כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    עסקי אמנות

    ברוכים הבאים לקהילת "עסקי אמנות".   כאן נפגשים העולמות של היוצרים ושל צרכני האמנות . מדברים על אמנות, על הכוחות המניעים את שוק האמנות, על אמנות וכסף.   אתם מוזמנים להתעדכן, ללמוד, ללמד ובעיקר ליהנות.                      חברים חדשים - נא לקרוא תחילה את נהלי הקהילה. תודה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (3834)

    Zvi Hartman
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צ'יקיטיקה...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    eicher077
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ארנה א
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    HagitFriedlander
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    סטאר*
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ד. צמרת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שירי --{@
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    באבא יאגה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    amii
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אריאל דר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    ביקורת תערוכות

    לכולם יש מה להגיד - זה המקום.\r\nאהבתם? שנאתם? ספרו לנו על התערוכות שראיתם.

    לקראת "מכשירי תיקון" נונה אורבך.

    10/1/11 20:56
    8
    דרג את התוכן:
    2011-01-19 07:38:14
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בחינת צילום מהמיצב "מכשירי תיקון" של נונה אורבך (המפגיש זיכרון ילדות, חקר חלומות, וחומרים וסמלים ממעבדת הכימיה של אבי האמנית.), הניצב בחלל ספריה העלתה אצלי מיד

     

    ''

     

    אסוציאציה של מכשיר אחר, ישן יותר ה - MemEx לאיחזור מידע, אותו הגה לפני כ-70 שנים Vannevar Bush , מדען ויועץ מדעי של נשיא ארה"ב.  במאמרו פורץ הדרך משנת 1945,  “As We May Think”, תאר מערכת לה קרא MemEx   (Memory Extension), שהתידה לכלול בסיס נתונים   של כל הידע האנושי שנצבר במשך הדורות, ויכולת לאחזורם. המערכת אמורה הייתה לסייע לאנשים להתמודד עם מידע רב, ולהרחיב את  הזיכרון האנושי. המודל דימה את אופיו האסוציאטיבי של תהליך החשיבה האנושי.

    בוש הציע שמאגר המידע יבנה באמצעות מצלמות שתותקנה על ראשי המשתמשים, ותתעדנה את המידע אליו נחשפו. המערכת כללה אמצעים לתיוג ואיתור המידע, ומערכת קישורים למעבר ממסמך אחד למשנהו. בוש תיאר כיצד חוקרי העתיד ישתמשו ב"שבילי" מידע קיימים שיובילו לפיסות מידע ותגליות חדשות, בדומה  למושגי  "קישורים" ו "היפר-טקסט" באינטרנט של היום...

     

     

    ''

    ה-Memex לא נבנתה עקב קשיים טכנולוגיים של תקופתה, אך תארה קישוריות המיושמת כיום בסייברספייס, ומצביעה על סוג חדש של יחסים בין האדם לידע האנושי המצטבר, שהופך לשלוחה תודעתית וגופנית של כלל הגולשים של ימינו.

     

    Joseph Beuys, פרץ  "שבילים" של אמנות בחיי היומיום. בויס התייחס  להוויה היומיומיות כיצירת אמנות (ACTION)   ,  שלוחה של גופו ואישיותו, המבטאת את התפקיד שבחר למלא בחברה: אמן-שמאן-נביא, בעידן המדיה. לשמאן כמו לאמן, יכולות מיוחדות של הימצאות בו-זמנית בעולם הפיזי והרוחני.

     הוא מתקשר עם ישויות עליונות ואבות קדמונים, בעזרתם הוא רוכש תובנות עליונות, אתן הוא חוזר למקומו הפיזי ולהפיצן בקרב הסובבים אותו. בויס טען שיכולות אלו מוטבעות בכל אחד מאיתנו, לכן הטיף למעורבות אסתטית אמנותית כוללת של מדענים, כלכלנים, פוליטיקאים, אנשי-דת ואנשים מכל תחומי החיים. לדבריו, אף קילוף תפוחי אדמה הינו פעולה אמנותית אם נעשה באופן מודע ככזה...

    בהקשר זה הטקסט של גדעון עפרת, שהוא חלק אינטגרלי ביצירה, (והופך אותו מאוצר ליוצר), המצוי באחת המגירות של "מכשיר תיקון", הוא צומת אחת ברשת ההקשרים של  יצירתה של נונה אורבך.

     אף שאיננו מודעים לכך, כולנו כיום מיישמים את שתי התובנות של בוש ושל בויס. אנו יוצרים צונאמי אדיר של מאות מיליארדי דימויים ויזואליים, קולות וטקסטים באמצעות מצלמות דיגיטאליות, טלפונים סלולריים ומחשבים, בנוסף לתכנים המשודרים ברשתות הטלוויזיה והרדיו. בראשו ובסביבתו של כל אחד מאיתנו מותקנת מצלמה המתעדת ושומרת בזיכרון גלובאלי כל רגע מחיינו. הכלים האלקטרוניים הופכים את כולנו ליצרני וצרכני זיכרונות ותוכן אובססיביים בסביבה מרושתת.

     

    הספריה שמהווה רקע ל"מכשיר תיקון", הולכת ונעלמת מעולמנו, בדומה לקודמתה באלכסנדיה שהוכחדה  באש. הידע והזיכרונות עברו למחוזות דיגיטאליים מצויים בספריית-על ששלוחותיה על כל מסך של גדג'דט דוגמת הסלולאר ממנו מצויים 1.3 יחידות לראש בממוצע..

    פרויקט של מיקרוסופט MyLifeBits שמתנהל בשנים האחרונות, על-ידי איש המחשבים Gordon Bell , מדגים את הרעיון של אדם הפועל במקביל בשני העולמות הפיזי והווירטואלי, כאשר הוא מייצר, אוגר וצורך מידע דיגיטלי (זיכרונות), ומיישם למעשה את רעיונותיהם של בויס ובוש.

    במשך השנים האחרונות גורדון בל דוגם את כל הפעילויות היום-יומיות, ומאחסן את המידע בזיכרון המחשב. המידע כולל מאמרים, ספרים, גלויות, תקליטורים, מכתבים, תזכורות, כתבי עת, תצלומים, תמונות, מצגות, וידאו ביתי, סרטי וידאו למיניהם, דוא"ל, כל הקשת מקש במקלדת שלו, שיחות הטלפון, התכתבויות ה-SMS, תוכניות הטלוויזיה והרדיו בהם הוא צופה ומאזין. באופן דומה אני מנהל את הווידאו בלוג שלי "רסיסי חיים" BITS OF MY LIFE, ביוטיוב, הפתוח לכלל הגולשים.

    כל המידע ניתן למיון, חיפוש וקריאה מיידית, והפך להרחבת זיכרון אולטימטיבית, ממנה ניתן לשלוף כל התרחשות וחוויה מהעבר. כיוון שהמידע יהפוך להיות מקוון, זיכרונותיו וחוויותיו של בל יהפכו לנחלת הכלל. הזיכרון הטוטאלי- MEMEX, מאחסן בתוכו יחידות זיכרון "מם" - MEME עליהן כתב ריצ'רד דוקינס בספרו הגן האנוכי, המשכפלות עצמן ברשת ומועברות בין מוחות המשתמשים.

     מחירי הזיכרון נמצאים בירידה מתמדת. בשנת 1992 דיסק קשיח בנפח של ג'יגה בית של זיכרון עלה כ-1000$, כיום נפח דיסק של טרה (1024 ג'יגה) עולה כ-200$, ובתוך כעשור ירד לדולרים בודדים. בטרה בית אחד ניתן לאחסן כאלף סטים של אנציקלופדיה בריטניקה, או לחליפין, כל צליל אותו נשמע, וכל מילה אותה נאמר במשך חיינו. כמו כן, ניתן לאחסן בנפח זה תמונות מחיינו בקצב של תמונה אחת בכל שלש דקות.

    ''

    בתוך 10-20 שנה, תיעוד וידאו של חיינו יאוחסן בזיכרון אלקטרוני נצחי, בניגוד לזיכרוננו הנדיף שדועך לאורך השנים עד למחיקה מוחלטת וסופית. כיוון שכולנו נפעל במתכונת הדומה לזו של בל, נוכל להיזכר בחוויותנו ושל אחרים, ולהפוך לשאמאנים. ילדינו, נכדנו וניננו יוכלו לצפות ולערוך קולאז'ים מחוויותינו. ספריית העל שך האינטרנט הפכה את כולנו, לקוראים-אמנים-נביאים-שאמאנים, יצרניי וצרכני ממים דיגיטאליים של חיינו, המתפשטים ומתערבבים בזיכרון המורחב (ממקס), בו כל מידע, בכל מצב, עובר מכל מקום לכל מקום בכל זמן, ובאפס זמן כמעט. האינטרנט מתגלה כ"מכשיר תירון" אולטימטיבי.

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "לקראת "מכשירי תיקון" נונה אורבך."

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    10/1/11 21:17
    3
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-10 21:17:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מה שמזכיר לי שתקשורת communication נגזרת מהשורש הלטיני communis שמשמעו שיתוף.

    --
    ד"ר אביבית אגם דאלי
    10/1/11 21:58
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-10 21:58:44
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אביבית אגם 2011-01-10 21:17:37

    מה שמזכיר לי שתקשורת communication נגזרת מהשורש הלטיני communis שמשמעו שיתוף.

     

     נונה עושה את השיתוף של זיכרונותיה האישיים, המצויים במגירות תודעתה, עם מגירות בהם רכיבים וטקסטים, של אביה, של גדעון עפרת, בתוך ספריה עם מגירות טקסטים נרחבים יותר הפורצים למגירות קיברנטיות של האינטרנט בה מוצג קישור ליצירה 

    ''


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    10/1/11 22:20
    8
    דרג את התוכן:
    2011-01-10 22:35:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: avimedia 2011-01-10 21:58:44

    צטט: אביבית אגם 2011-01-10 21:17:37

    מה שמזכיר לי שתקשורת communication נגזרת מהשורש הלטיני communis שמשמעו שיתוף.

     

     נונה עושה את השיתוף של זיכרונותיה האישיים, המצויים במגירות תודעתה, עם מגירות בהם רכיבים וטקסטים, של אביה, של גדעון עפרת, בתוך ספריה עם מגירות טקסטים נרחבים יותר הפורצים למגירות קיברנטיות של האינטרנט בה מוצג קישור ליצירה 

     

    משונה להיות מושא לדיון כאן בקהילה, אך גם נעים, חן חן.

    אז קודם סיפור:  בגיל 8 טיילתי עם דודי הפיזיקאי ברחבי גבעת רם באוניברסיטה העברית. נכנסנו לחדר ענק עם מכשירים משונים, שונים ממעבדות הכימיה שהכרתי. היה הרבה רעש ואכן היו שם סוגים שונים של "ניירות עם חורים".

    הוא הסביר לי שזה "מוח" ושיום אחד זה יכנס לחדר קטן של בית.

     

    אני יוצרת ארכיונים וסותרת אותם בו זמנית. עבודה זו מושתלת כך שלחלק מהמבקרים לא ברור שזה המיצב.

    הארכיונים שלי הם מעין משחק ומבוססים על ההסטוריה הפרטית שלי, אך גם על הקולקטיבית. אלכימיה, פסיכולוגיה, אמנות והחיים בכלל. 

    שפע ידע , כמו באינטרנט, הוא מקור לעניין, השראה, תקשורת, כמו זו ברגע זה, אך גם הרבה בילבול. אני לא בטוחה אם אני מספיק מבינה עדיין מה לעשות עם זה. איפה הגבול ומה אני רוצה מזה.

    לפעמים אני מדמיינת את עצמי על אי ריק מאמצעי תיקשורת.

    אני אוהבת ניירות. אני אוהבת ספריות. אינטרנט אינו יכול להחליף עבורי את אוושת הניירות וריח הספרים בספריה.

    יש לי חושים. גם לבויס היו ואפילו הוא היה זקוק ללבד ושמן וללטף ארנבת מתה...

    ,


    --
    נונה אורבך, אמנית ומטפלת באמנות
    www.nonaorbach.com
    10/1/11 23:21
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-10 23:21:43
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ברכות לנונה אורבך והצלחה בתערוכה.

     


    --
    אודי סלמנוביץ
    www.pantharhei.com
    11/1/11 02:46
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-11 02:46:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: avimedia 2011-01-10 23:21:43


    בתוך 10-20 שנה, תיעוד וידאו של חיינו יאוחסן בזיכרון אלקטרוני נצחי, בניגוד לזיכרוננו הנדיף שדועך לאורך השנים עד למחיקה מוחלטת וסופית. כיוון שכולנו נפעל במתכונת הדומה לזו של בל, נוכל להיזכר בחוויותנו
    ו ש ל א ח ר י ם,
    ...

    פרויקט של מיקרוסופט MyLifeBits שמתנהל בשנים האחרונות, על-ידי איש המחשבים Gordon Bell , מדגים את הרעיון של אדם הפועל במקביל בשני העולמות הפיזי והווירטואלי, כאשר הוא מייצר, אוגר וצורך מידע דיגיטלי (זיכרונות), ומיישם למעשה את רעיונותיהם של בויס ובוש.

    במשך השנים האחרונות גורדון בל דוגם את כל הפעילויות היום-יומיות, ומאחסן את המידע בזיכרון המחשב. המידע כולל מאמרים, ספרים, גלויות, תקליטורים, מכתבים, תזכורות, כתבי עת, תצלומים, תמונות, מצגות, וידאו ביתי, סרטי וידאו למיניהם, דוא"ל, כל הקשת מקש במקלדת שלו, שיחות הטלפון, התכתבויות ה-SMS, תוכניות הטלוויזיה והרדיו בהם הוא צופה ומאזין. באופן דומה אני מנהל את הווידאו בלוג שלי "רסיסי חיים" BITS OF MY LIFE, ביוטיוב, הפתוח לכלל הגולשים.

    ... הרחבת זיכרון אולטימטיבית, ממנה ניתן לשלוף כל התרחשות וחוויה מהעבר. כיוון שהמידע יהפוך להיות מקוון, זיכרונותיו וחוויותיו של בל יהפכו לנחלת הכלל.

    ...

    ולהפוך לשאמאנים. ילדינו, נכדנו וניננו יוכלו לצפות ולערוך קולאז'ים מחוויותינו.

     

     

    ================================================================================

     

     

    הרבה מלל,
    תיאוריה שלמה (שאם הבנתי נכון, גם אבימדיה מבסס את כלל עבודתו עליה).

    *  *  *

    תיאוריה שלמה ועבודה מאומצת וגדולה, של
    תיעוד
    ואגירה
    של ...

    ז כ ר ו נ ו ת,
    וְ
    ח וו י ו ת.

    *  *  *

    רק מה !

    כמה חבל.

    כמה חבל שכל התיאוריה וכל מי שמאמין בה ופועל לפיה מתנהגים כאילו בני אדם הם רובוטים, חסרי לב, נפש (ובאופן מעשי: מוח).
    התיאוריה והם מתעלמים לחלוטין מהעובדה הפשוטה, אפילו טריוויאלית לרבים,  ש ...

    הזכרונות והחוויות נמצאים ב ... ... מ ח, ב נ פ ש (הבה נדלג על השאלה הפסיכופיסית),

    - ואת הזכרונות האלה,

    - ואת החוויות האלה

    שום מצלמה, מאמרים, ספרים, גלויות, תקליטורים, מכתבים, תזכורות, כתבי עת, תצלומים, תמונות, מצגות, וידאו ביתי, סרטי וידאו למיניהם, דוא"ל, כל הקשת מקש במקלדת שלו, שיחות הטלפון, התכתבויות ה-SMS, תוכניות הטלוויזיה והרדיו בהם הוא צופה ומאזין - אף לא אחד מהם יכול להנציח ולו קמצוצה של חוויה ! ! !

    *  *  *

    זו תיאוריה של  טכנאים.

    *  *  *

    יתר על כן:

    יש באדם 'חלון' קטן דרכו ניתן ללמוד - אך במקצת - על חוויותיו: הבעות פניו (וגם תנועות גופו, וקצת קולו).
    ודווקא
    את
    המעט
    הזה
    המצלמה שקשורה על מצחו של האדם - אפילו את המעט הזה לא תנציח.

    וכך ...
    התוצאה של התיאוריה הזו היא שנוכל לדעת עם מי האדם שהמצלמה על מצחו (זה שלטענת התיאוריה ומבצעיה כל חוויותיו מונצחים) נפגש, או את מי ראה,
    א
    ב
    ל,
    לא תהיה לנו ולו טיפטיפה של ידיעה האם האדם שמח לראות את מי שראה, או הצטער, או נבהל, או נחרד ממי שפגש ! ! !

    זו
    לא
    הדרך
    להנציח זכרונות וחוויות
    .

    *  *  *

    עוד 10-20 שנים ? ? ?
    בדרך הזאת - אפילו לא מליון שנה.
    א ב ל
    אם הם ימהרו פחות - הרי די צפוי שיגיעו ימים, אולי לא כל כך רחוקים, שבמקום ל"העתיק" כל "הקשת מקש במקלדת שלו" -נוכל לשמור ...
    כל "הקשה" במוחנו. כל דבר שקורה בו - ל א את הפעולות החשמליות, האלקטרומגנטיות, הכימיות שבו, א ל א - את הצורה שכל אלה נחווים אצלנו (שוב, הניחו לשאלה הפסיכופיסית עכשיו).      

     ו א ז
    ב א מ ת
    יהיה לנו תיעוד ואגירה
    של ...

    ה ז כ ר ו נ ו ת,
    ו
    ה ח וו י ו ת.

    ___________________________________________________________________________________
    רחמי על מי שעמֵל כל כך הרבה וכל כך קשה - על בסיס כל כך רעוע, סליחה ... ללא בסיס אמיתי כלל.


    --
    "אנשים לא הצליחו לעשות את הצודק חזק,
    אז הם עשו את החזק צודק" - פסקל
    11/1/11 02:50
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-11 02:50:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: צלם אנושי 2011-01-11 02:46:41

    צטט: avimedia 2011-01-10 23:21:43

    ================================================================================

     

    הרבה מלל,
    תיאוריה שלמה (שאם הבנתי נכון, גם אבימדיה מבסס את כלל עבודתו עליה).

    * * *

    תיאוריה שלמה ועבודה מאומצת וגדולה, של
    תיעוד
    ואגירה
    של ...

    ז כ ר ו נ ו ת,
    וְ
    ח וו י ו ת.

    * * *

    רק מה !

    כמה חבל.

    כמה חבל שכל התיאוריה וכל מי שמאמין בה ופועל לפיה מתנהגים כאילו בני אדם הם רובוטים, חסרי לב, נפש (ובאופן מעשי: מוח).
    התיאוריה והם מתעלמים לחלוטין מהעובדה הפשוטה, אפילו טריוויאלית לרבים, ש ...

    הזכרונות והחוויות נמצאים ב ... ... מ ח, ב נ פ ש (הבה נדלג על השאלה הפסיכופיסית),

    - ואת הזכרונות האלה,

    - ואת החוויות האלה

    שום מצלמה, מאמרים, ספרים, גלויות, תקליטורים, מכתבים, תזכורות, כתבי עת, תצלומים, תמונות, מצגות, וידאו ביתי, סרטי וידאו למיניהם, דוא"ל, כל הקשת מקש במקלדת שלו, שיחות הטלפון, התכתבויות ה-SMS, תוכניות הטלוויזיה והרדיו בהם הוא צופה ומאזין - אף לא אחד מהם יכול להנציח ולו קמצוצה של חוויה ! ! !

    * * *

    זו תיאוריה של טכנאים.

    * * *

    יתר על כן:

    יש באדם 'חלון' קטן דרכו ניתן ללמוד - אך במקצת - על חוויותיו: הבעות פניו (וגם תנועות גופו, וקצת קולו).
    ודווקא
    את
    המעט
    הזה
    המצלמה שקשורה על מצחו של האדם - אפילו את המעט הזה לא תנציח.

    וכך ...
    התוצאה של התיאוריה הזו היא שנוכל לדעת עם מי האדם שהמצלמה על מצחו (זה שלטענת התיאוריה ומבצעיה כל חוויותיו מונצחים) נפגש, או את מי ראה,
    א
    ב
    ל,
    לא תהיה לנו ולו טיפטיפה של ידיעה האם האדם שמח לראות את מי שראה, או הצטער, או נבהל, או נחרד ממי שפגש ! ! !

    זו
    לא
    הדרך
    להנציח זכרונות וחוויות
    .

    * * *

    עוד 10-20 שנים ? ? ?
    בדרך הזאת - אפילו לא מליון שנה.
    א ב ל
    אם הם ימהרו פחות - הרי די צפוי שיגיעו ימים, אולי לא כל כך רחוקים, שבמקום ל"העתיק" כל "הקשת מקש במקלדת שלו" -נוכל לשמור ...
    כל "הקשה" במוחנו. כל דבר שקורה בו - ל א את הפעולות החשמליות, האלקטרומגנטיות, הכימיות שבו, א ל א - את הצורה שכל אלה נחווים אצלנו (שוב, הניחו לשאלה הפסיכופיסית עכשיו).

    ו א ז
    ב א מ ת
    יהיה לנו תיעוד ואגירה
    של ...

    ה ז כ ר ו נ ו ת,
    ו
    ה ח וו י ו ת.

    ___________________________________________________________________________________
    רחמי על מי שעמֵל כל כך הרבה וכל כך קשה - על בסיס כל כך רעוע, סליחה ... ללא בסיס אמיתי כלל.

     

    ============================================================================


    ו
    ע
    כ
    ש
    י
    ו,
    והרי אני כבר מכיר אתכם,
    מהרו לצופף שורות ולהתנפל.

    אפילו אעזור לכם:
    טענו שאני ליצן, שהתייחסתי לתיאוריה הזאת רק כי אני מחפש תשומת לב,
    ו ש ב כ ל ל -  
    ההנחה שלי - עליה אני מבסס את כל הביקורת שלי - היא:
    - שולית לתיאוריה כולה,
    - אינה נכונה: לא נכון שהחוויות הן פנימיות, של כל אחד בנפרד, בתוכו, ואף לא אחד יכול לדעת מהן (כאן כבר צריך רקע לגבי הבעייה הפסיכופיסית), ו ב וו ד א י שלמצלמה (ולכל השאר) אין ו ל ו קמצוץ של יכולת להנציח אותן.

    היכון ?
    רוץ.

     


    --
    "אנשים לא הצליחו לעשות את הצודק חזק,
    אז הם עשו את החזק צודק" - פסקל
    11/1/11 06:20
    0
    דרג את התוכן:
    2011-01-11 06:35:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צטט:

    נונה אורבך 2011-01-10 22:35:39

    אני יוצרת ארכיונים וסותרת אותם בו זמנית. עבודה זו מושתלת כך שלחלק מהמבקרים לא ברור שזה המיצב.

    הארכיונים שלי הם מעין משחק ומבוססים על ההסטוריה הפרטית שלי, אך גם על הקולקטיבית. אלכימיה, פסיכולוגיה, אמנות והחיים בכלל.

    שפע ידע , כמו באינטרנט, הוא מקור לעניין, השראה, תקשורת, כמו זו ברגע זה, אך גם הרבה בילבול. אני לא בטוחה אם אני מספיק מבינה עדיין מה לעשות עם זה. איפה הגבול ומה אני רוצה מזה.

    לפעמים אני מדמיינת את עצמי על אי ריק מאמצעי תיקשורת.

    אני אוהבת ניירות. אני אוהבת ספריות. אינטרנט אינו יכול להחליף עבורי את אוושת הניירות וריח הספרים בספריה.

    יש לי חושים. גם לבויס היו ואפילו הוא היה זקוק ללבד ושמן וללטף ארנבת מתה...

     

     

    =========================================================================

     

     

    תהייה ישנה שלי:

    האם המבקר במיצב מכיר את ההסטוריה הפרטית הזו ? איך ?

    ואם לא - האם בשביל המבקר הארכיונים מבוססים על ההסטוריה הפרטית שלך ? האם עבור הצופים הארכיונים הם בכלל הסטוריה פרטית משמעותית של מישהו (אם הצופים לא קיבלו אינפורמציה כזו) ?

    * * *

    ואם המיצב בנוי כך שמשמעותי להבנתו - או להרגיש אותו - הזכרונות שלך, ההשפעות עליך, החוויות שלך, ... פרי אותם פרקי הסטוריה פרטית עליהם מבוססים הארכיונים שבמיצב -

    האם-כיצד את מצפה שהצופים יבינו-ירגישו אותו, אם הם לא מכירים את ההסטוריה הפרטית הזו (וגם לא את "תוצאותיה" - הזכרונות, החוויות, ...)

     

    ..........................................................................


    ... ואם הבנתי לא נכון את "הארכיונים שלי", ושהם כלל לא הספריה בה המיצב,

    עדיין - כך אני מניח - התכוונת שלארכיונים האלה יש חלק חשוב במיצב, ובתור כאלה שמבוססים על ההסטוריה הפרטית שלך, שלה ו/או ל-"תוצאותיה" חלק חשוב במיצב.

    אם זה המצב - צריך להיות קל להבין את תהיותי לעיל לגבי המצב המתואר בפיסקה הקודמת.

     


     


    --
    "אנשים לא הצליחו לעשות את הצודק חזק,
    אז הם עשו את החזק צודק" - פסקל
    11/1/11 07:15
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-11 07:15:20
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    11/1/11 10:48
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-11 10:48:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: צלם אנושי 2011-01-11 06:35:21

    צטט:

    נונה אורבך 2011-01-10 22:35:39

      

    אני יוצרת ארכיונים וסותרת אותם בו זמנית. עבודה זו מושתלת כך שלחלק מהמבקרים לא ברור שזה המיצב.

    הארכיונים שלי הם מעין משחק ומבוססים על ההסטוריה הפרטית שלי, אך גם על הקולקטיבית. אלכימיה, פסיכולוגיה, אמנות והחיים בכלל.

    =========================================================================

     

     

    תהייה ישנה שלי:

    האם המבקר במיצב מכיר את ההסטוריה הפרטית הזו ? איך ?

    ואם לא - האם בשביל המבקר הארכיונים מבוססים על ההסטוריה הפרטית שלך ? האם עבור הצופים הארכיונים הם בכלל הסטוריה פרטית משמעותית של מישהו (אם הצופים לא קיבלו אינפורמציה כזו) ?

    * * *

    ואם המיצב בנוי כך שמשמעותי להבנתו - או להרגיש אותו - הזכרונות שלך, ההשפעות עליך, החוויות שלך, ... פרי אותם פרקי הסטוריה פרטית עליהם מבוססים הארכיונים שבמיצב -

    האם-כיצד את מצפה שהצופים יבינו-ירגישו אותו, אם הם לא מכירים את ההסטוריה הפרטית הזו (וגם לא את "תוצאותיה" - הזכרונות, החוויות, ...)

     

    ..........................................................................


    ... ואם הבנתי לא נכון את "הארכיונים שלי", ושהם כלל לא הספריה בה המיצב,

    עדיין - כך אני מניח - התכוונת שלארכיונים האלה יש חלק חשוב במיצב, ובתור כאלה שמבוססים על ההסטוריה הפרטית שלך, שלה ו/או ל-"תוצאותיה" חלק חשוב במיצב.

    אם זה המצב - צריך להיות קל להבין את תהיותי לעיל לגבי המצב המתואר בפיסקה הקודמת.

     


    צלם אנושי,

    אני מציעה  שתראה את העבודה ואז כל המילים והפירושים ימצאו את פתרונם.

    זה סתם מסורבל. כמו לדבר על מנה מדהימה במקום להכין ולטעום.

    שוב, אני בעד חושים, תראה ומה שלא יהיה לך ברור אשמח לברר איתך שוב :) 


    --
    נונה אורבך, אמנית ומטפלת באמנות
    www.nonaorbach.com
    11/1/11 14:46
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-11 14:46:16
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: צלם אנושי 2011-01-11 06:35:21

    צטט:

    נונה אורבך 2011-01-10 22:35:39

    אני יוצרת ארכיונים וסותרת אותם בו זמנית. עבודה זו מושתלת כך שלחלק מהמבקרים לא ברור שזה המיצב.

    הארכיונים שלי הם מעין משחק ומבוססים על ההסטוריה הפרטית שלי, אך גם על הקולקטיבית. אלכימיה, פסיכולוגיה, אמנות והחיים בכלל.

    שפע ידע , כמו באינטרנט, הוא מקור לעניין, השראה, תקשורת, כמו זו ברגע זה, אך גם הרבה בילבול. אני לא בטוחה אם אני מספיק מבינה עדיין מה לעשות עם זה. איפה הגבול ומה אני רוצה מזה.

    לפעמים אני מדמיינת את עצמי על אי ריק מאמצעי תיקשורת.

    אני אוהבת ניירות. אני אוהבת ספריות. אינטרנט אינו יכול להחליף עבורי את אוושת הניירות וריח הספרים בספריה.

    יש לי חושים. גם לבויס היו ואפילו הוא היה זקוק ללבד ושמן וללטף ארנבת מתה...

     

     

    =========================================================================

     

     

    תהייה ישנה שלי:

    האם המבקר במיצב מכיר את ההסטוריה הפרטית הזו ? איך ?

    ואם לא - האם בשביל המבקר הארכיונים מבוססים על ההסטוריה הפרטית שלך ? האם עבור הצופים הארכיונים הם בכלל הסטוריה פרטית משמעותית של מישהו (אם הצופים לא קיבלו אינפורמציה כזו) ?

    * * *

    ואם המיצב בנוי כך שמשמעותי להבנתו - או להרגיש אותו - הזכרונות שלך, ההשפעות עליך, החוויות שלך, ... פרי אותם פרקי הסטוריה פרטית עליהם מבוססים הארכיונים שבמיצב -

    האם-כיצד את מצפה שהצופים יבינו-ירגישו אותו, אם הם לא מכירים את ההסטוריה הפרטית הזו (וגם לא את "תוצאותיה" - הזכרונות, החוויות, ...)

     

    ..........................................................................


    ... ואם הבנתי לא נכון את "הארכיונים שלי", ושהם כלל לא הספריה בה המיצב,

    עדיין - כך אני מניח - התכוונת שלארכיונים האלה יש חלק חשוב במיצב, ובתור כאלה שמבוססים על ההסטוריה הפרטית שלך, שלה ו/או ל-"תוצאותיה" חלק חשוב במיצב.

    אם זה המצב - צריך להיות קל להבין את תהיותי לעיל לגבי המצב המתואר בפיסקה הקודמת.

     


    ההנחה העומדת ביסוד דבריה של נונה, וביסוד כל מעשה אמנות בעצם, היא שעל כולנו זורחת אותה השמש (כמו שאמר פעם מיכאל גרוס). משמעות האמירה הזו, (שאתה מקפיד לדחותה בעקביות) היא, שכולנו חולקים במידה רבה את אותו עולם של חוויות. כאשר האמן (האמנית, במקרה שלנו) מדבר על חוויותיו, הוא במובן רחב ועמוק מדבר גם על ניסיונו האישי של כל אחד מהצופים. זה היסוד האוניברסלי של האמנות.

     

    11/1/11 20:16
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-11 20:16:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עמי 8 2011-01-11 14:46:16

    ההנחה העומדת ביסוד דבריה של נונה, וביסוד כל מעשה אמנות בעצם, היא שעל כולנו זורחת אותה השמש (כמו שאמר פעם מיכאל גרוס). משמעות האמירה הזו, (שאתה מקפיד לדחותה בעקביות) היא, שכולנו חולקים במידה רבה את אותו עולם של חוויות. כאשר האמן (האמנית, במקרה שלנו) מדבר על חוויותיו, הוא במובן רחב ועמוק מדבר גם על ניסיונו האישי של כל אחד מהצופים. זה היסוד האוניברסלי של האמנות.

     

    =============================================================================

     

    אם לא היה דמיון ע ק ר ו נ י גדול בין נפשותיהם של בני האדם, בין ההשפעות של אירועים ומצבים עליהם, ... - לא אפשרי היה ב כ ל ל מקצוע הפסיכולוגיה. מבחינה זו אתה צודק ש-"על כולנו זורחת אותה השמש".
    א ב ל,
    זה נכון ע ק ר ו נ י ת, לגבי כל פרט של אופי, או של אירוע, או  של מצב ... כולל השפעת השמש.

    * *  *

    אבל
    מאחר שנפש האדם מורכבת מהרבה, מהמון-המון-המון, מרכיבים קטנים של אופי, השפעת אירועים, השפעת מצבים, השפעת אקלימים (והשמש), השפעת כמות השכל, השפעת כשרונות, השפעת נטיות מולדות,  ... - הרי בני האדם שונים אחד ממישנהו.
    מי יותר,
    ומי פחות (!).

    [בשבילי פתגמים ואמירות אינם אסמכתה אם הם אינם נכונים - או אם המצטטים אותם מבינים אותם בצורה פשטנית].

    ................................................
    ................................................

    א ב ל,
    זו לא תגובתי הספציפית לדבריך.
    תגובתי הישירה לדבריך היא:

    דברי התרכזו במילים "הסטוריה פרטית", כאשר המילה החשובה היא:
     פ ר ט י ת.

    לא,
    אני לא חושב,
    לא, לא יכול להיות,
    ש:
    מאחר ש-"על כולנו זורחת אותה השמש" - יש דמיון כל כך גדול בין ההסטוריות של כל אחד מאיתנו,
    ושהיא משפיעה באותה צורה על כולנו,
    ושאנחנו, כולנו, מפרשים דרכם אותו הדבר את מה שמולנו ...

    *  *  *

    אין לכך תמיכה במציאות,
    ולדעתי גם מופרך לחשוב כך, לאור נתוני המציאות.

     

     

     


    --
    "אנשים לא הצליחו לעשות את הצודק חזק,
    אז הם עשו את החזק צודק" - פסקל
    11/1/11 20:25
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2011-01-11 20:25:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עמי 8 2011-01-11 14:46:16

    (שאתה מקפיד לדחותה בעקביות)

     

    ===============================================================================

     

    אני מקווה שאינך רומז שלא נכון מצידי להקפיד לדחות בעקביות דעה או תיאוריה שאיני מסכים איתן (אני, למשל, אמשיך ואתעקש - אפילו אם כל משתתפי הפורום יחשבו אחרת - שכיום לא ניתן לצלם את חוויותיו של אדם. בוודאי שלא בעזרת מצלמה שעל מצחו).



    דרך אגב: בענייננו - המציאות לצידי.

     



    --
    "אנשים לא הצליחו לעשות את הצודק חזק,
    אז הם עשו את החזק צודק" - פסקל


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "לקראת "מכשירי תיקון" נונה אורבך."

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה