וכמו שאמרת..

בזה הרגע פירשת את העולם וצירפת לפרושך את המושג הכוללני "אנחנו".

 

"אז ככה...אנחנו חיים בעולם תחרותי,נכון?-נכון.

החזק שורד,נכון?-נכון.

העשירים מתעשרים,העניים נהיים עניים יותר נכון?-נכון.

כולכם חוויתם בגידה ,נכון?-נכון{שקרן מי שאומר שלא!סוף פסוק נגעתי באדוםם"

 

לדעתי.מי שמתעלם מהמילים הללו ולא מסכים איתם,טומן ראשו בחול..לא?

קודם כל אחל הפוסט תמיר

נחמד לדעת שיש שאנשים שמתחבטים בכאלה דברים

וגם התנסחת בצורה מאד יפה ובגובה העיניים.

 

עכשיו לתגובה שלי על התוכן עצמו.

תקח את התגובה שהגיבו לך על "כשאני הייתי בגילך..." ובו הוא המשיך את קו התשובה שלו והשליך את זה על המציאות הפוסטמודרניסטית שלנו...

מה שכבודו אומר שם בשתשובה שלו נכון, אבל זה אפילו מעבר לזה, בעבר ושאני אומר בעבר אני לא מדבר רק על ישראל אלא בכלל העולם המערבי באשר הוא היינו חברה יותר קולקטיבית, ועם הזמן ככל השטכנולוגיה התפתחה, ואיכות החיים לכאורה השתפרה אנחנו במגמה של להיות יותר ויותר אינדיבדואלים, אני ואתה לא סתם "ישראלים" אנחנו צעירים שרואים סדרות שמופקות באמריקה עם שחקנים אוסטרליים בטלוויזיה תוצרת יפן שלנו בזמן שאנחנו משתמשים בממיר מסין ואוכלים לנו איזה פיצה.

אנחנו אזרחיים "גלובאליים" ואנחנו מחפשים כל הזמן את האינדבדואל שלנו.

יש אנשים שמסגרת החיפוש הזה חושבים כמוך על "מצפון" ועל "מוסר" מוסר בעיני הוא לא דבר סובייקטיבי פרטני הוא משהו אבסולוטי אוניברסלי, אבל אני לא הולך להכנס איתך לשאלה תיאולוגית מה זה מוסר.

אני כן מנסה לחתור להסביר לך את התופעה הזו שאתה חווה

גם אם נרצה תמיר לעולם לא נצליח לעזור לכל הקבצנים ופושטי היד, אנחנו יכולים לקחת עכשיו את האוטו ביחד עם מזוודה עם 100 אלף ש"ח לנסוע ברחבי אזור המרכז והשרון ולחלק לכל אדם שנראה שטר של 200 ועדין לא נצליח להציל את כולם (לא שה200 שקל האלה יצילו אותם)

לכן כדי לפתור לעצמנו את הדיסונס הזה אנחנו אומרים לעצמנו את זה שאי אפשר להציל את כולם או שחלקנו קשוחים יותר ואומרים לעצמם בלב "אם הוא יכול ללכת הוא יכול לעבוד" (למרות שזה יותר מסובך מזה) וחלק אחר אומר "הוא יקנה בזה סמים, למה שאני אביא" ויש לנו עוד ועוד תירוצים למה אנחנו בעצם "בעלי מצפון" ולא חסרי , כי אם הוא באמת היה אדם שצריך "הייתי נותן".

שורה תחתונה נוח לנו לעטוף את עצמנו במסכת האדישות ואין ברירה כי אם באמת היית דואג בכל שנייה נתונה לאנשים שיש לדאוג להם לא היית נרדם או מתפקד (וזה אמת לאמיתה) ואם היית מנסה לעזור לכל אדם שנקלה לדרכך וזקוק לעזרה הייתי מגיע למצב שהיה צריך לעזור לך.

אבל...

וזה אבל חשוב, צריך לפעול במדינה למען הגדלת תקציב סל הבריאות שאנשים לא יצטרכו למכור את הבית שלהם והחפצים שלהם בשביל לממן ניתוחים

צריך לקצץ בפנסיות של חברי כנסת ושרים לשעבר (שמקבלים פעמיים כסף מהמדינה) ולהשקיע בזה בתוכניות שיקומיות

צריך להכניס במסגרת משרד החינוך שיעורים שיעסקו בנושאים בדיוק כמו שהעלת פה בפוסט ואף לארגן פעילויות מאורגנות של התנדבות מצד תלמידים , לחלק אוכל בבתי תמחוי ואיסוף בגדים וכו' (כי לעשות מבצעי התרמה שבהם הילדים עושים תחרות מי יגיע ליותר בתים, זה נחמד אבל לא מספיק, בוא נתעל את התחרותיות הזו למשהו יותר מגניב)

אנחנו חיים תמיר בעולם מאד מאד ציני...

עולם שלעיתים נראה מנוכר

ורע..

אבל האמת לעמיתה שהעולם הזה שאנחנו נמצאים בו הוא נהדר , הוא יפה , אבל מה לעשות שהשלם מורכב מסכום חלקיו ויש כמה "חלקים" שגורמים לך לפספס את התמונה השלמה...

בתקווה שיום אחד כולם יצליחו לראות אותה :)

 

דקל,

נראה שבמקום שהגלובלזיציה תהפוך אותנו "לאזרחי העולם" ותתן לנו מוטיבציה לנסות לשפר בעיות כלליות,אנחנו פשוט נהנים מ"תנועת מוצרים" כאלו ואחרים שמשפרים את איכות חיינו,נדמה שבפער בין המצב הרצוי והמצוי מתנגש עם המוטיבציה לצמצם את הפער..אם,אז כנראה שהסיכוי היחידי שלי לשנות משהו הוא לרוץ לפוליטיקה לצבור כוח ולנדור נדר לא להיות מושחת..אולי אז באמת אוכל לעשות משהו בנוגע נושאים כמו סל הבריאות:}

תודה על התגובה היפה דקל.

דקל כתבת יפה, תודה.

 

tommyhass, איני יודע מדוע את חושב ש"אנחנו" הוא מושג כוללני, כי בעצם האחריות שלנו כלפי החלש היא שלנו - כפרטים כמו שדקל תיאר אנחנו לא חזקים יותר.

 

כיום חוסר האיזון והגדלת הפערים חושפים את המחיר ש"אנחנו" משלמים בכך שאוכלוסיות שלמות נפגעות מתרבות התחרות, שמבטיחה שהחזק (העשיר) יתעשר. לפתח תרבות בה התחרות תהיה מרוסנת זה אתגר לא פשוט, הצינים יומרו בלתי אפשרי, אבל אם לא נמצא את הדרך (אנחנו) והתהליכים הגדולים האלה של גלובליזציה ותפיסה תחרותית תביא שבעתיד רוב הילדיםשלנו  יהיו ה"עניים" פגיעים לתלתלות הכלכלה והפוליטיקה של התחרות.

 

נושא הבגידה לא ברור לי עדיין, אני חושש שחוויות בגידה גורמות לפגיעה בתפיסת היכולת, ומרחיקה אנשים רבים מהיכולת הפשוטה והישרה לזהות עצמם באנחנו.

 

 

 

צטט: tommyhass 2007-10-27 12:45:06

וכמו שאמרת..

בזה הרגע פירשת את העולם וצירפת לפרושך את המושג הכוללני "אנחנו".

"אז ככה...אנחנו חיים בעולם תחרותי,נכון?-נכון.

החזק שורד,נכון?-נכון.

העשירים מתעשרים,העניים נהיים עניים יותר נכון?-נכון.

כולכם חוויתם בגידה ,נכון?-נכון{שקרן מי שאומר שלא!סוף פסוק נגעתי באדוםם"

לדעתי.מי שמתעלם מהמילים הללו ולא מסכים איתם,טומן ראשו בחול..לא?

 

אני חיה בעולם משל עצמי, אצלי בעולם אין דברים שאני לא יכולה להסביר אותם לעצמי, כמו לפגוע באחר, כמו שחיתות, אנשים בודדים בעולם החיצוני מורשים להיות חלק מהעולם שלי, בניתי אותו במשך שנים בדרך ויתרתי על כל מי שלא התאים  לעולמי, לצערי הרב אפילו על משפחה.

אבל אני יודעת שבחרתי בדרך שלי ובה אני אלך עם האמת שלי עד הסוף. ישנם שני דרכים הטובה והרעה וזכותו של כל אדם לבחור בדרך הטובה לו. אני לא אשקר לך הדרך הרעה בדרך כלל נוחה וקלה לכאורה, אבל אתה יכול להיות זאב להרבה אנשים תמיד יתפוס אותך זאב יותר גדול, לעומת זאת שאתה בוחר בדרך הטובה וגם כאן אני לא אשקר לך - דורכים עליך, מועכים אותך, ללכת בדרך הטובה פרושו לדעת להיתכופף לפעמים, לוותר, אבל מה -  זה שווה את זה בסוף היום שאני הולכת לישון אני החברה הכי  הכי טובה של עצמי. 

  

 

צטט: בעז קפסוטו 2007-10-26 00:33:30

אני מאמין שהדרך לתת לזולת היא בעיקר כשנותנים לו כלים שמעצימים את יכולתו לתת לעצמו. ואת זה כולנו יכולים לעשות לא רק חברי כנסת.

אני מסכימה איתך לחלוטין.

אבל כמשלמת מיסים אני דורשת מהמדינה לעשות שימוש אנושי בכספי.

המדינה אמורה להעניק כלים כדי לעזור לחלשים לפרוץ את המעגל.

בלשכת התעסוקה הקורסים שמציעים להם הם בושה! זה כאילו המדינה מתעקשת להשאיר את אזרחיה במעגל העוני.

וכל חלוקת האוכל המבזה, תאר לעצמך כבגיר שמישהו מחליט מה תאכל.

על המדינה להעניק קיום בכבוד ולאפשר לפרוץ את מעגל העוני.

הביטוח הלאומי הוא גוף רווחי, מה עושים בכל הכסף? מעבירים לממשלה לביזבוזים?

 

יודעת,המילה "לדרוש" די מפריע לי

זו די בעיה"לדרוש" מהמדינה,כולנו מ"מצפים"מהמדינה,האם אפשר "לדרוש"?האם אפשר לדעת מה עושים בכספנו?האם יש לנו בקרה על כך,או שאנחנו "חושבים" שיש לנו בקרה על כך,בשביל דרוש משהו צריך להיות במעמד מסויים,חושבת שהיחיד הממוצע באמת המצא במעמד כזה?או שהוא חושב שהוא נמצא במעמד כזה?

המדינה דורשת ממך דברים כאזרח, מנסים בכל דרך אפשרית לסחוט ממך כספים הם לא רואים בעניים כשר או לא , למה אנחנו צריכים לשלם על הוצאת ת"ז חדשה לאחר שנגנבה הישנה או אבדה או סתם מרופטת (כל אדם מוציא לפחות עוד תעודה אחת) 100 שקל ?? מבט קטן על הלוח במשרד הפנים מראה שאתה האדם ה900 ומשהו על הבוקר, יותר ממאה אלף שקל ביום רק במשרד הפנים בתל אביב!!! אתה יודע כמה עולה להנפיק כל ת"ז ??? אני לא יודעת אבל זה לא נראה יותר מ10 אגורות, אני בעד שיגבו סכום סמלי שיכסה את ההוצאות נניח שלוש שקל...

 

 

לחיות בתוך מדינה שצריך לנהוג בה לפי כללים מופרכים...אפשר לקחת את דברייך יותר רחוק..סוג של "דקטטורה מודרנית" או.."דמוקרטיה בכאילו"

חבר טוב אמר לי פעם שכל שנה הוא קולט שהמדינה שלנו היא בעצם כמו ילדה מפגרת, שכל שנה עושים לה פעם בשנה יום הולדת עם זיקוקים ןשיריפ שתשמח שהיא נולדה. וככה אף אחד לא שם לב שהילדה פשוט יש לה פיגור, משהו לא מתפתח אצלה כראוי.

ליזה,

 

 מאחר והנושא נוגע לאחריות חברתית (פחחחחחח) עולה השאלה אם החבר שלך הוא "אורח מכוכב אחר" או שהוא חלק מהפיגור של המדינה?

 

כל עוד אנחנו מתייחסים לעצמנו כמו "אוסף אטומים" ורואים את המדינה כ"ישות זרה" (ומפגרת) הישות הזאת נותרת ריקה, בלי שום גורם אחראי. כל עוד החבר הטוב הזה (ורבים מחברי) ימשיך לנתח ולהסביר מה לא בסדר (...וכמה הוא חכם ומתוחכם) המדינה תשאר דבילית.

 

אני מתייחס אל החבר הטוב השאלה, איני מכיר את החבר הזה כמובן אבל אני חושב שהתגובה שלו מחדדת משהו בסתירה העצמית של בחינת "אחריות חברתית" בלי שום מודל של "אחריות חברתית" חוץ הממודל המיושן של "טוב למות בעד ארצנו. נקודה" אנחנו נותרים חופשיים אך סובלים מזה שאין "אחריות חברתית" בתרבות שלנו.

 

 

 

 

צטט: ליזה ליזה 2007-10-28 12:12:50

חבר טוב אמר לי פעם שכל שנה הוא קולט שהמדינה שלנו היא בעצם כמו ילדה מפגרת, שכל שנה עושים לה פעם בשנה יום הולדת עם זיקוקים ןשיריפ שתשמח שהיא נולדה. וככה אף אחד לא שם לב שהילדה פשוט יש לה פיגור, משהו לא מתפתח אצלה כראוי.

 

כולם כאן מחפשים כביכול פתרון, הרעיון שחוזר על עצמו והכי הגיוני הוא לשנות את ההמשלה הנוכחית בבחירות הבאות. דוגרי אני לא רואה את עצמי בוחרת באף אחד מהליצנים שיש כרגע, הם כולם חבורת רמאים. אתה אפילו לא רוצה לדעת את התגובה שלהם בנוגע לניצולי שואה, מהמשרד של אולמרט ענו שהם לא מטפלים בניצולי שואה למשל, מהמשרד של דליה שלחו אותי לקולט אביטל, שם נימסר לי שלא שהנושא אכן חשוב והיא תהיה מוכנו להפגש איתנו אחרי שבועות (התקשרתי באפריל - בערך ממאי ועד בערך עכשיו אני בלי מחשב סיפור ארוך), ביקשתי מהם שיגידו לי עם מי השגישות אולי אני אשכנע מישהו להצטרף אן להחליף... יש מצב שהיא יצרה קשר במייל אבל האקס הילדותי שלי שינה לי ססמא וחסם לי גישה למייל. בכל אופן גיא לא מסר לי על אף אחד מהם שיצר איתו קשר, אין מפלגה שמנהל האתר שלה לא נעתר לבקשתי ושם את העצומה באתר אך אף חבר כנסת שהעצומה נמצטה ועדיין  נמצאת באתרו לא טרח לחתום !!!!

שהעצומה עלתה השרתים שלנו לא עמדו בכניסות (ְְְָָ ָ7000כניסות לשעה !)

אז לאחר התיעצות עם עו"ד הסכמנו לקבל ממשפחה מאוד נדיבה תרומה של השכרת שרת יעודי, לא הסכמנו לקבל כסף למרות שהוצע לנו מסיבות של טוהר העצומה, בנוסף הם סידרו לנו פגישה עם בוז'י וויצמן  דרך משרד פרסום גדול שבוטלה עקב מייל שלא הגיע בתוך שלוש שעות לא ברור למה, נאמר לנו שביזנו אותם ושיהיה לנו בהצלחה, אז העצומה בנתיים כבר שלושה חודשים בהנמכת פרופיל כי אין לנו שרתים. בכל אופן בקרוב אני אתארגן על שרתים חזקים ואז יש לי בטוח רבע מליון חתימות בפחות מיום לא מהארץ, כנראה אני תמימה מדי והגיע הזמן לערב את העולם, כל החתימות שאתה רואה זה תוך פחות משבועים, השקעה מטורפת בלי הוצאה של אגורה (השרת עלה 600 ש"ח לחודש אחד - תרומה).