בתקופה האחרונה (בעיקר כיוון שיצא להתנדב במספר ארגונים התנדבותיים שונים), התחלתי לשים לב לתופעה מרגיזה.

בעוד שכמה עמותות פופולאריות ו"אטרקטיביות" מבחינת העשייה שלהם למען הזולת מקבלות את רוב תשומת הלב הציבורית ומשאביהן כמעט בלתי מוגבלים, ישנן עמותות ממש עניות שמטפלות באוכלוסיות פחות "אטרקטיביות" כמו אוכלוסיית המבוגרים, ונפגעי הנפש,אלה זקוקות נואשות לכסף אך מסתפקות בהיצע דל על מנת להמשיך ולהתקיים. מה דעתכם?    

זה טבעי. ההתמקצעות חשובה.

החלוקה הבסיסית בעיני היא בין עמותות, המגישות דו"חות מסודרים לרשם העמותות לבין אלו שמטרתן העיקרית היא חלוקת משכורות ועמלות. אצל הראשונות אפשר לבדוק איזה חלק מהתרומות משמש לייעוד שלשמן התבקשו.  Ynet בדקו זאת לפני כשנה בכמה עמותות גדולות, ואני זוכרת שרק קרן אחת חשפה את פירוט המשכורות - הקרן החדשה לישראל.

לפני כמה שנים פורסם שבמרכז פרס לשלום - שקיבלה גם תקציבים ממשלתיים - היו משכורות (לא פורט למי) בגובה 70,000 ש"ח.  בקרן החדשה לישראל משכורת המנכ"ל היתה כשליש מזה ו-85% מהתרומות שימשו לייעודן.

סתיו.

משהוא רע קורה בתחום התרומות במדינת ישראל, במהלך השנה האחרונה אני מזהה תופעה די קשה בפעילותן של עמותות קטנות "ללא רייטיניג" הם מצליחות לשמור על קו הכסף של התורמים אבל ישנו גידול מסיבי אזרחי לקבל מהעמותות סיוע.

כשהממשלה היתה נושאת באחריות כלפי אזרחיה עמדו לרשותה הכלים לזהות גידול בבקשות לסיוע והיתה נערכת תקציבית למציאת הפתרונות לאותם אזרחים במסגרות תקציבי המדינה, בזמן שהממשלה מסירה מעל עצמה את האחריות כלפי אזרחיה והאחריות למצב האזרחים עוברת לפתחם של העמותות נוצר מצב קשה שבו העמותות הקטנות מזהות את הגידול בדרישה לסיוע מאזרחים אבל לא עומדים לרשותה הכלים לגיוס המשאבים.

הבעיה אינה התורמים, הבעיה נעוצה בגידול החריף של אזרחים העומדים בתור לקבל מנת מזון מבית תמחוי.

אני כותב זאת  מתוך ישיבה בצומת חברתית הממוקמת  בלב עשייה חברתית באזור חברתי-כלכלי קשה.

תודה.

ג'קי,

מסכימה איתך מאוד. עצם העובדה שהמדינה הופכת (אואולי כבר הפכה) ממדינת רווחה למדינת שוק חופשי הופכת את האזרחים מהשכבות היותר חלשות לחסרי כל. המעמד הבינוני הולך ונשחק. גישת השוק החופשי (לדוגמה נחמיה שטרסלר וחסידיו) טוענת כי כולם מרוויחים מהצמיחה של השוק, אך ניתן לראות היטב כי אמירה זו רחוקה מהמציאות.

אין יד נעלמה, עלינו לעשות למען השכבות החלשות.

למדינה לעומת זאת מאוד נוח שיש עמותות שלוקחות על עצמן את האחריות במקומה.

 

בנוסף, לי אישית חבל שגם יש עמותות יותר פופולאריות ועל כן הן גם זוכות לתקציבים נכבדים יותר, כאשר עמותות אחרות מתקשות להרים פעילויות יומיומיות- ואני לא רואה שוני בחשיבות ביניהן. כאשר המדינה  מחליטה לאן העזרה הולכת החלוקה  יותר שוויונית, אבל ברגע שמשאירים את השכבות החלשות לחסדי עמותות, המצב שונה מאוד.

 

 

צטט: יצחק ג'קי אדרי 2007-10-26 07:49:34

סתיו.

 

משהוא רע קורה בתחום התרומות במדינת ישראל, במהלך השנה האחרונה אני מזהה תופעה די קשה בפעילותן של עמותות קטנות "ללא רייטיניג" הם מצליחות לשמור על קו הכסף של התורמים אבל ישנו גידול מסיבי אזרחי לקבל מהעמותות סיוע.

 

כשהממשלה היתה נושאת באחריות כלפי אזרחיה עמדו לרשותה הכלים לזהות גידול בבקשות לסיוע והיתה נערכת תקציבית למציאת הפתרונות לאותם אזרחים במסגרות תקציבי המדינה, בזמן שהממשלה מסירה מעל עצמה את האחריות כלפי אזרחיה והאחריות למצב האזרחים עוברת לפתחם של העמותות נוצר מצב קשה שבו העמותות הקטנות מזהות את הגידול בדרישה לסיוע מאזרחים אבל לא עומדים לרשותה הכלים לגיוס המשאבים.

 

הבעיה אינה התורמים, הבעיה נעוצה בגידול החריף של אזרחים העומדים בתור לקבל מנת מזון מבית תמחוי.

אני כותב זאת  מתוך ישיבה בצומת חברתית הממוקמת  בלב עשייה חברתית באזור חברתי-כלכלי קשה.

 

תודה.

 

 

שושי יקרה,

לא כל כך הבנתי למה כוונתך.

לא דיברתי על שכר כלל, אלא על המשאבים המופנים כלפי האוכלוסייה אליה העמותה פונה. יש עמותות אשר רוב פעילותן היא עם ילדים לדוגמה- אלה בדרך כלל מאוד אטרקטיביות לתורמים, ולעומתן יש את אוכלוסיית המבוגרים אשר פחות אטרקטיבית לתורמים, ולכן מקבלת פחות משאבים. 

האם זה טבעי? 

 

צטט: שושי 2007-10-26 02:49:30

זה טבעי. ההתמקצעות חשובה.

 

החלוקה הבסיסית בעיני היא בין עמותות, המגישות דו"חות מסודרים לרשם העמותות לבין אלו שמטרתן העיקרית היא חלוקת משכורות ועמלות. אצל הראשונות אפשר לבדוק איזה חלק מהתרומות משמש לייעוד שלשמן התבקשו.  Ynet בדקו זאת לפני כשנה בכמה עמותות גדולות, ואני זוכרת שרק קרן אחת חשפה את פירוט המשכורות - הקרן החדשה לישראל.

לפני כמה שנים פורסם שבמרכז פרס לשלום - שקיבלה גם תקציבים ממשלתיים - היו משכורות (לא פורט למי) בגובה 70,000 ש"ח.  בקרן החדשה לישראל משכורת המנכ"ל היתה כשליש מזה ו-85% מהתרומות שימשו לייעודן.

סתיו

כמי שהקים וניהל עמותה, עבד בעמותה וכיום מלווה מספר עמותות, אני יכול להסכים איתך במאה אחוז.

מניסיוני שתי סיבות מהותיות גורמות לכך:

1. אוכלוסיית היעד - מחלות, ילדים, עוני, איכות הסביבה וכו' אטרקטיבים יותר בימיינו, לעומתם - זיקנה, התנדבות, מובטלים באמצע החיים וכו' אינם אטרקטיבים

2. "מספרי הסיפורים" - צוות העמותות והארגונים (השכיר, המתנדב, ההנהלה הציבורית). ככול שהם יודעים לספר את הסיפור טוב יותר וככול שיש להם קשרים טובים יותר, נגישות לתקשורת ומוכנות להיות בחזית כך העמותה/הארגון יזכה לתרומות רבות יותר.

כמובן שישנן סיבות נוספות כגון:

• עמותות המוכרות שירותיים למדינה לעומת עמותות לשינוי חברתי
• עמותות יזמיות לעומת עמותות המתבססות על פרויקטים קיימים
• עמותות שצמחו הלמטה לעומת עמותות שצמחו מלמעלה
• ועוד.

השאלה היא אם כך מה נכון לעשות?

סתיו הי,

סיבה טובה אחת לכך שזה קיים נובעת לדעתי גם מכך שהנושאים הפחות פופלריים קשים להתמודדות ברמה האישית (אמרת פגועי נפש, קשישים ועוד). התגובה הטבעית שלנו היא להרחיק את זה מאיתנו וזה כולל להפנות את העשיה המוסרית שלנו לאפיקים יותר ידידותיים למשתמש.

בנוסף למה שקודמיי אמרו, אני חושב שיש גם קשר לרמה המקצועית בעמותה. עמותות שמוכנות במידה מסוימת לאמץ חשיבה של "עסק" מצליחות להיות פופלריות יותר מכיוון שגם שיווק, השפעה על הציבור ותמיכה בעובדים/מתנדבים הם מקצוע וכדי לעשות אותם טוב אי אפשר להיות חובבן. זה עשוי להיות יקר לטווח הקצר אך זול ואפקטיבי לטווח הארוך.

אגב - יש לא מעט עסקים טהורים שחולים במחלות הללו וגם הם לא תמיד מחזיקים לטווח ארוך.

צטט: בעז קפסוטו 2007-10-26 16:35:39

סתיו הי,

 

סיבה טובה אחת לכך שזה קיים נובעת לדעתי גם מכך שהנושאים הפחות פופלריים קשים להתמודדות ברמה האישית (אמרת פגועי נפש, קשישים ועוד). התגובה הטבעית שלנו היא להרחיק את זה מאיתנו וזה כולל להפנות את העשיה המוסרית שלנו לאפיקים יותר ידידותיים למשתמש.

 

בנוסף למה שקודמיי אמרו, אני חושב שיש גם קשר לרמה המקצועית בעמותה. עמותות שמוכנות במידה מסוימת לאמץ חשיבה של "עסק" מצליחות להיות פופלריות יותר מכיוון שגם שיווק, השפעה על הציבור ותמיכה בעובדים/מתנדבים הם מקצוע וכדי לעשות אותם טוב אי אפשר להיות חובבן. זה עשוי להיות יקר לטווח הקצר אך זול ואפקטיבי לטווח הארוך.

 

אגב - יש לא מעט עסקים טהורים שחולים במחלות הללו וגם הם לא תמיד מחזיקים לטווח ארוך.

בעז.

צודק אבל השבוע התפתח לי משבר חמור עם המנכ"ל שלי שאתו אני מעריץ ומוכיר אבל נאלצתי לומר לו שהוא מתחיל לשכוח את יעודנו החברתי, והרקע לכך: גבולות האחריות שלנו כארגון כלפי אוכלוסיית הפיגור השכלי (ערב הכנות תקציב לשנת 2008).

בתוך עשייה מקצועית כלכלית פיננסית שוכחים (?) לפעמים את החזון המטרה והיעדים החברתיים.

שבת שלום.

כאחת שמנהלת עמותה למען קשישים ומשפחות מהקהילה האתיופית,אני מכירה את נושא ה"אטרקטיביות"  ונתקלתי בו לא פעם בכל מיני מקומות שלא אפרט.

אבל..יש גם כאלה שדווקא הנושא הזה מדבר אל ליבם ומחפשים מקומות כאלה להתנדב בהם ולעשות למענם.

אני תמיד מזכירה למי שמרים גבה שכולנו נהיה קשישים ובטוח שכשנגיע, נרצה שיזכרו אותנו ושיהיו שם לצידנו.

הבעיה של עמותות  קטנות היא חוסר תקציב לפירסום או אולי אנשים שאין להם את הכלים הנכונים והמעוף למנף אף על פי כן..

אני יודעת שכמה שהעמותה שלי קטנה יש לה את האנשים הנכונים (כולם צעירים ומרושתים ועם המון רצון לעשות ולעזור ואגב,כולנו עובדים במקומות אחרים ומתנדבים בזמננו הפנוי),שעושים את הכל על מנת שהעמותה תגדל ותצליח.

זה לא פשוט כשהשם שלך לא מתנוסס בכל מקום ולא פעם עמדתי בפני מצבים לא פשוטים,אבל בסופו של דבר אני שם כדי לעשות מה שאני יכולה,כמה שאני יכולה

וזה לא מעט..

כל ההבדל הוא שזה לא מתוקשר

דיון מצויין יש לציין.

כמי שמנהלת שיווק, פרסום ומגייסת משאבים בעמותות שונות

לאורך השנים חייבת לציין שאם יש עובדים שיודעים לעטוף

את חומרי העמותה ולהפכם לקריאים למעניינים למושכים

ואם הם יודעים להעביר את מסר העמותה עם הרבה חיוניות וחיים

אנשים נרתמים גם לנושאים פחות סקסיים ואטרטקטיביים.

חשוב מאד לדעת איך עוטפים ואורזים נושא.

חישובת נוספת היא ההתמדה והפנמת הנושא

לקהל הרחב.

לרב לא צריך תקציבים גדולים בשביל זה.

בכל אלה תלויה רב ההצלחה.

לא נכנסת כלל למשכורות ולחלק של המדינה בזה.

כי זו לא הייתה הכוונה לעניות דעתי בפתיח.

תודה רבה על התגובות, הדיון אכן מאוד מעניין.

ושוב, (סלחו לי) חוזרת לשאלה של רמי סטויצקי: מה נכון לעשות?

האם על עמותה להתנהל כמו עסק פרופר, ובעצם היכן אנו מותחים את הגבול שבין מלכ"ר לעסק למטרות רווח. (הרי חשוב להבדיל בינהם- מסיבות מוסריות וכו'.. )

בתמימותי, הייתי רוצה להאמין כי בעשייה למען הזולת לא עושים איפה ואיפה בין סוגי אוכלוסיות, לצערי זה לא המצב.

שיווק עד כמה שיכול להיות אולי פשוט, הוא בכל זאת עסק שדורש משאבים.

הפתרון אולי באמת נמצא בחומר האנושי שממנו מורכבת העמותה ובדרך פעולתה.

צטט: stavik 2007-10-29 21:54:22

תודה רבה על התגובות, הדיון אכן מאוד מעניין.

ושוב, (סלחו לי) חוזרת לשאלה של רמי סטויצקי: מה נכון לעשות?

האם על עמותה להתנהל כמו עסק פרופר, ובעצם היכן אנו מותחים את הגבול שבין מלכ"ר לעסק למטרות רווח. (הרי חשוב להבדיל בינהם- מסיבות מוסריות וכו'.. )

בתמימותי, הייתי רוצה להאמין כי בעשייה למען הזולת לא עושים איפה ואיפה בין סוגי אוכלוסיות, לצערי זה לא המצב.

שיווק עד כמה שיכול להיות אולי פשוט, הוא בכל זאת עסק שדורש משאבים.

הפתרון אולי באמת נמצא בחומר האנושי שממנו מורכבת העמותה ובדרך פעולתה.

היי סתוי

חזרתי לתחילתו של הדיון כדי לראות מה שאלת.

כי חשבתי שאולי עניתי לא לעניין.

את שאלת אם אנסח זאת בצורה בוטה ובקצרה,

איך הופכים עמותה פחות סקסית

ליותר סקסית כדי להגדיל את המשאבים.

על זה אני עניתי בדיוק מה עושים, מתוך ניסיון והצלחה מוכחת.

שיווק אם יודעים לעשותו ומנהל השיווק יצירתי מתאים את דרך הפעולה

לעמותה ואינו דורש משאבים, בטח לא גדולים.

ולגבי השאלה של רמי, "מה נכון לעשות"?

עמותה צריכה להתנהל כמו עסק רווחי לכל דבר.

ההבדל בין עמותה לעסק הוא שהרווחים הולכים לטובת

האנשים עם המוגבלויות או צרכים מיוחדים ורווחתם,

במקום לכיסם ורווחתם של בעלי העסק.

הכל מוסרי וההבדל גדול מאד.

נהפוכו יש דרייב להכניס כמה שיותר רווחים כדי למלא

כמה שיותר צרכים לאנשים אלה ובני משפחותיהם, ולהגדיל

את מגוון הפעילויות ולהפכם שווים בקהילה.

שמחה על האכפתיות.