שאלת המפתח בדיון העוסק בחופש הביטוי באמנות הנה,מה מותר ומה אסור והאם יש להגביל ולצנזר את האמנות.

חופש הביטוי חיוני להגשמה עצמית של האמן והוא אבן היסוד של הדמוקרטיה.

אך האם מותר להביע כל דעה,בכל תחום,גם במקרה של פגיעה ברגשות הזולת,בטחון המדינה,הסתה,גזענות,דת.

או שמותר וגם רצוי לומר ולהביע כל דבר בשם האמנות,חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

האם האמנות חייבת להיות פרובוקטיבית,חסרת תקדים,מרגשת ומעוררת מחשבה ברמות קיצוניות עד למצב של ניסיון לטיפול בהלם וע"י כך לעורר ולקבל תשומת לב מרבית,

האם ניתן להשתמש באמנות פרובוקטיבית,לשם יצירת גימיק שיווקי ותקשורתי ע"י הצגתו בצורה הקיצונית ?

ושוב נחזור לעניין המותר והאסור באומנות,כמובן במסגרת החוק הפלילי.

לדוגמא : פורנוגרפיה אסורה ? ארוטיקה מותרת ?

מחאה נגד מלחמה מותר או אסור ?

למשל המלחמה בעיראק או הסכסוך ישראלי פלסטיני,או למשל מלחמת לבנון ומלחמת ויאטנם,

שיצרו אמנות מחאתית כמעט אינסופית.

הבעת דעה נגד שליט דיקטטור מותר ? ( למשל סאדאם חוסיין )ונגד שליט דמוקרטי אסורה ?

שימוש בסמלי דת בגוון ארוטי אסור או מותר?

וברור שהכל בעיני המתבונן,בחברות מסוימות יתקבל הדבר ויראה חוקי ואילו בחברות אחרות יחשב הדבר כפשע.

הדיון בנושא חופש הביטוי באמנות קיים משחר תולדות האמנות ולפי דעתי לא יסתיים לעולם מאחר ולכל אחד דעה משלו ונקודת ראיה שונה על האמנות ותפקידה בחברה האנושית וככל שיגדלו הפערים החברתיים באנושות כך תגדל חוסר ההבנה והסובלנות בין בני אדם,חברות,חוגים ועמים.

הי דרור וברוך בואך לקהילה.

המון שאלות שאלת כאן ואני סקרנית לדעת מהי עמדתך.

אי אפשר לענות על כל השאלות האלה יחד אבל לרבות מן השאלות אין תשובה אחידה וחד משמעית.

אמנות משמשת לאורך כל המאה ה- 20 גם ככלי ביטוי מחאתי חתרני ופרובוקטיבי. החל מהעלמות מאביניון, דרך הגרניקה, דרך הדאדא, אמנות הפופ והקונצפטואליזם.

אך כאשר בסטוקהולם הוצגה עבודה אנטי יהודית, לא כל כך עניין אותנו חופש הביטוי, לא כן?

נראה לי שאנשים נוטים להיות מאד ליברלים בסוגיות של חופש ביטוי עד שזה נוגע בהם אישית.

מה דעתכם?

הי דרור,

אכן העלת מסה של שאלות...

אני בוחרת להביא את המאמר של הכותב דוד שפרבר הדן בעיסוקם הפרובוקטיבי של אמנים בשואה, תוך בחינת השתלשלותן והתפתחותן של האמנות והתרבות בתחום זה.

הצגת הקשר בין עיסוק אמנותי זה לבין הרעיונות האופייניים לעיסוק העכשווי בשואה, בשדות קרובים ובמדיומים אחרים, יכול לתת תשובה בדבר השינוי המהיר כל כך של יחסה של החברה לתצוגות מעין אלה.

מאמר זה כהדגמה לשינוי בחופש הביטוי באמנות תוך התייחסות לנושא רגיש כל כך .

http://www.art-text.com/articles-697.htm

ואני רוצה לשאול מה זאת אומרת גבולות באמנות, וגם להגיד שאני ממש לא מצליחה להבין את השאלה.

אמנות מעצם היותה אמנות היא חסרת גבולות ובעיקר חופשית אחרת היא לא אמנות.

השאלה צריכה להיות אחרת - מה זאת אמנות?

כי במקומות אחרים שהם לא אמנות - שם יש גבולות. שם אפשר להכתיב על מה אפשר לדבר ועל אי אפשר לדבר, שם אפשר לקבוע סייגים ומסגרות.

אמנות ברגע שאתה מכניס אותה לגבולות היא לא אמנות אבל את זה כבר אמרתי שוב ושוב בכל המשפטים האחרונים

היי דבי

ותודה על קבלת הפנים

ואת עמדתי לנושא אצטט מתוך סיכום הדיון :

"הדיון בנושא חופש הביטוי באמנות קיים משחר תולדות האמנות ולפי דעתי לא יסתיים לעולם מאחר ולכל אחד דעה משלו ונקודת ראיה שונה על האמנות ותפקידה בחברה האנושית וככל שיגדלו הפערים החברתיים באנושות כך תגדל חוסר ההבנה והסובלנות בין בני אדם,חברות,חוגים ועמים."

וכן אני מסכים ושותף לדעתך שכל זמן שזה לא פוגע בנו אנו מקבלים כל סוג של אמנות.

ואז מייד עולות שוב השאלות :

כן או לא?

מותר או אסור?

בסדר לא בסדר?

זאת פשוט מערבולת שסובבת סביב עצמה.

זה מעגל אין סופי

דבי זה לא יגמר לעולם.

היי נורית

קראתי את המאמר

הוא מרתק ונותן המון חומר למחשבה

וגם מחדד יותר את עינין חופש הביטוי

אבל עדיין כל השאלות נשארות פתוחות

תודה שהגבת לי

תודה על המאמר

ותודה שנפגשנו

היי אסתי

את כל כך חדה וישירה

החיים הם לא שחור ולבן את יודעת

חופש הביטוי נגזר מתוך הסביבה,החברה והמרחב

בו אנו חיים יוצרים ומציגים.

ואני מסכים איתך שלא ניתן למסגר או ליצור גבולות באמנות

אבל בואי נהיה קצת ראליים ונפעיל שיקול דעת 

תודה לך על תגובתך

צטט: art1 2007-10-28 22:22:15

היי אסתי

את כל כך חדה וישירה

החיים הם לא שחור ולבן את יודעת

חופש הביטוי נגזר מתוך הסביבה,החברה והמרחב

בו אנו חיים יוצרים ומציגים.

ואני מסכים איתך שלא ניתן למסגר או ליצור גבולות באמנות

אבל בואי נהיה קצת ראליים ונפעיל שיקול דעת 

תודה לך על תגובתך

למה הכוונה ב"בואי נהייה ריאליים ונפעיל שיקול דעת"

שיקול דעת לגבי מה?

בוקר טוב אסתי

שמח שאיכפת לך

וחשוב לך להגיב

התכוונתי שיקול דעת בקביעת גבולות

בהתאם לסביבה שלנו.

 דרור העלת את השאלות הבאות:

אז מייד עולות שוב השאלות :

כן או לא?

מותר או אסור?

בסדר לא בסדר?

זאת פשוט מערבולת שסובבת סביב עצמה.

זה מעגל אין סופי

דבי זה לא יגמר לעולם.

אני אישית  יודעת שאם אתחיל לשאול את עצמי את השאלות האלה לפני שאני מתחילה ליצור דבר מה

אני אהפך לנציב קרח  תיעלם כל ספונטניות היצירה ואני אהפך לפילוסופית ולא לאמנית . 

צטט: אוריתל 2007-10-29 08:48:40

 דרור העלת את השאלות הבאות:

אז מייד עולות שוב השאלות :

כן או לא?

מותר או אסור?

בסדר לא בסדר?

זאת פשוט מערבולת שסובבת סביב עצמה.

זה מעגל אין סופי

דבי זה לא יגמר לעולם.

 

אני אישית  יודעת שאם אתחיל לשאול את עצמי את השאלות האלה לפני שאני מתחילה ליצור דבר מה

אני אהפך לנציב קרח  תיעלם כל ספונטניות היצירה ואני אהפך לפילוסופית ולא לאמנית . 

 

 

לגמרי מסכימה איתך.

מזתומרת לשים לעצמנו גבולות?

הרי כל המטרה של האמנות היא להביא לידי ביטוי את רוח האדם שהיא חופשיה וחסרת גבולות גם כשהיא יושבת בכלא.

יצירות האמנות המופלאות ביותר נוצרו בתנאי הגבלה חיצוניים, תחת משטרים אפלים ודיקטטוריים אבל הן עצמן היו משוחררות מכל כבלים והן אלו שנתנו דרור לנפש.

אורית ואסתי היקרות

מה תהיה דעתכן על תערוכה במוזיאון נחשב בניו יורק.

תערוכת ציורים או  צילומים שבמרחב התצוגה מתנגנת מוסיקה וקולות רקע.

הציורים מדהימים ביופיים,בצבעונותם,קומפוזיציות גאוניות וביצוע הכי מקצועי שיש.

ובציורים מוצגים ילדים וילדות עירומים,מפוחדים,מבוהלים,חבולים וכואבים,חלקם בוכים והם בתנוחות אירוטיות.מסביבם גברים ונשים מבוגרים ומבטי תאווה ותשוקה בעיניהם ושפת גופם.

ברקע הקלטות של צרחות בכי ואימה של ילדים. 

זה כן או לא ?

כוכב לדרור על העלאת הנושא.

אני חייבת להגיד שהדבר הראשון שעולה בי אוטומטית הוא "כן, חופש בלתי מוגבל". זו האמנות וזה טיבה .

ממש נגד סתימת פיות מכל סוג ומין.

וצודקת אסתי בשאלה מה היא אמנות?

שהרי לא כל דבר הוא אמנות.

המיצב הזה הדמיוני שאתה מתאר - האם זה בכלל אמנות?

  וזה לא אומר שאין לי הגבולות שלי ושאני לא מזדעזעת מכל מיני דברים שאמנים עושים בשם האמנות (דמיאן הירסט מגדל פרפרים במעבדה ותולש להם את הכנפיים?)

כמו שלעתים קרובות אני תוהה בקול רם עם חברי וחברותי האמנים, לא כל פרובוקציה היא אמנות, אף על פי שלעתים קרובות אמנות היא פרובוקטיבית.

אם לצטט מן הזיכרון ספר מופלא  - "הפרוטה והירח" של סומרסט מוהם - "גדולה האמנות מכל דבר שבעולם".

חותמת מאה אחוז.

איכשהו אני על הגבול שבין הערצה למועקה, בין התפעמות לבחילה, כשאני רואה אמנים פוגעים ב"גבולות" הטעם הטוב או המוסר. זה תלוי ביצירה ואיכותה. אני חושבת שאין מקום לקטנוניות מוסרנית באמנות, אלא אם כן בוצע פשע.