המיסוי בישראל, שותפויות הנפט הן נכס מצוין להשקעה לצורך תכנוני מס של משקיעים מתוחכמים מקרב הציבור. למעשה נתן להגיע למצב בו לא רק שהמשקיעים נהנים משיעורי מס נמוכים אלא שבתכנון מאד פשוט הם יכולים ליצור מצב בו המס שלהם הופך להיות שלילי.  

החלק במאמר המדבר על ניכוי האזילה משקף חוסר הבנה מוחלט, או שהוא מטעה ביודעין. גביזון כותב כי "הבעיה בחישוב (של ניכוי האזילה) זה היא שהוא מניח שהבעלות המלאה בעסקת ים תטיס היא בידי חברות". אלא שאין כאן כל בעיה. ניכוי האזילה אינו תלוי כלל בצורת ההתאגדות. גם השותפויות המוגבלות נהנות מניכוי אזילה.

לסיכום, הדוח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת הוא דוח מקצועי ואובייקטיבי, בהבדל מחוות הדעת הקנויות של מומחי תאגידי הגז, והמסקנות שלו נכונות.  העובדות הברורות הן שבישראל כיום יש מיסוי נמוך מאוד יחד עם הטבות מס ייחודיות לחיפושי נפט וגז. כתוצאה מכך חלק הממשלה בהכנסות מהפקת הגז נמוך מאוד. חיוני לשנות מצב זה וכל המקדים הרי זה משובח.

אמנון פורטוגלי