מימי קדם, אנו הנשים "מלקטות". אנו אוספות מלא הסל ומביאות למשפחתנו - מזון, חום ואהבה, חמלה ודאגה.
אנו "נושאות סלינו על כתפינו", ויש לנו כתפיים רחבות, מוצקות, עליהן: אהובינו נשענים, מתחזקים וממשיכים הלאה, אנו נושאות את טרדות היום, את הדאגות, פשוט.....את החיים.
לכל אילו יש משקל, משקל נפשי אשר משפיע עלינו גם גופנית. פעמים, המשקל כבד מנשוא או נמצא על כתפינו זמן כה רב, עד שגם גופינו מתחיל לכאוב תחת המעמסה - השכמות נעשות תפוסות כשיגרה, הצוואר הופך לנוקשה, כאבי גב מופיעים לפרקים.
אנו רוצות לשמור על שיווי משקל כל הזמן, מרגישות את העומס בגוף, אך פעמים כה רבות, דוחקות הכאב הצידה - הרי אנו יכולות לסחוב "ללא גבולות", לא???
והגוף מאותת...תעצרי רגע, קחי נשימה, קחי זמן לעצמך, תרפי מעט, אל תחזיקי על כתפייך את כל העולם - תחלקי. ואת לא מקשיבה, מתעלמת, ממשיכה הלאה....כי צריך!!
ואז, לפעמים זה בא - הגוף אומר STOP !!! - "אם את לא מקשיבה, אני אעזור לך לעצור לרגע" - ופשוט נתפס!! מאלץ אותך לשכב, לעשות "פאוזה", לקחת אתנחתא מהכול, לנוח (גם עם כואב).
ואני אומרת לך..אל תגיעי למקום הזה!!!!
מותר לך להרפות מידי פעם, לשחרר, לנשום לרווחה נשימה שממלאת את החזה (שימי לב לאופן נשימתך), נשימה שפותחת הריאות, מוציאה את הישן והקשה על מנת להתרענן ולהכניס דברים חדשים.
מותר לך...לקחת שעה של נשימה, הקשבה לגוף, לצרכים שלו, זמן לעצמך....לשים לרגע את הסל בצד ולאסוף כוחות מחודשים, כדי להמשיך הלאה.
הוספת תגובה על "כאבים - קשר בין נפש לגוף"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה