בית הספר עין הים בחיפה היה יסודי עצוב בשכונת מצוקה , שעמד לפני סגירה  . . .

             

אבל כמעט במקרה התפתחה שם שיטת הוראה ייחודית : למידה באמצעות משחקים .

                                             

עכשיו ילדים יורדים מהכרמל כדי ללמוד שם, ומכל הארץ באים להבין את סוד ההנאה שבלימודים .

                                          

מאמר של אסתי אהרונוביץ'  ב "הארץ ".

                   

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1201802.html

           

( אין לי מה להוסיף

    

אלי )

מומלץ להיכנס לאתר של בית הספר: http://www.schooly2.co.il/einhayam/index.asp בית הספר הניסויי עין הים מפתח דרכי הוראה אלטרנטיביות, המיישמות למידה חדשנית במרחבים משחקיים. התלמידים לומדים בפעילות משחקית, בסביבת למידה חוץ כיתתית, בין היתר חצר, חורשה ולימודי ים בחוף שקמונה. עין הים מציע מסגרת לימודית קהילתית אוהבת וגמישה, מפתחת חשיבה מאתגרת בלמידת משחק חווייתית התנסותית, העונה לצורכי כל תלמיד וסגנון למידתו. בית הספר ממוקם בקמפוס מטופח המתנהל בהלך רוח משחקי, שוכן לחוף ים במערב חיפה, עם מרחבים ירוקים, ומסדרונות וחצרות מצוירים בתבניות משחק. עין הים הוא בית ספר על אזורי, כלומר כל ילד בעיר יכול להירשם אליו.

היי ברוך

                               

תודה על המידע וההפניה אני משכתב אותה כאן : בית חינוך אזורי עין הים

                   

 http://www.schooly2.co.il/einhayam/index.asp

                                                           

 ובעיקר - תודה על שאתה והצוות פעלתם באומץ , שיניתם קונספט , והצטרפתם אל המחנה הגדל והולך של חינוך שפוי ונאור , המממש בפועל והלכה למעשה את התיקון לחוק החינוך 2000 ( בעיקר סעיפים 5-8 ) שמערכת החינוך , ומשרד החינוך , ואנחנו ברובנו - שכחנו ממנו.

                                   

ובעיקר - על שהתאמתם את החינוך לילדים ולא ניסיתם להתאים את הילדים ( בכוח ) לחינוך.

                              

תודה על התגובה .

                       

ובעיקר , תודה גדולה לך ולצוות על שאתם - אתם .

               

אלי

            

נספח :

         

תיקון לחוק החינוך 2000 , סעיפים 5 - 8 , מטרות החינוך :

           

 

5) לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;

 

(6) לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי;

 

(7) לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;

 

(8) להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו;

תודה אלי, כל הכבוד על העניין והמודעות שאתה מעורר. אשתמש בחומרים שציינת, ברוך

 

 

כל מערכת החינוך הייתה צריכה להתנהל ככה -- לא רק בית ספר אחד (ועוד ניסויי !), או שניים, או שלשה לנחמה !

 

 

 

         לנגד עינינו לבש צורה לאיטו כפר מפלסטלינה.  יום אחר יום, חודש אחר חודש, נפרש על  גבי שולחן גדול אשר נלקח מחדר האמנויות.  הדגם מפלסטלינה נראה היה כמעט אמיתי.

 

         לעיתים קרובות, שישה ילדים או יותר הצטופפו בו בזמן, זה ליד זה, רכנו מעל השולחן במשך שעות, ופטפטו, בנסותם ליצור מיניאטורות מושלמות של כל דבר אשר רק יכלו לחשוב עליו.  סוסים, עצים, מכוניות, משאיות, חיות, גדרות, אנשים -- כל דבר.  לא רק העתקים ישנים  כלשהם, אלא העתקים ללא פגם.  היה, למשל, "מנוע" שלם מתחת למכסה המנוע (המתפרק!) של כל מכונית, ואת כולו יכולתי להכניס בקלות בכף ידי.  אנשים בגובה של אצבע לבשו בגדים  וענדו  אביזרים.  לגגות היו רעפים, לקירות היו דלתות, חדרים ובהם שולחנות וכיסאות.

 

         הכל היה עשוי מפלסטלינה מעובדת ומגולגלת לפי דוגמה ולפי צורה.  זה היה משחק עצום.  והמשחק נמשך מעל שנתיים.

 

         איש לא טען, אפילו במרומז, שהילדים האלה בגילאי שמונה עד ארבע-עשרה (ברובם בנים) "עסקו" באמנות, למשל.  הרעיון עצמו היה מעליב אותם.  כל עזרה מהצוות לא נתבקשה, כל עזרה לא ניתנה.  עבור המשתתפים זה היה משחק.  משחק רציני, מרוכז, כיף גדול ללא גבולות.

 

         נראה שלכל דור בבית-הספר יש את ה"מועדונים" הרציניים שלו.  בדרך כלל זה מתחיל בגיל תשע או עשר בערך, כאשר לפעמים "נדבק" אליהם מישהו צעיר שהוא גם נסבל, וזה נמשך במשך  שנה  או  שנתיים  בכל קבוצה חדשה.  ישנו המועדון, וכמובן בית-המועדון.  בהתחלה זה היה צריף רעוע ישן בחורשה, עד שהוא התמוטט.  מאוחר יותר, זה היה חדר באורוות.  אחר כך זה היה ארון גדול בבניין הראשי.  מאוחר יותר, כאשר זה היה מחוץ לתחום בגלל תקנות מכבי-האש, בית-המועדון יכול היה להיות כל מקום "סודי" המוקף, אם היה צורך, בקירות וגג דמיוניים.  רהיטים  היו  צריכים  להחדיר  בו נשמה -- שטיח  ישן, אולי;  כיסא אחד;  שולחן אחד.היה צריך להמציא פולחנים, לשרטט תכניות ולתכנן הרפתקאות, היה צריך לשגר מרגלים, ולהציב שומרים.  עולם  של מזימות היה נוצר, מלא מורכבויות.  הילדים המעורבים היו תמיד  עסוקים, ותמיד נורא  מרוכזים.

 

 

         המשחק בבית-הספר הוא עסק רציני.  חושבני שהמשחק הוא תמיד רציני עבור ילדים, באותה מידה כמו עבור המבוגרים שלא שכחו כיצד לשחק.  מחנכים מקצועיים מוטרדים לעיתים מהמשחק, לרוב בגלל שילדים מקדישים במשחק אנרגיה ואינטליגנציה הרבה מעבר למה שהם משקיעים בעבודת בית-הספר.  לפעמים, כדי לעשות את הדברים יותר ערבים לחיך, פסיכולוגים חינוכיים יכתבו אודות הערך שיש למשחק ב"למידה" -- למשל, בלימוד מיומנויות מוטוריות, או בלימוד פתרון יצירתי של בעיות, או משהו אחר עם תווית אשר נשמעת לגיטימית.

 

         העובדה היא, שהמשחק תופס חלק נכבד מהחיים בסדברי-ואלי.  והוא אחד מגורמי  הלמידה הראשיים פה.  אולם מה שנלמד הוא שיעור שונה ממה שהייתם חושבים.  מה שנלמד הוא היכולת להתרכז ולמקד את תשומת-הלב, בלי חסכון, במטלה הנוכחית, בלי להתחשב  במגבלות -- לא העייפות, לא לחץ של זמן, ללא הצורך לנטוש רעיון "חם" באמצע כדי לעבור למשהו אחר.  ה"שיעור" הזה נותר לכל החיים.

 

         רוב הילדים בבית-הספר, בעיקר הצעירים יותר, עסוקים מדי במשחק מכדי לאכול או לנוח כל היום.  לפנות ערב הם מוכנים לארוחה גדולה ולשנת לילה טובה.  הם עבדו הרבה וקשה.

 

 

 

         למרות שהמשחק הוא משוכלל, הכלים והציוד הדרושים הם, בלשון המעטה, לא יקרים.

 

         כאשר התכוננו לפתיחת בית-הספר, בילינו שעות רבות בחלוקת תקציבנו הקטן בין כל מיני חלקי ציוד "נחוץ" למשחק, בעיקר לילדים קטנים.  התחלנו עם האוסף של הדברים הרגילים אשר אפשר למצוא במעונות ילדים, בגני ילדים, ובמרכזי שעשועים לילדים.

 

         במהלך השנים הראשונות, התבוננו ולא האמנו.  הציוד שכב כמעט ללא שימוש.  רוב  הדברים  בהם  כן נגענו שימשו למטרות אחרות לחלוטין מייעודם.

 

         הציוד העיקרי בו משתמשים הילדים הוא הכיסאות, השולחנות, החדרים, הארונות, והשטח שבחוץ, עם העצים והשיחים, הסלעים והפינות הסודיות.  הכלי העיקרי הוא דמיונם של הילדים.

 

         לאחר שתים-עשרה שנים בהן הציוד היה מונח, כשלפעמים התווספו לו תרומות, ארזנו כשלשה רבעים ממנו בקופסאות ואחסנו אותו בעליית הגג.  שם הוא נמצא.  עלית הגג היא מקום יבש, כך שיתכן והציוד ישמר שם זמן רב.

 

         יש יוצאים מן הכלל.  ילדים גדולים יותר משחקים משחקי שולחן שהם מביאים מהבית:  "מונופול", לעיתים ימים שלמים. "סיכון", אופנה שנמשכה ארבע שנים ואשר הפכה את השחקנים 

לגיאוגרפים ואסטרטגים  צבאיים.  ו"מבוכים ודרקונים", כמובן, עם האוסף המשוכלל של אביזרים המורכב בקפידה ובבעלות פרטית.  "מבוכים ודרקונים" היה משחק שאנשים זרים התייחסו אליו ביותר סובלנות מאשר אל רוב המשחקים, היות והיה אפשר "ללמוד" בו דברים -- על החיים בימי הביניים, למשל.                    

 

 

 

        אנחנו מתייחסים ברצינות למשחק כאן.  לא היינו מעלים בדעתנו להפריע לו.  כך שהמשחק פורח בכל הגילים.  ובוגרי בית-הספר אשר יוצאים לעולם יודעים כיצד להתמסר בכל נפשם ובכל מאודם לכל דבר שהם עושים, ועדיין זוכרים כיצד לצחוק וליהנות מהחיים.

 

 

[ פרק 16, משחק -- תפקידו של המשחק בבית-הספר בסדברי-ואלי, מתוך הספר: סוף-חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, מתוך חלק א': לומדים, מאת: דניאל גרינברג, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987. ]

 

ראו גם:

 

Minimally Invasive Education
Minimally Invasive Education in School

 

צטט: eliz66 2010-12-19 12:06:33

היי ברוך

                               

תודה על המידע וההפניה אני משכתב אותה כאן : בית חינוך אזורי עין הים

                   

 http://www.schooly2.co.il/einhayam/index.asp

                                                           

 ובעיקר - תודה על שאתה והצוות פעלתם באומץ , שיניתם קונספט , והצטרפתם אל המחנה הגדל והולך של חינוך שפוי ונאור , המממש בפועל והלכה למעשה את התיקון לחוק החינוך 2000 ( בעיקר סעיפים 5-8 ) שמערכת החינוך , ומשרד החינוך , ואנחנו ברובנו - שכחנו ממנו.

                                   

ובעיקר - על שהתאמתם את החינוך לילדים ולא ניסיתם להתאים את הילדים ( בכוח ) לחינוך.

                              

תודה על התגובה .

                       

ובעיקר , תודה גדולה לך ולצוות על שאתם - אתם .

               

אלי

            

נספח :

         

תיקון לחוק החינוך 2000 , סעיפים 5 - 8 , מטרות החינוך :

           

 

5) לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;

 

(6) לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי;

 

(7) לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;

 

(8) להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו;

 

 

 

שלום אלי, ברוך וכל הקוראים ומשתתפים בפורום,

 

זאת אחת הבעיות של מדינת ישראל: יש המון, המון, המון, המון חוקים במדינת ישראל. ובהיותו הדבר בלתי אפשרי, מעט אזרחים מכירים אותם. ויש מעט, מעט מאד, בלשון המעטה, אכיפה של אותם חוקים -- בבחינת דבר תאורטי כמעט. לצערנו הרב ולמרות הצער והנזק שהדבר גורם -- גם לאנשים וגם למדינה עצמה. ואני שואל את עצמי ואתכם: לשם מה אנחנו צריכים גם כנסת וגם חברי כנסת -- ליצירת עוד חוקים שאולי כן, ואולי לא, יאכפו? 

 

להלן ראו מה לדעתי צריכות להיות מטרות החינוך בחברה חופשית: 
 

כעת, כאשר ישנה הסכמה רחבה לצורך ברפורמה רצינית בחינוך, עלינו לבחון בהקפדה את מה שעל בתי הספר להציב לעצמם כדי להשיגו, וכיצד הם יכולים להיערך בצורה הטובה ביותר כדי להגשימו. דבר זה דורש בחינה יסודית את טבעו של החינוך.

 

אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא בלב העניין -- לאמור: כיצד אנשים לומדים. תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו.

 

עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים -- אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש  ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?)

 

חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות  ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.

 

זה מביא אותנו לשניים מהדברים החשובים ביותר אשר אנחנו רוצים שילדינו ילמדו בזמן שהם גדלים להיות אזרחים יעילים במדינתנו. האחד היא  ה י כ ו ל ת   ל ת פ ק ד  בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות.

 

כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים  שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב.

 

לכן, נראה היה חיוני שבתי הספר שלנו יתפקדו כחברות חופשיות, ודמוקרטיות, בהן  הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים השיפוטיים ובתפעולה של קהילתם.

 

מיומנות המפתח השנייה אשר על ילדינו לרכוש בבית הספר היא  ה י כ ו ל ת   ל ח ש ו ב באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה.

 

מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הבאה, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).

 

ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי הספר להם מדינתנו זקוקה היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני.

 

בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

דוד

 

דוד, מסכים איתך - יצירתיות, עניין,התלהבות, אתגר, חברותא, אינטימיות, דמוקרטיה - כל אלה ערכים נעלים, והם מתקיימים כשמשחקים. המיוחד בעין הים הוא שהקסם הזה פועל בבית ספר: למידה מתוך משחק. ברוך

היי דוד 

         

ראשית - מתפתח כנראה דיון מעניין. מצוין.

                            

שנית -  קל לי להסכים לדבריך , ואני גם מתרשם שהדברים באים מנהמת לבך .

                                 

עם זאת – כמה דברים הכרוכים באמיתות שאתה מציין , שגם אני מחזיק ברובן .

                                      

ראשית – הקונספט החינוכי שאתה ואני תומכים בו – איננו הקונספט המערכתי , וכרגע המערכת איננה רוצה בו – מסיבות שונות – וכנראה , שגם אם אתה ואני נחזור ונעלה אותו בדיונים כאן – זה לא יעלה או יוריד מבחינת המערכת , או החלק הארי של האנשים בה .

                                  

גם יוזמות , כמו זו של ברוך יעקובי – אינן משנות דבר מבחינה מערכתית .

                     

בשל גודלה ועוצמתה - המערכת יכולה "לספוג " "תופעות אנקדוטיות " כגון עין הים , ללעוס ולבלוע אותן , בלא שזה ישפיע כלל על התנהלותה הכוללת .

                             

מבחינת המערכת  – עין הים הוא תכשיט להתהדר בו ותו לא , מעין נזם זהב באף חזיר , הוא ועוד מספר זעיר של בתי חינוך ייחודיים , שהמערכת נהנית מקיומם , כשהם ממוקמים בשכונות מצוקה , בשל ה " שקט התעשייתי " שהם יוצרים , במקום תחושת אי נחת , ומבוכה נוכח קריסות דרסטיות של בתי ספר באותם אזורים , במקביל לעליה ברמות פשע וסמים , בנוסף למראית עין של ליברליות ונאורות חינוכית לכאורה , שקיומם של מוסדות חינוך כאלה מקנה למערכת כולה .

                                    

ברוך יעקובי פתר למערכת בעיה , והמערכת יכולה - כאותו חזיר - להתהדר

ב " חינוך הליברלי , הנאור והמתקדם " שהיא מעניקה כביכול , אבל – בל נטעה – אין לה שום כוונה להפוך את החריג , או היוצא מהכלל – לכלל.

                         

ברוך יעקובי הציל אולי את נפשו שלו , ואת נפש הילדים בשכונת עין הים , אבל מבחינת המערכת הוא אמור להישאר בחזקת אנקדוטה – למרות השפיות בגישתו החינוכית – אלא אם כן יתרחש דבר מה נוסף.

                                      

הדבר מה הנוסף הוא בעצם ההצבעה ברגליים של בעלי המודעות , האמצעים והעניין – משפחות מהמעמד הבינוני , והבינוני הגבוה – שמשמעותה היא נטישת המערכת הציבורית אל בתי חינוך פרטיים .

                            

במקרה הפחות טוב – נטישה אל בתי ספר פרטיים שמרניים , עתירי משאבים .

                          

במקרה הטוב והמצוין - אל בתי חינוך פרטיים איכותיים המציעים אלטרנטיבה חינוכית נאורה , מתקדמת , שפויה , ההולמת באמת את צרכי ההווה והעתיד .

 

בתי חינוך כאלה - בניגוד לבתי הספר הקיימים - גם מהווים בסיס בריא לחברה בריאה , נאורה , מגובשת , ובעלת נטייה להתנהלות שוויונית ו/או לפחות, שהפערים החברתיים / כלכליים בה , מצומצמים .

                                

מסתבר , שכמו לאורך כול ההיסטוריה האנושית - מַהַפַּכים חברתיים מוּבַלים ע"י שכבות בעלות מודעות , עניין בשינוי , ומשאבים לחולל אותו .

                                   

עד היום בעלי המשאבים , היו בעלי מודעות מצומצמת , שלמעשה רק הביאה אותם להשקיע משאבים בשיפור האמצעים להשגת מטרות זהות לאלו של המערכת הציבורית הפורמאלית ( אמצעים כגון - שיעורים פרטיים , שיעורי וחוגי חיזוק והעשרה , הכנה לפסיכומטרי , הכנה אקסטרנית לבגרות ) , ומטרות שכולן ממוקדות בהשגת סמלי סטאטוס השכלתי .

                              

אני מתכוון לחינוך הפרטי האפור – " הלא קיים " , " המתמזג עם הרקע " – ששיתף פעולה עם המערכת להסתרת כישלונה וחוסר הרלוונטיות שלה , וחי על חשבון כישלונה .

                            

אבל , יותר ויותר אנשים החלו לפנות גם אל מערכת חינוך נפרדת לחלוטין , שאיננה מגבָּה את המערכת הציבורית , הן אל בתי הספר פרטיים שמרניים איכותיים ( עדיין בעלי אותן מטרות סטאטוס השכלתי ) , הן אל בתי החינוך האלטרנטיביים הפרטיים , המתקדמים , הנאורים , או הן אל החינוך הביתי .

                         

זה כבר מזעזע את המערכת , וזה כנראה גם ימשיך לזעזע , וימשיך לטלטל , עד אשר תיווצר מסה קריטית של הורים וילדים מחוץ למערכת , לא באופן משתף הפעולה והסימביוטי כחינוך האפור , אלא באופן שהמערכת לא תוכל לשאת בלא להשתנות .

                              

הסיבה שהבאתי את הכתבה אודות עין הים איננה משום שאני מאמין שברוך יעקובי והצוות המוכשר והאיכותי שלו הולכים לעשות שינוי בתוך המערכת   מ ת ו ך  המערכת – אלא משום שאני חושב שאותם הורים בעלי מודעות, עניין , אומץ , ומשאבים – הם אלה שיוכלו להפיק תועלת מהמתרחש בעין הים ע"י אימוץ הגישה המתממשת שם גם במסגרות הפרטיות אותן הם יקימו  ב נ י פ ר ד  מהמערכת הממשלתית .

                

בזמנו , לפני כ 5 שנים יזמתי, ובמשך זמן מה הייתי חלק מקבוצה שהקימה בית חינוך מותאם אישית בעיר מרכזית , במרכז ( אפשר לנחש איזו עיר ) , בנוסף לבית ספר שהוגדר כפתוח דמוקרטי , שכבר היה קיים שם .

                    

שומו שמיים – ראש העיר הנזעם יצא בשצף קצף נגד קיומו של בית חינוך נ ו ס ף מאותה קטגוריה , ב א ו ת ה עיר.

                          

לעניות דעתו , מערכת חינוך עירונית אמורה להיות מורכבת ממאות בתי ספר שמרניים אנכרוניסטיים , ומכמה "עופות מוזרים " לקישוט – בית ספר דמוקרטי אחד , בית ספר לטבע אחד, בית ספר לאומנויות אחד .

               

וזהו.

              

אז בחיפה יש בית ספר אחד מוזר שמשחקים בו.

              

בסדר .

               

העיר יכולה לבלוע את זה.

                          

אבל – בעיר שאני מדבר עליה – הורים צפצפו על האידיאל העירוני חינוכי של ראש העיר , ועל אפו וחמתו הקימו בית חינוך נוסף בגבולות העיר ( שכצפוי מושך אליו ילדים מבתי ספר של החינוך הלא רלוונטי ) ובית חינוך אחר , מחוץ לגבולות העיר , אך לא רחוק , ואני מניח שיש עוד התארגנויות , להקמות נוספות .

                             

שינוי מערכת החינוך ,אם כך , הוא בידי ההורים בעלי האמצעים , המודעות והעניין , ובנכונותם לנטוש את הספינה הטובעת והמטביעה ששמה – מערכת החינוך הממלכתית.

                      

ברוך יעקובי – אם באמת ברצונו להרחיב ולהביא את הפילוסופיה החינוכית שלו לשימושם של יותר תלמידים – כנראה ייאלץ לפרוש מניהול בית החינוך השפוי , אך המערכתי שיצר – ויקים , ואולי אף יסייע להקמתם של בתי חינוך דומים פרטיים , ע"י הורים בעלי אמצעים , בכמות ובהיקף כאלו שיאלצו את הרשות המקומית ואת משרד החינוך לעבור רוויזיה ולאמץ רשמית את דרכו החינוכית במסגרות חינוכיות רבות , במסגרת מערכת חינוך ממלכתית מתחדשת , נאורה ומתקדמת .

                       

 אגב – זה כבר התרחש בחיפה במסגרות החינוך התיכוני , לאחר ש למעלה מ 60% מתלמידי התיכון נטשו את בתי הספר העירוניים לטובת בתי ספר פרטיים , ורק אז התעשתה מחלקת החינוך העירונית ויחד עם משרד החינוך יצאו בתוכנית חינוכית חדשה שיש בה הרבה יותר התאמה לאישיות התלמיד ויש בה ליווי אישי של התלמידים.

                     

רק אז – עם מימוש התכנית החדשנית והמתקדמת - היא החלה להחזיר אליה תלמידים.

                        

אני מניח שכך יתרחש גם בתחום החינוך היסודי ובגני הילדים – אף על פי שיש קושי טכני גדול יותר לתלמידים להגיע אל בתי חינוך פרטיים , עקב גילם הצעיר והמגבלות על עצמאות ניידותם .

                      

אבל יש גם לזה פיתרונות.

                     

לכן – ואני מגיע אל נקודת השיא והסיום כאחד – לא מספיק להסביר ולפרוש את הרציונאל המאוד שפוי ומתקדם של החינוך הנאור – יש צורך גם לעודד נטישה של הורים בעלי מודעות ואמצעים אל מסגרות פרטיות .

                     

יש צורך לשוב ולהזכיר להורים שעידן האסקופה הנדרסת , והכניעה לרודנות מערכתית מטופשת , אטומה , מתנשאת ואף מרושעת – הולך ומסתיים , ואת קצב הסיום שלו – אנחנו ההורים נקבע באמצעות יכולתנו להקים מסגרות חינוך שפויות כמו זו שבעין הים , מסגרות שתהפוכנה באמצעותנוּ מאנקדוטות מוזרות בחסדי המערכת - לנורמה מערכתית , אך כנראה לא לפני שננטוש קודם לכן את אותה מערכת , מסורבלת , נוקשה ולא רלוונטית.

                                

באשר לך – ברוך יעקובי וצוותך – דברי אינם באים לזלזל או לבוז למפעל שיזמת והקמתם כולכם , אף אם בחסות המערכת .

אדרבא – אני מוקסם ומלא התפעלות על שידעת לנצל את המבוכה והסתירות הפנימיות במערכת – שיש להן כנראה גם פאן חיובי – כדי ליצור פנינה חינוכית שהמערכת היום גאה להתהדר בה.

                                       

 ברור, יחד עם זה – לי , על כל פנים - שעל מנת שהגישה תהפוך לנחלת עוד בתי חינוך במערכת הממלכתית , יהיה צורך לעבור אל הסקטור הפרטי האלטרנטיבי , ואני מקווה שכך תעשה , ותקים , וגם תייעץ לאחרים ביחס להקמת עוד מסגרות כאלה .

                                    

אך גם אם תחליט להישאר במערכת – אני מקווה שאחרים יפיקו תועלת ממפעלכם בעין הים , ויקימו מסגרות פרטיות דומות נוספות  , תוך שיעשו שימוש בדוגמה שהצבת בפניהם , ובניסיון שרכשתם שם.

                            

ואז – אולי אז - כנראה שהמערכת תיאלץ להקשיב לקול השפיות והקדמה , ובעצם – לקולו של הילד .

                                

 אלא . . .   אלא אם כן , יש כרגע במערכת העירונית או הארצית , מי שקורא את דברי אלו והחליט – " אני אסדר את האלי הזה ואקים עוד מסגרות כאלה בתוך המערכת , עוד לפני שיוקמו מסגרות פרטיות שכאלה . אפתיע אותו . . .   "

                         

האמת – אהיה מופתע ונפעם , ואחשוב שמדינת ישראל עשתה צעד חשוב לעבר ימות המשיח . 

לא שאוטוטו אנחנו כבר מגיעים , אבל שלפחות - אנחנו איפה שהוא בכיוון . . .

            

אגב – הערה/הארה  אחרונה - השימוש במינוחים בית ספר ובית חינוך הוא בהקשרים שונים , כיוון שבית ספר ( אולי רלוונטי יותר "בית החוברת " ) פירושו מבחינתי - מקום אחסון של ספרים , ו/או נשיאה אל ( בד"כ בבוקר ) ונשיאה בחזרה ( בצהריים ) – של ספרים וחוברות .

                    

אין לו קשר לחינוך.

                 

אולי אילוף ופיטום השכלתי , הם מונחים טובים יותר.

                            

בית חינוך – פשוט עוסק בחינוך , וזה לא נימוסים , ו "כן המורה " ,  "לא המורה " , והצבעה , ושיעורי בית – זה משהו הרבה הרבה יותר גדול ורחב – וזה לא קורה בבית ספר !!!

                       

 עין הים הוא כנראה בית חינוך .

            

כמו  עין הים  , מסתתרים כנראה במערכת עוד מספר מצומצם של בתי חינוך המכונים בתי ספר .

                

ייתכן אף שנכון יותר לכנות את משרד החינוך בשם המשרד לאספקת שרותי ביבי סיטינג והבטחה ( לא ממומשת ) להשגת סמלי סטאטוס השכלתי , או כל כינוי שיבטא את המציאות הממשית - שכאמור - אין לה קשר לחינוך .

               

עם זאת , אני חייב לציין שעדיין מגיעה תודה למערכת החינוך על שאפשרה לעין הים לקום במתכונתו הנוכחית ולהתקיים - ונעזוב כרגע את המניעים - ובכך , לפחות הפעם , פעלה בהתאם למנדט שניתן לה .

            

אז תודה.

                             

ביי

           

 אלי

                 

צטט: ב-רוך 2010-12-22 13:55:55

דוד, מסכים איתך - יצירתיות, עניין,התלהבות, אתגר, חברותא, אינטימיות, דמוקרטיה - כל אלה ערכים נעלים, והם מתקיימים כשמשחקים. המיוחד בעין הים הוא שהקסם הזה פועל בבית ספר: למידה מתוך משחק. ברוך

 

הדבר היחידי שחסר בבית הספר עין הים כדי להיות בית ספר מושלם הוא חופש, חופש הבחירה וחופש הלימוד: אינך יכול "להוביל את הילדים באף". ועוד משהו, משטר דמוקרטי בבית הספר כמובן. יש תקווה?

 

דוד היי

                                        

אולי אתה צודק , אבל במקרה הזה , נראה לי שעיקרון ה"קַאיזֶן " - שינויים גדולים בצעדים קטנים - תקף.

                    

גם דמוקרטי וגם משחקים - ההורים היו טורפים את ברוך ואת הצוות.

                         

גם ככה הם נטרפו מפחד וכמעט חרבו את בית הספר.

                             

המעמד שהכי זקוק לשינוי הרדיקאלי - בדרך כלל פוחד ומתנגד.

                                 

אנחנו יודעים מהניסיון המר שלנו שאוכלוסיות חלשות , המצויות בתחתית פירמידת "המזון " - לא רוצות לשנות את השיטה , לשנות את צורת הפירמידה. הן פשוט רוצות לשנות מיקום.

                                 

להיות למעלה במקום למטה , לרמוס , במקום להרמס.

                                 

שינויים ראדיקאליים מפחידים אותם , כיוון שהם חוששים שהילדים יוקאו לחלוטין ע"י הנורמה , ויאבדו לחלוטין את סיכוייהם להשתלב ולטפס במסגרת הקונצנזוס.

                        

אילו הייתי פוגש את ברוך לפני 10 שני הייתי מתריע בפניו על התוצאה , אבל אולי מוטב שלא נפגשנו ושאי הידיעה שלו אפשרה לו לפעול "באומץ מטומטם " - ובסופו של דבר גם להצליח.

                         

 הביטוי "דמוקרטי " וחופש " ,"חופש בחירה " - יותר מפחיד מ"משחק " כיוון שהמושגים האלה מתפרשים כעמדה פוליטית שנואה ( שמאלנות ) , אנרכיה , חוסר משמעת והפקרות.

                     

אז מבחינתי - "בית משחק " - זה הישג ענק , ויש בו כבר הרבה חופש משולב בחוק וסדר ( חוקי משחקים ) , ומצידי שישאר כך.

               

מושלם - מה זה ?

                

סאדברי וואלי לא מושלם , ובוודאי שלא סאדברי ירושלים ולא כנף .

                     

אני מסתפק בבית המשחק עין הים כמות שהוא.

              

ביי

             

אלי

 

                 

תוכניית היום הפתוח שיתקיים מחר 24.12.10 (נמצאת גם באתר ביה"ס) - ביום הפתוח יפעיל בית הספר למידה במגוון מרחבים משחקיים, בין היתר ייצור משחק במפעלון בית הספר (משחק בניינים בשיעור לשון), למידה בחורשה (שיעור חשבון המתרגל חיבור וחיסור) ובתבניות משחק בחצרות ובמסדרונות (משפטי שאלה בעזרת הלטאה), שיעורים בפינת חי (עם שוש, פטל והאוגרים) ובאולם הספורט (שיעור חשבון בקליעה לסל), מסע קניות בסופרמרקט (דוכן קניות בתוך הכיתה), וחקר מקורות מים (מרחב משחקי במעבדה), מכירת סוף העונה של פרטי לבוש (תבנית משחקית במסדרון אנגלית), והמחזת סיפור תנ"כי במרחב משחקי דרמה (קדימה, צולחים את הירדן), במגרש יצנח עלינו גשם של מספרים, ובחצר האחורית שואלים - מה, אתה מרובע? בשיעור הנדסה כמובן במרחב משחקי. לבוא ולהנות

תוספת לתגובה של ברוך להלן קישור למפת עין הים - רחוב יציאת אירופה תש"ז , 17.צריך להגדיל את המפה ( ללחוץ על + עד הסוף ) , ובקצה הרחוב יש כביש גישה קצר אל בית החינוך. קישור : http://www.mapa.co.il/general/searchresult_locked.asp?currmaptab=4&userearthx=146498&userearthy=1247550&usermapzoom=500&maptype=map&imagesoption=&loaduserposition=1&pnglayers ביי אלי

מפת מיקום עין הים - יציאת אירופה 17 אחרי גן אלי כהן http://www.mapa.co.il/general/searchresult_locked.asp?currmaptab=4&userearthx=146498&userearthy=1247550&usermapzoom=500&maptype=map&imagesoption=&loaduserposition=1&pnglayers