שופרסל ביג נסגרה בשבוע שעבר, לאחר תהליך דעיכה וגסיסה שערך זמן לא קטן.

שופרסל ביג, שנפתחה תחת הסלוגן  "תמיד יש מה לחדש", אמורה הייתה לתת לציבור הלקוחות חווית קניה אחרת,שונה ומרגשת. 

קמעונאית, הסלוגן היה נכון- מאחר ואנו כצרכנים, מחפשים לצד הצעת ערך טובה והוגנת, גם חוויה, ריגוש, צבע וריח. אנו מחפשים כל הזמן דברים חדשים, התחדשות, מבצעים, במילה אחת -חוויה. מגרש החוויה דורש מקצועיות, השקעה באנשים, כספים ובעיקר זמן.

הוואקום שנוצר לכאורה יתמלא מהר מאד, ונראה שמי שיכנסו לתוך הריק תהיינה דווקא הרשתות הפרטיות. אצלן תהליך קבלת ההחלטות מהיר יותר, ללא דיוני דירקטוריון מעייפים - מזהים ! מחליטים! מבצעים!.

קרא עוד על השפעות סגירת שופרסל ביג  בבלוג של יובל לובנשטיין

בלוג חדש מאת יובל לובנשטיין 

מסחר וקמעונאות - הסודות מאחורי המדפים

רוב הקונים בסופר לא מחפשים חוויה. בסופר ליד הבית, הם מחפשים קוטג' ובייצים בדרך מהעבודה (ועל הדרך מתפתים למבצעים). ואלו שהולכים לחניות הזולות מחוץ לעיר רק רוצים לחסוך (וקונים בזול הרבה דברים שהם לא צריכים). לכן לא הבנתי את הקונספט של רשת ביניים - שופרסל ביג. אני לא מבין איך ביטול המותג ביג והפיכת הסניפים ל"שלי" ו"שיל" קשורים ל"רשתות הפרטיות" ובכלל הן לא פרטיות. רמי לוי וכמעט חינם הן חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה בדיוק כמו שופרסל ומגה. מי שעוסק וכותב על התחום צריך לשנות את המינוח ל"רשתות הקטנות" או הצומחות או כל שילוב בינהם. לא פרטיות.

מה הקשר ?

הם בסך הכל שינו את השם, במקום "שופרסל ביג" יקראו לחנות "שופרסל דיל היפר", גם כששינו את שמה מ"קוסמוס" ל"שופרסל ביג" לא קרה כלום.