יצא לכם לראות את הנאום של המועמד הדמוקרטי ברק אובאמה?

במקרה, תוך כדי העברת הערוצים המסורתית מערוץ 22 לערוץ 10, נתקלתי בערוץ 20,פוקס, שבו שידרו בLIVE את הגשת המועמדות של אובאמה.

בלי להיכנס יותר מדי לסיפור שלו כמועמד שחור שנמצא במקום לא רע בסקרים (דרך אגב, הוא לא המועמד השחור הראשון. מי היה הראשון? בין הפותרים תוגרל....), מה שמעניין הוא היכולת הוירטואוזית שלו לנאום ולהניע את הקהל.

אובאמה נאם בחוץ, בכיכר למול אלפי אנשים. מתי בפעם האחרונה ראו אצלנו סיטואציה כזו? הרי המומחים אומרים לנו שנגמרו הימים של כיכר העיר, והיום הכל עובר לאינטרנט...

אני בכלל לא בטוח. סוג האנרגיה שמאזיניו של אובאמה יצאו איתה, יכולה להיווצר רק במקומות פתוחים שבה אתה עומד צמוד לאדם שלידך, ומוחא כפיים לפי הרגש שנוצר בקרבך.

אולי הסיבה שאין אצלנו נאומים כאלו, היא בכלל שאין לנו נואמים כאלה?

מי היום מסוגל להלהיב את הקהל?

התשובה הבנאלית היא לומר ביבי. ואכן ביבי הוא מואם מצוין, שאכן נראה כמי שיצא מפס היצור האמריקאי.

מתי בפעם האחרונה שמעתם את ביבי בגדולתו? ואני לא מדבר על נאומים רשמיים בכנסת כיו"ר אופוזיציה?

אולי ביום שיבוא עוד פעם מישהו שיכול לגרום לנו לצאת לכיכר, נדע כי חזרה תקווה לפוליטיקה הישראלית.

עוד על הנאום: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3363223,00.html

היכולת של פוליטקאים לסחוף קהל בנאומי כיכרות, קשורה בדר"כ באופן ישיר לקיומם של הנאומים הללו במסגרות פוליטיות. גם ברק אובאמה נאם מול קהל דמוקרטי פעיל פוליטית ולא מול אוסף אנשים שבאקראי נקלעו ברחוב. המקבילה הישראלית של זה ם כמובן כינוסי מרכזי המפלגות ודומיהם.. חשוב לזכור שדווקא אצלנו בגלל גודלה של המדינה (או יש לומר קוטנה), לא מתקיים באמת קמפיין בחירות מעיר לעיר מה שמוביל באופן יחסי לתדירות נמוכה של כנסים פוליטיים ואז לא פלא שאתה לוטש עיניים אל מעבר לים...

אגב, ההתייחסות ליכולת הרטוריקה של נאומים היא כבר שאלה אחרת לגמרי.. אין ספק שהזמינות של התקשורת (בעיקר בישראל, בשל צמצומה)הפחיתה מהרטוריקה של הנואמים, בעיקר בגלל שאת מירב הפוקוס תופסים היום פרשנים ועיתונאים שבדר"כ עולים ברטוריקה העיתונאית שלהם על הרטוריקה הפוליטית.. בשורה תחתונה אם תתאמץ.. אני בטוחה שתצליח להיזכר בלא מעט נאומים מהעבר הקרוב והרחוק שעוד חרוטים לך בזיכרון לא כי הם היו מכוננים בתוכנם, אלא דווקא בשל השימוש באמצעים רטוריים (הלוויתנים של רמון, הגנרלים של פרץ, הם מפחדים - של ביבי וכו' )..

וואלה כתבתי יותר מידי..

שבוע טוב 

ערב טוב,

מבלי להיכנס לדעות פוליטיות וכו', אני חושב שביבי לא עונה על הקטגוריה שאתה מדבר עליה.

נכון, הוא מקצוען אמיתי ומאוד מוכשר, אולי גם משכנע. אבל הוא לא סוחף ולא מלהיב. הוא יודע להעביר מסרים.

אני צעיר מכדי לזכור, אבל מנחם בגין הוא הדמות היחידה שאני יכול להעלות על הדעת, שעומד במבחן "הנואם הסוחף" ובכבוד.

אני תוהה אם "מצב הרוח הלאומי", אוירת הציניות והעדר האמונה בכל מה שקשור לשלטון / פוליטיקה. לא מדכאים את התפתחות של המניגות סוחפת, השראתית, מלהיבה.

* ברכות על הקהילה החדשה.

כפי שכתבתי, אני באמת חושב שנתניהו לא נואם כפי שעשה זאת בעבר.

אני זוכר בשנת 96, שכנער הלכתי לשמוע את "היריב" והתרשמתי מאד. ראיתי את האנרגיות שהוא יצר בקהל והבנתי שהניצחון לא בדיוק מובטח למפלגת העבודה.

כיום, אולי יפתיע אתכם לשמוע, הנואם שהכי שם לב לקהל ויודע להלהיב אותו הוא דווקא עמיר פרץ, אשר בקרב קהל ביתי יכול ליצור הופעה טובה מאד.

אך אין ספק שהדוגמה שנתת בגין - עולה על כולם בעשרות מונים

בעניין זה ואם בפוליטיקה מקומית עסקינן, אי אפשר שלא לציין את תופעת ההתכנסות בככר רבין ונואמי השמאל למיניהם (בולי, עמוס עוז וחבריהם הפוליטיקאים).

הצצה לנאומים אלה בעשור האחרון, אולי מאז התמיכה בהסכמי אוסלו מגלה שבר עמור ואובדן דרך אידיאולוגית בקרב מחנה זה ואיך אמרו חכמינו: הדג מסריח מהראש..

אולי הביקורת שלי באמת קיצונית אבל יש לה מספר מטרות:

האחת, ללמד שבאמת אפשר ללמוד המון מנאומים.

השנייה, כדי לטשטש את דעותיי הפוליטיות הלא באמת רלוונטיות.

השלישית, כדי להעיר את מה שמוגדר "שמאל". כך למדתי בשיעורי מדע המדינה באוניברסיטה - פלורליזם זה עניין חשוב מעין כמוהו וללא אופיזציה ברורה ומוחשית, הדמוקרטיה נפגעת קשות.