לא ממש אינטרנט ובכל זאת. הנה פוסט מהבלוג שלי שפורסם כעת.

 

לפני זמן קצר העביר אלי הלמו (הידוע פחות בשמו – משה הלוי מעכו וניתן למצוא אותו די בקלות גם בקפה ובקהילה זו), החלטה שעניינה צו חיפוש אישי כנגדו (מ 6626/06, והלמו מוסר לי שההליך הוא בש 6626/06.).

במסגרת חיפוש זה, כך מתברר, תפסה משטרת ישראל במחשבו של הלמו "תמונות של אנשי ציבור מהארץ והעולם" כשבתמונות "נעשה שינוי באופן שהוצמדו להם סמלים מבזים או נעשה שינוי חזותי בהם. תוצאת השינויים היא בכך שאנשי הציבור הללו קיבלו חזות נאצית".

כל מי שמכיר את הלמו, מכיר גם את הלהט בו הוא לוחם את מלחמותיו, צודקות או מוטעות ככל שיהיו, ואף את חיבתו לביקורת תרבותית ופוליטית נוקבת. אנחנו יכולים להסכים עימו, לא להסכים עימו. מה שאין ספק שהלמו תרם רבות לפיתוח השיח האינטרנטי בארץ.

הלמו ידוע בעובדה שהצרות רודפות אותו ומחפשות אחריו, ואם תשאלו אותי – הוא לא ממש מנסה להתחבא מהן. הלמו אינו חושש ליצור אינטראקציות שבסיומן הוא והמשטרה אינם פוסעים מחובקים לעבר השקיעה.עדיין, נדמה לי שהלמו פועל כדון קישוט המהווה עלה תאנה לכולנו. מוטב לכולנו שמעת לעת יתעורר אדם שאינו חושש לומר את אשר על ליבו, גם אם הדבר אינו נוח לאוזנינו ולאוזני המשטרה.

בכל אופן, במחשבו של הלמו היה דיסק קשיח, שעם תפיסתו הפיקה ממנו המשטרה את אותן תמונות עליהן דיברנו. אלא, שתמונות אלו לא נכללו בצו החיפוש שהוצא, והמשטרה חזרה לשופט על מנת "להכשיר את השרץ".

בסיומה של ההחלטה הקצרה, מתיר השופט למשטרה להחזיק בתמונות לפעול בהן ככל שתמצא לנכון במסגרת החוק וסמכותה.ההחלטה שניתנה בעניין, אני חייב להודות, תמוהה גם למי שעיסוקו השוטף אינו במשפט פלילי.ראשית, הדיון נערך בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד – המשטרה בלבד.

אין זה ברור לי מדוע תיק שכזה צריך להערך בדלתיים סגורות (איני יודע על צו איסור פרסום בעניין) אלא אם מדובר בנסיון, נואל כנראה, של המשטרה להחניק את פרסום העניין. איני יודע גם מדוע דיון זה צריך להערך במעמד צד אחד – הליך שבו נוקטים בדרך כלל מקום בו חשיפת החומר בפני החשוד עלולה להכשיל את החקירה או לפגוע פגיעה אחרת כלשהי. בית המשפט לא פירט בהחלטתו ולא ברור כיצד חשיפת הפרשה הנדונה בצו בפני הלמו תביא לבעיה כלשהי.

השופט מוסיף וקובע כי מחומר החקירה עולה שהתמונות פורסמו בציבור, כקביעה עובדתית.בהמשך, מוסיף השופט וקובע שיש "חשד סביר" (סביר ולא יותר מכך) שבתמונות "נעברו עבירות או התכוונו לעבור עבירות ... של העלבת עובד ציבור". בהמשך מוסיף השופט ועוסק ב"חשד הסביר להניח כי נעברה עבירה או מתכוונים לעבור עבירה". איני מתכוון להכנס לנטל ההוכחה בפלילים והאם חשד סביר די בו, אולם לשון פסק הדין סותרת את עצמה. למרות קביעה מוקדמת שהתמונות פורסמו בציבור, ההחלטה מתבססת על חשד, וגם הוא – שהתמונות פורסמו או יפורסמו בעתיד.

אם התמונות פורסמו – לא היה כל צורך באותו חשד. ואם הן לא פורסמו, הרי החלטה זו נועדה למנוע עבירה שטרם ארעה ואין זה ברור אם תקרה.אם התמונות לא פורסמו בציבור, הרי שעבירה של כוונה להעליב איש ציבור הינה עבירה שכל אחד ואחד מאיתנו צריך להיות חרד ממנה (קריאת ביניים – אורוול).

מבלי להכיר את המקרה עצמו ותוך התנצלות במידה ואני טועה, נראה כי מה שהוצג בפני בית המשפט בית המשפט במקרה זה היה לאו דווקא חומר חקירתי על הפרסומים (שלפי דבריו הוא יתכן ולא היו) אלא על עברו העשיר של החשוד...

נדמה שמעלליו הקודמים של הלמו בתחום העלבת אנשי ציבור ופגיעה ברגשות המשטרה לא עומדים לזכותו וזו הסיבה האמיתית להחלטה.בקיצור – איני מכיר את כל עובדות המקרה, אך אין ספק שהחלטה כזו על פניה יוצרת תהיות רבות.

בידי עותק סרוק של ההחלטה שאיני מעלה אותו לרשת. מי שירצה בו – מוזמן לפנות אלי.

 האמור מעלה אינו מהווה חוות דעת משפטית, אין להסתמך עליו ובכל מקרה ספציפי יש להתייעץ עם בעל מקצוע מומחה. הכותב הינו עורך דין העוסק בתחום המסחרי-אזרחי ומתמחה בתחום האינטרנט, קניין רוחני, זכויות יוצרים ועוד.

יש טקס חודשי שכזה - המשטרה מסתערת על הלמו, הוא מפרסם כמה וכמה חריגות שלהם מחוקי המדינה, הבלוגוספירה זועקת וכלום לא קורה. אולי הסיבה לכך שהטקס הזה חוזר על עצמו היא שהבלוגוספירה הישראלית אינה חזקה מספיק עדיין. מעט מדי אנשים קוראים תוכן גולשים עצמאי, וגם ההתגייסות הקולקטיבית של אושיות הבלוגוספירה לא מצליחה להגיע לידיעתם של יותר מ-7,000 איש, במקרה הטוב. הדרך היחידה, אם כן, להפסיק את הטקס  המתסכל הנ"ל היא לעבור לאמצעי תקשורת יותר מוכרים. הגיע הזמן שהלמו יופיע בטלוויזיה. יש לו סיפור ראוי בהחלט, ובכל חודש הוא מקבל סיפור חדש.