הטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו הרחבה בכיוונים מגוונים.
אני רואה בזה כיוון חיובי כי הוא מאפשר לאנשים להציג את עצמם
באופנים מגוונים, כל אחד מסיבותיו !!!!! לא ניכנס לזה פה. כי זה באמת פרטי של כל אחת ואחד. (המוני סיבות)
מהצד השני, אחריות גדולה יותר עוברת אלינו, כי עלינו לברר טוב יותר מי נמצא בצד השני של התקשורת שלנו.

לא לקחת דברים ברורים, לבדוק, לשאול, לקרוא בין השורות.

כמו לגבי כל כתבה, מסמך, מחקר שאנחנו קוראים באינטרנט, עלינו לבדוק את נכונותם.

האחריות עוברת אלינו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! והשאר שיבחרו להציג את עצמם ככל העולה על רוחם.

אני יכול לשבת איתך ולדסקס על כך שעות בתור משהו שאחת העבודות שלו היית בזמנו לנהל 5 זהויות שונות ברשתות חברתיות ...

טוב, עכשיו יש לי זמן להוסיף כמה מאמרים מעניינים בנושא 

באינטרנט לפעמים פחות הוא יותר ויותר הוא פחות (מאמר בהקשר של הכרויות ברשת)
העמימות ואי-הוודאות המאפיינות את סייברספייס – בגלל האנונימיות ואי-הזהותיות, אי-הנראות, המרחק הפיזי, התקשורת המתבצעת (בדרך-כלל) באמצעות טקסט מוקלד בלבד, העדר קשר-עין – יוצרות מצב מעניין מבחינה פסיכולוגית

זהות כמשחק - עבודת סמנריון של זרוב על זהות ברשת (חיפוש קצר בגוגל יבהיר לך מי זאת). 

איך פייסבוק משפיע על דימוי עצמי של נערות בארה"ב  - מחקר עם סטטיסטקות די מעניינות

כשגם אני בבלוג שלי התעסקתי כמה פעמים בנושא - חרדת סטטוס וגם במנשר הצבע הטרי  

באינטרנט כל אישיות דחויה הופכת לנסיך, אביר חלומות. הלשון הופכת רכה וחולמנית. הדמיון הופך בן לוויה נאמן אליו אפשר לברוח ממציאות נוקבת וחודרת אל עולם של פנטזיה. אדם מבוגר "מתחזה"לאדם צעיר ומפתה ילדות ובנות עשרה למפגשים אינטימיים. אין מעצור ברשת המקוונת אנשים בוחרים זהויות שונות,חלקם באמת סובלים מפיצול אישיות, חלקם נוטים להסתתר בתוך זהויות כוזבות ואלה הנאמנים לעצמם נשארים בזהותם. יש לא מעט אנשים שכינוי נוטע בהם ביטחון עצמי בפני הכתיבה שלהם ושל אחרים.

אני רואה בכתיבת מבוגרים שימוש רב ביותר במילים ריקות שאין להן ממדים של עומק בשפה והן מכוונות לעמך שצמח מתוך האינטרנט. יש קבוצה של אנשי ספר שהחלה לפרסם יצירותיה במדיה הגדולה הזאת וגולשים לא מעטים נכסו לעצמם יצירות של סופרים מהשורה הראשונה. תחת זהות בדויה נגנבות יצירות של סופרים מהשורה הראשונה,במקום להחרים גונבי זהויות, האינטרנט מעניק להם חממה פורה לגדול ולצמוח מתוכו.

צטט: חכם בלילה 2010-11-07 12:57:06

הטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו הרחבה בכיוונים מגוונים.
אני רואה בזה כיוון חיובי כי הוא מאפשר לאנשים להציג את עצמם
באופנים מגוונים, כל אחד מסיבותיו !!!!! לא ניכנס לזה פה. כי זה באמת פרטי של כל אחת ואחד. (המוני סיבות)
מהצד השני, אחריות גדולה יותר עוברת אלינו, כי עלינו לברר טוב יותר מי נמצא בצד השני של התקשורת שלנו.

לא לקחת דברים ברורים, לבדוק, לשאול, לקרוא בין השורות.

כמו לגבי כל כתבה, מסמך, מחקר שאנחנו קוראים באינטרנט, עלינו לבדוק את נכונותם.

האחריות עוברת אלינו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! והשאר שיבחרו להציג את עצמם ככל העולה על רוחם.

אני מסכימה איתך לגמרי. בדיוק כמו שהזהות המקוונת מייצגת את האינטרסים של בעל הזהות, כך גם מנועי החיפוש באינטרנט מייצגים את האינטרס של מי שעומד מאחוריהם (דהיינו- תאגידים ובעלי הכח שיכולים להרשות לעצמם לקדם תוצאות "אורגאניות" בהתאם למשאבים שבאמצעותם) וכך גם בהקשר לעיתונות שמצייגת את האינטרסים שלה ושל מי שעומד מאחוריה ע"י הכח להחליט אילו כתבות יעלו ואילו טוקבטים ירדו.

בכל מצב לקרוא בין השורות והאחריות עוברת אלינו!

חכם בלילה  גם ביום :)

 

צטט: ניר יהודה 2010-11-07 14:21:18

האמת היא שבכל דבר ישנו פלוס ומינוס והפלוס שבעידן הפתיחות המדיה נותנת לאדם הפרטי אפשרות להחשף ליותר אינפורציה על הקיים בעולמו,ואפשר לומר שזאת היתפתחות חיובית, והמינוס הוא שעצם האפשרות להיות מתוקשר בלי חשיפת יתר נותנת אפשרות לאדם לפתח עוד זהויות שאולי בחיסרון האינטרנט הוא היה הרבה יותר ישיר ואמיתי כי אותה האופציה לא היתה עומדת לשימושו,ואפשרי שגם עצם יתרון זה של החלפת זהויות יוצאים גם דברים אפלים שבמצב הקודם לא היה להם רוחב לצאת כי הדימיון היה מוגבל בחשיפת יתר,

חשיפת יתר היא בהחלט מינוס משמעותי שקשה להתעלם ממנה. אם גוגל כועסת על פייסבוק שהיא לא נותנה לה מידע על גולשים, זה אומר הכל.

ריבוי זהויות הוא לאו דווקא משהו אפל. אולי האדם מתבייש בצד מסויים שלו אבל כן רוצה לתקשר עם אנשים הדומים לו (נניח לצאת מהארון)? או אולי הוא רוצה להביע דיעות שמנוגדות ליום יום שלו (נניח לא מאמין שתחום X יצליח להתרומם בעולם אבל הוא עצמו עובד כמנהל בחברה שמייצרת X) ועוד.

לאורך זמן, המדיום המקוון הוא רק כלי שמעצים דברים קיימים ולאדם פנים רבות.

המציאות עולה על כל דימיון

צטט: אמן סודי 2010-11-08 02:39:00

אני יכול לשבת איתך ולדסקס על כך שעות בתור משהו שאחת העבודות שלו היית בזמנו לנהל 5 זהויות שונות ברשתות חברתיות ...

 

טוב, עכשיו יש לי זמן להוסיף כמה מאמרים מעניינים בנושא 

באינטרנט לפעמים פחות הוא יותר ויותר הוא פחות (מאמר בהקשר של הכרויות ברשת)
העמימות ואי-הוודאות המאפיינות את סייברספייס – בגלל האנונימיות ואי-הזהותיות, אי-הנראות, המרחק הפיזי, התקשורת המתבצעת (בדרך-כלל) באמצעות טקסט מוקלד בלבד, העדר קשר-עין – יוצרות מצב מעניין מבחינה פסיכולוגית

זהות כמשחק - עבודת סמנריון של זרוב על זהות ברשת (חיפוש קצר בגוגל יבהיר לך מי זאת). 

איך פייסבוק משפיע על דימוי עצמי של נערות בארה"ב  - מחקר עם סטטיסטקות די מעניינות

 

כשגם אני בבלוג שלי התעסקתי כמה פעמים בנושא - חרדת סטטוס וגם במנשר הצבע הטרי  

העלית סוגיות מאוד מעניינות שעולות בעקבות המאפיינים של המדיום המקוון.

 פענוח אודות זהותו של בן השיח כמו שעולה מהטקסט שהוא מצפין- או במילים אחרות, ההבניה של הרושם בין אנשים נעשית באמצעים טקסטואליים בעיקר- הכינוי שבחרנו, שימוש בטקסט, סימני פיסוק, אייקונים וכו' וגם מהירות התגובה וההתנהגות שלנו ברשת. העלית גם את נושא ההון החברתי, ההצגה הפומבית (כמה חברים ומי הם) היא אומדן לחסרונותינו ויתרונותינו. דימוי עצמי- ככל שיש לנו יותר חברים זה אומר בהכרח שיש לנו רשת חברתית גדולה, אבל האם זה בהכרח אומר שיש לנו רשת חברתית חזקה (חברים קרובים שיעמדו לצידנו בשעת צרה ו/או יתנו תמיכה ריגשית?). זה גם תלוי במטרות. רשת חברתית חלשה משרתת את הצורך במידע ויש כאלה שזה מספיק להם, זה גם אומר עליהם משהו.

בתור אחד בעל ניסיון בתחום, אשמח אם תספר לנו- האם אתה מרגיש שניהול ריבוי זהויות תרם לך באופן אישי? האם עשית את זה לאורך זמן?

אמן סודי ומשתף... שילוב מעניין  :)

אני אחזור לקרוא את הלינקים שהבאת בעיון.

צטט: MlleOren 2010-11-07 17:04:32

אני כל כל שמחה שהעלית את הנושא, בהחלט תופעה מעניינת. אני מנהלת זהות מקצועית וזהות פרטית. קודם כל בפרטית אני חולקת מידע אישי עם משפחה וחברים קרובים הגולשת על כל מצבי הרוח, ההצלחות, הכשלונות, החלומות, רגשות, תמונות (לעיתים חשופות מדי לפרופיל המקצועי - תמונות חופשה בבגד ים, בילויים וכו') ומצד שני הפרופיל המקצועי הפתוח לציבור, בו אני ממתגת את עצמי. כמובן שבפרופיל זה חברים אנשי מקצוע. אני חייבת לומר שלא קל להפריד בין השניים ביחוד כאשר ישנם אנשים החולקים איתי את שני המישורים, הפרטי והמקצועי. ואז עלי להחליט איזה צד שלי אני מעדיפה שיכירו. פגעתי לא פעם בעמיתי עבודה כאשר סרבתי לצרף אותם לפרופיל הפרטי, ולו מפני שחששתי שדרכם יחשפו אחרים לפוסטים אישיים (גמו למשל דעתי על.. הממונים עלי). לא קל להתנהל בחיים כפולים. הייתה לי אף תקרית עם עמית לעבודה שהזמין את שני הפרופילים שלי ליום הולדת שלו. ואז שאל בפני כולם, "מי הגיע למסיבה? הזהות הפרטית שלך או הזהות המקצועית?" אכן המודעות העצמית שלי התפתחה אודות לפרופילים באותן רשתות.  

אני שמחה שהנושא מדבר אל ליבך ואולי גם נתן לך את הבמה לשתף בלבטים שאתה נתקלת בהם וכי איפה נחלוק אותם אם לא במקום שיוצר אותם - ברשת החברתית.

אני שמחה לשמוע שזה משפיע עליך לטובה. הרי זהו מצב קיים, או שנסתגל או שנתחבא (יש כאלה אשר נמנעים ומתנגדים לשימוש ברשתות חברתיות -- מה שמעודד יצירת תת תרבות נגד בפני עצמה).

בעידן שלנו אנשים כבר נולדים לזה, אולי דווקא אלה שצריכים ככה באמצע החיים להתרגל לרשתות חברתיות ולחשיפה שבעקבותיהן קשה יותר להסתגל, זה גם הגיוני. יש חוקרים שמאמינים שהמגמה היא פיתוח רשתות חברתיות ייעודיות לפי תחומי עניין. זה מעניין כי הדבר נותן מענה לכפילויות שבכל מרחב נוכל להדגיש את הצד הרלוונטי שקשור למכנה המשותף של אותה קבוצה ולהתבטא בחופשיות.

צטט: יהודית מליק שירן 2010-11-07 20:32:41

באינטרנט כל אישיות דחויה הופכת לנסיך, אביר חלומות. הלשון הופכת רכה וחולמנית. הדמיון הופך בן לוויה נאמן אליו אפשר לברוח ממציאות נוקבת וחודרת אל עולם של פנטזיה. אדם מבוגר "מתחזה"לאדם צעיר ומפתה ילדות ובנות עשרה למפגשים אינטימיים. אין מעצור ברשת המקוונת אנשים בוחרים זהויות שונות,חלקם באמת סובלים מפיצול אישיות, חלקם נוטים להסתתר בתוך זהויות כוזבות ואלה הנאמנים לעצמם נשארים בזהותם. יש לא מעט אנשים שכינוי נוטע בהם ביטחון עצמי בפני הכתיבה שלהם ושל אחרים.

 

אני רואה בכתיבת מבוגרים שימוש רב ביותר במילים ריקות שאין להן ממדים של עומק בשפה והן מכוונות לעמך שצמח מתוך האינטרנט. יש קבוצה של אנשי ספר שהחלה לפרסם יצירותיה במדיה הגדולה הזאת וגולשים לא מעטים נכסו לעצמם יצירות של סופרים מהשורה הראשונה. תחת זהות בדויה נגנבות יצירות של סופרים מהשורה הראשונה,במקום להחרים גונבי זהויות, האינטרנט מעניק להם חממה פורה לגדול ולצמוח מתוכו.

הי יהודית

תיאוריך מפליגים בדימיון , תענוג לקורא! עם זאת, ברור שיש מצבי קיצון (כמו בכל דבר) אבל לרוב יחסים מקוונים לאורך זמן מושתתים על אמון ובמידה וזה מופר יווצר עימות או ניתוק. כינוי הוא באמת דבר חשוב שאומר הרבה, זה הרי הדבר הראשון או השני שמסמל את הזהות שלנו ברשת. אבל אני חולקת על דעתך שבהכרח אלה שנאמנים לעצמם נשארים בזהותם. כל הרעיון הוא שבעבור אלה שמסתתרים תחת זהויות בדויות (ושוב- לא מצבי הקיצון) יש אפשרות לפתח עוד צדדים באישיותם, לאו דווקא את אותם הצדדים שהקרובים אליהם כבר מכירים -- ואיך שהם בעצמם רגילים לתפוס את עצמם.

הקניין הרוחני על המוצרים ה"סימבולים" הוא אחד ההשלכות החשובות של המדיון המקוון. בהחלט בעייה שתאגידים ואנשים פרטיים צריכים להתמודד איתה אבל יש רגולציות והחקיקה מתקדמת בנושא (כמו שהיה בהתחלה עם התעשיית הפיראטית של המוסיקה). מי שהפר קניין רוחני וזכויות יוצרים יכול לעמוד לדין ולשאת בתוצאות חמורות! זה קרה, קורה ויקרה.

צטט: ליצ'י רפופורט 2010-11-07 20:57:22

אישית, לא התנסיתי בזהות אינטרנטית בדויה. אולי מפני שחשוב לי לכתוב אותנטי

נגעת בדיוק בלב הדיון ואם זה טוב לך זה הכי טוב! אבל... זהות בדוייה לא מעידה בהכרח על חוסר אותנטיות כי האינטרנט הוא חלל יחסית בטוח להתנסות בזהויות ושינוי בזהויות. למה? כי הוא יותר סובלני מהעולם המקוון.  ריבוי הזהויות עוזרות לאדם לפתור קונפליקטים פנימיים (סוג של פסיכותראפיה) ע"י התנסות ורפלקסיביות. לי זה דווקא נשמע כמו אחלה כלי למסע עצמאי לתוך העצמי, וגם יפה לראות שכבר שני מגיבים שונים העידו על כך.