כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    חינוך

    מי אנחנו: אנשים שחושבים, שחינוך הוא מסע לאורך החיים המתקדם בקצב של פסע ועוד פסע. שכל יום נשיג מטרה קטנה נוספת, או לא. שכל יום של גילוי, חושף עוד עולמות חדשים שצריך לגלות. שחינוך, זה לא זבנג וגמרנו, שחינוך לא נגמר לעולם.   למה קהילה :כדי לרכז אנשים בעלי עניין תחת מטריה אחת,כדי לחשוב ביחד על חינוך,כדי למצוא את הכוחות הישנים והחדשים,כדי למצוא דרכים חדשות,כדי להבין מה יותר חשוב,כדי ליזום, כדי להציע, כדי להצליח, כדי להרוויח.   קהל היעד: מורים, ועוד אנשים מתחומי עניין שונים, שחושבים שהחינוך חשוב, וכל מי שמרגיש שהוא מוכן לתרום מכישוריו למען החינוך. את, אתה, אתם ואתן מוזמנים להצטרף לקהילה חדשה באכסניה הנעימה של הקפה.

    עבודה ולימודים

    פורום

    ערכים בחינוך

    פורום העוסק בשאלות ערכיות, כמו: מהו חינוך, איך משיגים חינוך ומי זקוק לחינוך. \r\n\r\n

    חברים בקהילה (1899)

    zin7
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אריאל דר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נטלי חסין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    . ארז .
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שושי פולטין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צ'יקיטיקה...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דוקטורלאה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גילהסטחי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מיכלי 63
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מחקר נוסף על אלימות בבתי ספר - אין חדש וטוב

    19/12/10 13:11
    0
    דרג את התוכן:
    2010-12-28 10:37:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בתכנית הבוקר  "הבוקר הזה " ,  15.03.2010 , הובא מחקר שנערך ע"י ד"ר תמי ראובני , ממכללת לוינסקי ,  אודות האלימות בבתי הספר .

                                                

    אחת המסקנות - כוֹחַנוּת ועונשים בלבד -  א י נ ם  משנים התנהגות אלימה , אלא רק בולמים אותה במרחב האכיפה , ומסיתים אותה לקיום במרחב אחר. במקרה הזה , המרחב המסתמן הוא המרחב הקיברנטי .

                                  

    כפי שצפה כבר סקינר - חיזוק חיובי להתנהגות מבוקשת - יעיל יותר , מחיזוק שלילי למניעת התנהגות לא רצויה .

                         

    שילוב - כנראה עדיף .

                                        

    משתתפים בדיון :

              

    דוקטור תמי ראובני , ממכללת לוינסקי שערכה מחקר אודות אלימות בבתי ספר.

    נשיאת מכללת לוינסקי , פרופסור לאה קַסַן .

    הדוקטור יוסי הראל פיש , ראש תכנית המחקר הבינלאומית לרווחת הנוער באוניברסיטת בר אילן .

     

    המחקר משקף מציאות קשה , המתועדת במחקרים מזה 16 שנים , ונפגעו ממנה , ברמות שונות , מאות אלפי ילדים , היום חלקם הם כבר בוגרים ,  אשר "סחבוּ" את הפגיעות אל חייהם הבוגרים , על כל ההשלכות שיש לכך עליהם ועל הסובבים אותם .

                     

    הטקסט הבא מעביר מידע אודות החומרה של המצב הפוגעני המתמשך הזה , וכן מסר "מרגיע" שהמצב הזה התייצב . . .   ( לכל ההורים המודאגים . . . )

                                

    יש סימנים שהאלימות , בעיקר מהסוג של תוקפנות חברתית - לעג , השמצה , הוצאת דיבה , העלבה , הבכה , ואף חרם ונידוי - לא רק שלא פחתו , אלא אף התגברו , אך הם פשוט עברו מחצרות בתי הספר אל  המימד רחב ההיקף , והפוגעני של האינטרנט .

                                      

    על אלימות ילדים והמדיה

                        

    http://cafe.themarker.com/post/1579603/

                         

    http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1071170.html

                          

    מה הפיתרון - המסר קשה מאוד לבליעה ע"י המערכת , וע"י חלק מההורים , אף על פי שהמחקר מוכיח שוב ושוב שהוא נכון - מדובר בהטלת ספק ב"פיתרון היד החזקה " כפיתרון היחיד , ובדרישה לעשות עבודה הרבה יותר כוללת ומקיפה , תוך חיוב ההורים להשתתף בנטל מיגור דפוסי התנהגות אלימים , שלא רק באמצעות ענישה .

                    

    מי שחוקרים את הנושא במשך שנים מסכימים שיש אמנם להחמיר בענישה , עם זאת , לטענתם - יותר כוחנות וענישה אמנם עוצרים התנהגות אלימה במקומות שיש אכיפה , אך אינם משנים התנהגות אלימה , אלא רק דוחקים את הופעתה לזמנים ולמקומות  שבהן האכיפה רופפת - אם מפני שהדברים נעשים בהסתר, רחוק מעיני המבוגרים , ואם כתוצאה מדחיית שימוש באלימות לזמן מאוחר יותר , כשהילדים גדלים להיות בוגרים , וכאשר ההרתעה כבר איננה משפיעה עליהם.

                              

    המסר הוא : על מנת להשיג שינוי התנהגותי  , ולא רק לבלום או לדכא זמנית התנהגות לא רצויה:

                     

    1. יש לשלב ההרתעה במתן חיזוקים חיוביים להתנהגויות לא אלימות .

                                

     

    2.  יש להגביר את המעורבות החיובית , המעצימה , והמחזקת , של מבוגרים משמעותיים בחיי הילדים - מעורבות שלצערינוּ כמעט ואיננה מתממשת כיום , לא ע"י הורים העסוקים בהשרדות או בפיתוח קריירה , ולא ע"י מורים , המרוכזים בהעברת מידע ממחברותיהם למחברות התלמידים , ונלחצים עקב דרישה להראות "הישגים" בכל מחיר .

                          

    בפועל - הן הורים והן מורים אינם פנויים לראות את הילדים . ( אינני מתכוון בדברי למיעוט הורים ומורים, בעלי מודעות , שמעורבותם החיובית והמעצימה בחיי הילדים , היא גבוהה ).

                                      

    להלן תמליל השידור בנושא המחקר , בתכנית הבוקר - "הבוקר הזה " , יום ב'  15.03.2010, בהנחיית אריה גולן :

                     

                    

     

    " התלמידים אינם הולכים במהלך יום שלם לשירותים " , כך מספרת דוקטור תמי ראובני , ממכללת לוינסקי שערכה מחקר אודות אלימות בבתי ספר.

                           

    הרוב הגורף של התלמידים מדווח כי קיימת אלימות במוסד החינוכי שבו הם לומדים , וקרוב ל 70% מהילדים מספרים כי אינם מרגישים בטוחים בבית הספר שלהם .

                     

    עם הפרטים המדאיגים הללו , איתנוּ , כתבנו איתם לחובר :

                   

     

    " המחקר שערכה הדוקטור תמי ראובני , ממכללת לוינסקי , בקרב כ 890 תלמידים בבתי הספר היסודיים , המתפרסם כעת בפעם הראשונה , מציג תמונת מצב לא מפתיעה אך בהחלט , שוב, מדאיגה מאוד .

                           

    כ 93% מהתלמידים העידו כי נחשפו לאלימות מילולית , 50% דיווחו כי נפגעו מאלימות כלפי רכושם הפרטי , וחמישית ( 20% ) מהתלמידים סיפרו כי נפגעו מאלימות מינית .

                

    המחקר בדק גם את רמת הביטחון שחשים התלמידים בבית הספר -  63% אינם חשים בטוחים . "

                

    ד"ר תמי ראובני :

                           

    " אחד האזורים הכי פחות מוגנים, זה השירותים . מבוגר לא נכנס לשם , ילדים חוששים שמא יציצו להם , שמא ייגעו בגופם . תופעות שקורות .

                 

    ילדים דיווחו על תופעות שחוו הם , או שחוו חבריהם , שהציצו להם, שנגעו בהם , שהכריחו אותם להוריד את הבגדים . . .  "

                  

    איתם לחובר :

                  

    "מן המחקר עולה כי הגורם היעיל והדומיננטי בפיתרון בעיות אלימות הם ההורים .

                 

    נשיאת המכללה , פרופסור לאה קַסַן טוענת כי הכשרתם של המורים בפתרון בעיות מסוג זה - אינה מספקת .

             

    פרופ' לאה קַסַן :

                 

    " זה מאוד מפחיד , זה נותן תחושה של חוסר ביטחון רב , אני גם חושבת שמה שבעיקר מפחיד זה שלא כל כך יודעים כיצד להתמודד עם זה בתוך שטח בית הספר , ועובדה שהתופעה רק הולכת ועולה .

                   

    אני חושבת שההכשרה של המורים אינה מספקת בתחום הזה . "

                     

     איתם לחובר :

                                

     

    " עוד עולה מהמחקר כי קיימים הבדלים מובהקים בין המינים בנוגע לפגיעה  מאלימות .

      

    בנים סובלים מאלימות  מילולית , פיזית,  ומינית , יותר מבנות . "

                

    אריה גולן  ( להלן א.ג  ) :

            

    " איתנוּ הדוקטור יוסי הראל פיש , ראש תכנית המחקר הבינלאומית לרווחת הנוער באוניברסיטת בר אילן .

                    

    - בוקר טוב לך הד"ר פיש - הראל .

              

    - בוקר טוב .

                    

     

    - אי אפשר להתגבר על הנגע הזה של האלימות ? הרי בסופו של דבר במסגרת סגורה, יש מורים, יש יועצות, יש יועצים, יש הנהלה , יש עובדים נוספים שמסתובבים בבית הספר . . .

     

                                

    - תראה, קודם כול הייתי רוצה לאזן את הדברים. לא שמעתי את השיחה מההתחלה . . . 

                              

    שמעתי פחות או יותר מהאמצע , ואת המחקר הספציפי הזה - עדיין לא ראיתי את הנתונים שלו בצורה מקצועית , אבל , אנחנו עוקבים אחרי התופעה הזו של אלימות בבתי הספר , בהשוואה בינלאומית , כחלק ממחקר של אירגון הבריאות העולמי, מ 1994 ועד היום . ( 2010 )

                                        

    המצב החמור כפי ששמעתי אותו , זה אותו מצב כפי שתיעדנוּ אותוֹ כבר ב 1994 , ומאז , כל המחקרים , כולל המחקרים שלנו , וכולל המחקרים של עמיתי , פרופ' בנבנישתי ואחרים , פחות או יותר מראים את אותה תמונת  מצב .

                      

    - זה רק יותר מדאיג, אם מאז 1994 לא מצליחים . . .

                    

     

    - זה מאוד מדאיג שמאז לא הצלחנו לעשות הרבה שינוי , אבל , כדי לאזן את הדברים - המצב לא הוחמר .

                         

    כלומר , הנטייה הזו לחשוב שהדברים יוצאים מכלל שליטה והמצב הולך ומחמיר , הנתונים לא מראים החמרה , הם מראים יציבות , ובכיתות הגבוהות , בתיכונים , יש איזו שהיא  התחלה של שיפור , אבל השיפור הזה , לצערי הרב , אנחנו עדיין לא ראינו אותו בחטיבות וביסודי .

                       

    - למה בעצם ? אני שוב חוזר על שאלתי הראשונה , הרי מדובר ... זה לא רחוב, זה בית ספר , זה ... זה... זה מקום שאפשר לשלוט בוֹ . . .

                       

     

    - תראה ... קודם כל ... בוא ... אפשר לעשות הפרדה בין זירות, אבל ... וזה נכון שזירת בית הספר היא זירה שיש לנו את הילדים בין הידיים , מה שלא תמיד יש לנו כשהם מסתובבים בקהילה , אבל הדעה שלי די ידועה , מבחינה מקצועית .

                    

    אני חושב שאנחנו יותר מדי משקיעים מאמצים כדי לטפל בסימפטומים , במשך השנים , וההתנהגות האלימה , או השימוש באלימות , זה למעשה סימפטום של היעדר של מספר דברים שצריכים להיות שם , שהם חיוניים על מנת שילדים יתפקדו בצורה רגועה .

                 

    - כלומר ?...

                    

    - כמו נוכחות של המבוגרים המשמעותיים בחיים שלהם .

                          

    אי אפשר לנהל ילדים בשלט רחוק . זה לא רק ההורים , אגב , זה ההורים, המחנכים , המורים, המדריכים , החונכים שלהם.

                     

     

    הנושא של המבוגרים המשמעותיים בחיים שלהם זה דבר ראשון . הדבר השני הוא , לבנות להם חוויות מצמיחות בבית הספר . להתרכז לא רק בשלילת השלילי .

                      

    לא להתרכז כל הזמן בבנייה של עוד כללים ועוד חוקים ועוד שיטות אכיפה , אלא להתחיל להפעיל אותם בצורה קונסטרוקטיבית ולתת להם את אותן אלטרנטיבות של התנהלות ושל תחושה של ערך עצמי ושל העצמה במקומות שהם טובים בהם , ולהתמקד בדברים הללו בצורה פרוֹ-אקטיבית , במקום לחכות , וכל הזמן לנסות כל הזמן לשלוט בהם .

                  

    - עכשיו , מה לגבי ענישה, או סילוק התלמידים האלימים למען יראו ויראו ?

                         

    - תראה כל זה . . .  אני לא אומר שלא צריך לעשות את זה , אבל הבעיה שלנוּ - וזה הוכח כבר באמצעות מחקרים מדעיים בכל העולם - שרק באמצעות ענישה , ואכיפה של חוקים, בלבד - אי אפשר ליצור שינוי משמעותי של התבנית התרבותית הזו לאורך זמן .

                     

    זה יכול לצמצם את התופעות לאותה תקופה שבה אתה מפעיל את אמצעי השוט , אבל ברגע שאתה מתחיל קצת לרכך , הכל יחזור לקדמותו .

                        

    השינוי היחיד שמחזיק מים לאורך זמן , זה כאשר אתה מתחיל לשנות בצורה משמעותית את החוויה היומיומית של הילדים .

                            

    את זה עושים לא ע"י חוקים וכללים . את זה עושים ע"י זה שאנחנו , גם כהורים וגם כמורים , נהייה יותר מעורבים בחיים שלהם .

                     

    המשפחות , למשל , מעט מדי משפחות עושות דברים ביחד עם הילדים . יושבים לאכול ארוחה ביחד ( בלי הטלביזיה באמצע ) . או , נותנים לילדים לדבר,  ושומעים מהם מה קורה איתם ביום יום .

                       

    החוויה הזו , שיש לך מבוגר משמעותי מאחוריך, שנמצא שם ושנותן לך הכוונה , היא מאוד חסרה אצל חלק גדול מהילדים , והילדים הללו מסתובבים עם ריקנות .

                    

    הריקנות, זה סוג של מנוע שדוחף אותם לחפש את הריגושים במקומות אחרים, ואלימות זו אחת מהצורות שזה יוצא .

                      

    היום יש לנו בעיה הרבה יותר חמורה מהנושא הזה של  האלימות , זו הבעיה של ההחמרה בנושא של שתיית האלכוהול , כולל בקרב ילדים בכיתות ו' ו ז' , שזה דבר שאותי מאוד מדאיג  , כי יש לו אחר כך השלכה חזרה לנושא של אלימות וגם לנושא של התפקוד בבית הספר .

                       

     שוב, זו עוד דוגמה למשהו שאנחנו מטפלים בו בצורה סימפטומאטית ( א.ג -" ולא בשורש הבעיה " ) . . .   בדיוק . אפשר להוריד את החום , ולטפל בכאב בעזרת אקמול , או אספרין , אבל אי אפשר לרפא את המחלה .

                      

     

    - גם על אקמול ואספרין כבר יש חילוקי דעות. אני רוצה להודות לך , הד"ר יוסי הראל פיש, ראש תכנית המחקר הבינלאומית לרווחת הנוער באוניברסיטת בר אילן, על הדברים הללו . בוקר טוב לך .

                       

    - תודה רבה.

                   

                  

    _________________________________________

     

                                                              

    הערה - בתי החינוך המותאם אישית מקיימים , מזה כ 24 שנה , אג'נדה הדומה מאוד לזו שממליץ עליה ד"ר יוסי הראל פיש.

     

                         

    באלו מבתי החינוך המממשים את האג'נדה בצורה מירבית - רמת האלימות בהם , שואפת לאפס .

                 

    האם ההערה ההנ"ל משנה משהו בהתנהלותינו , אנו , המבוגרים ? 

                 

    אולי , ואולי לא .  אנחנו גם יכולים לבחור לנהוג כמאמר השיר            

     

      Nothing's gonna change my world 

                                                          

                          ( the Beatles )                         

     

    האם בעקבות העובדה " המרגיעה " שהמצב המעוות הזה איננו מחמיר , אנחנו המבוגרים - הורים ומורים - יכולים להמשיך ולעשות את אותו הדבר, ויכולים גם להמשיך לגלגל את האשמה, האחד על השני וחוזר חלילה  ? 

             

    האם  "אין החמרה " , משמעה - "הכל בסדר " .  ז"א - הילדים ( חלק מהם שלנו ) מפוחדים , פוגעים ונפגעים , אבל המצב יציב ולכן אין צורך להִשתנות , וודאי  - לא לשַנות  ? . . .

                

                

    העובדה היא - שכנראה יש פיתרונות למצב הנורא הזה , אך נקיטה בהם כרוכה בסוויץ' במוח .

                     

    אם ברצוננו לשנות באמת את המצב הבלתי נסבל וההרסני הזה - אנחנו  צריכים להיות מספיק אמיצים לרוקן את הישן מהכוס, כדי שנוכל למזוג לתוכה משקה חדש .

                 

    זה דורש מאיתנו להִשתנות , לפני שאנחנו דורשים זאת מאחרים

              

    האם אנחנו מוכנים ?

             

    שאלה . . .

                       

                    

    ביי

     

    אלי

              

    למעמיקים - ראו גם    

                 

     אלימות כנגד מורים בבתי ספר  

                                                

    קובץ מספר 1 (doc)

                         

     קובץ מספר 2 (doc)

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מחקר נוסף על אלימות בבתי ספר - אין חדש וטוב"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מחקר נוסף על אלימות בבתי ספר - אין חדש וטוב"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה