מודל ה-ASP (Application Service Provider( הוא מודל הגיוני, יעיל ומבטיח, וכשלוני למדי. הסיבה לכישלון היא פשוטה: הוא מנוגד לאינטרסים של היצרניות הגדולות. מסיבה דומה הרכב החשמלי לא תפס עד כה, וימשיך להיכשל כל עוד אין יצרנית מרכזית אמריקאית או מזרח-אסייתית (רנו לא אחת מהן) שמאמצת פיתוח וייצור המוני.
תמיד היה זנב ארוך (עוד בתקופה שלפני שהמציאו את המושג) של מפתחי תוכנה שיזמו וניסו לשווק יישומוני תוכנה שקלעו בדיוק לצורך ברור ומיידי. תמיד היו צרכנים שחיפשו יישומים כאלה. הבעיה הייתה ותישאר (סליחה על הפסימיות) בתווך. מישהו צריך לקחת את היישום, לקדם אותו, לתמוך בו, לספק לוקליזציה, ועוד המון צרכים ששוכחים את חשיבותם. הצרכנים מתחלקים לשלושה לפי סדר החשיבות: ארגוניים, מאמצי-טכנולוגיה, והציבור הרחב. הראשון והשלישי בחיים לא יאמצו יישומים מבוזרים וחסרי אבא במודל On-Demand. מה לעשות, סגמנטים אלה הם קשים לחדירה, וינציחו את האוליגופולים לשנים רבות.
הפתרון טמון לדעתי במודל של גורם מתווך שיצבור מספיק מסה של אמינות מחד ומגוון שירותים מאידך, די כמו רשת מרכולים שמוכרת מוצרים עם איזושהי רמה של בטחון צרכני לגבי איכותם.
הוספת תגובה על "כיצד ייראה לדעתכם עולם הפצת התוכנה בעידן הON DEMAND ? "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה