האם נייבא מנהלים מסין ונעשה אאוטסורסינג של הניהול להודו? זה מה שמשתמע משני ספרי ניהול חשובים חדשים: מות הניהול בארגון הרשתי, מוח-קרטיה במקום בירו-קרטיה, הון יצירתי במקום הון פיננסי, ניהול באמצעות אינטליגנציה קולקטיבית, המחשב כמגבר המוח, הרשת כמגבר של החברה, פוסט-אובייקטיביזם, אפרטהייד יצירתי, 200 מיליון עובדי יצירתיות גלובאליים, ניהול כעיצוב, מו"פ תהליכי.

ד"ר אשר עידן, מנהל אקדמי של תוכנית "ניהול העתיד" בלה"ב, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב http://www.lahav.ac.il/?CategoryID=159&ArticleID=437&Page=1 .

הספרים מפרטים בצורה מרתקת את השינוי הרדיקאלי שהחל לפני כעשור עם הגלובליזציה והאינטרנט, במבנה הארגוני ובשיטות הניהול. עתה, עם ווב 2.0 של הויקי והבלוגים והרשתות החברתיות, השינוי הפך להכרח קיומי. הספר הראשון הוא של גורו הניהול הבינ"ל גרי האמל ויצא לאור בהוצאת ביה"ס למנהל עסקים של הרווארד, השני הוא של שני יועצים בכירים בחברת הייעוץ הגדולה בעולם מקנזי.

1. Hamel and Breen, 2007, The Future of Management, Harvard Business School.

2. Lowell and Joyce, 2007, Mobilizing Minds: Creating Wealth from Talent in the 21^st. Century, McGraw Hill

העידן הפוסט-ניהולי

המבנה הארגוני של היום זוהה לראשונה במאה ה18 על ידי אדם סמית בספרו "הסיבות לעושר העמים". המושג המרכזי בספר הוא חלוקת העבודה כתנאי להיווצרות הארגון של התרבות המודרנית והכלכלה התעשייתית. במקום שבארגון המסורתי אומן אחד ייצר את כל הבגד מהתחלה עד הסוף, בארגון המודרני מחלקים את העבודה לתהליכי משנה קטנים וכל עובד הוא ראש קטן מהסוג של צ'רלי צ'פלין בסרט "זמנים מודרניים": הראשון גוזר, השני תופר את הגזרים, השלישי תופר כפתורים וכו'.

אנגלס במאה ה19, שהיה "קרן הון הסיכון של מארקס" כבר העסיק במפעל שלו 500 עובדים, ארגון ענק במושגים של אז. אבל עסק בינוני במושגים של המאה ה20 עם ארגונים שבהם מעל ל100,000 עובדים.

ואז באו פורד וסלואן במאה ה20 והמציאו את פס הייצור. כאן המכונה כבר לא הייתה כלי בידי העובד, אלא העובד היה בורג במכונת הייצור. טיילור היה הראשון שהבין לעומק את ארגוני המאה ה20 הענקיים, והמציא את מדע הארגון. אחר כך בא פיטר דרוקר והמציא באמצע המאה ה20 את מדעי הניהול.

אבל כמו שלכל טכנולוגיה יש את עקומת הS שלה מלידה איטית, דרך התבגרות מהירה, דרך בגרות מלאת עוצמה, עד להזדקנות והיהפכותה לקומודיטי חסרת יתרון תחרותי, כך גם כל שיטת ניהול. http://www.flickr.com/photo_zoom.gne?id=1823502610&size=o .

כיום מביאים מטפלות מהפיליפינים. האם בעתיד נייבא מנהלים מסין ומרצי אוניברסיטאות מהודו?

כיום שיטת הניהול התעשייתי כבר לא מתאימה יותר בגלל האינטרנט והגלובליזציה. הגלובליזציה הפכה את הניהול לקומודיטי. כמו שמביאים מטפלות פיליפיניות ורתכים רומנים, יביאו בסוף מנהלים מהודו ומסין בעלות מאוד נמוכה.

מה שנותן היום יתרון תחרותי לארגון הוא מו"פ מסוג חדש לחלוטין: מו"פ עיצוב מבנה הארגון. תפקיד המנכ"ל וההנהלה הוא לעצב מבנה כזה שישחרר את פוטנציאל היצירתיות של כלל העובדים. כיום עיצוב ארגוני ואסטרטגיה ארגונית, הם עניין לאחוזים בודדים ואף פחות מכך, בתוך הארגון.

אולם בשנתיים האחרונות, הופיעו רשתות שיכולות להגביר את פריון העובד באחוזים מאוד גבוהים: רשתות של בלוגים, של ויקיס, של תגיות, רשתות חברתיות ועוד. אלו הם כלי הדור השני של האינטרנט, ווב 2.0 שמוזילים מאוד את עלות כלי הקולבורציה לאחוז אפסי מהשקעות הארגון. יותר מזה ההחזר על ההשקעה ROI בטכנולוגיות ומתודולוגיות ווב 2.0 הוא הגבוהה ביותר ממה שהיה זה עשרות שנים.

פירוט נרחב של הכלים והמתודולוגיות של ווב 2.0 בארגון תמצא בפוסט-דיון הקודם שלי כאן http://cafe.themarker.com/view.php?t=196276 .

מומחי הארגון יודעים יותר ממנהלי הארגון. מדובר במומחים ב"עבודת שכל ויצירתיות", שהניהול מפריע להם. זאת משום שהניהול כיום עוצב לצורכי שליטה על פועלי ייצור ושירותים שהיו צריכים לייצר ולשרת בצורה רוטינית ועם ראש קטן כמה שיותר.

יש איכות ללא קונטרול

אולם הקונטרול על עובדי השכל והיצירתיות, פוגע בעבודתם ולכן פוגע ברווחיות ובתחרותיות של הארגון.

בשנות ה80 טופלר דיבר על הופעת עובדי המידע ככוח עולה. כך הופיעה הכלכלה הפוסט-תעשייתית שבה רוב התוצר ורוב העובדים באים ממיידע ולא מחקלאות ולא מתעשייה ולא משירותים. עובדי המידע נתגלו בעשור המחשב האישי והרשת המקומית LAN.

בשנות ה90 דרוקר הקצין זאת ודיבר על הופעת עובדי ידע. עובדי ידע לא רק גוזרים ומדביקים נתונים, אלא מפיקים ידע מנתונים. הופיעו טכנולוגיות ומתודולוגיות של ניהול ידע. עובדי הידע נתגלו בעשור האינטרנט הראשון: ווב 1.0.

בשנות ה2000 בעשור הראשון שלהם כבר לא מדובר בעובדי מידע ואף לא במיליארד עובדי ידע. כבר מדובר על כך כיום שייש 200 מיליון !!! עובדי יצירתיות. משלמים להם לא כדי לקטוף עגבניות, ולא כדי לדפוק שעון, ולא כדי לסובב ברגים, ואפילו לא כדי לעבד מידע ויידע. משלמים להם על יצירה חדשה, רעיון חדשני, עיצוב לא ידוע.

הארגון במאה ה21: הענן שממטיר מיליארדים

ענן הוא ישות נזילה, אמורפית, לא מוגדרת, בלתי נשלטת, בלתי ניתנת לחיזוי מדוייק. שעון הוא ישות שנוצרה בעידן המיכניסטי של ניוטון וחסידיו. השעון הוא בר שליטה, צפוי מראש, מאורגן.

כיום מלמדים באוניברסיטאות רק ניהול ארגונים עסקיים וציבוריים מסוג שעון. אבל בעשור האחרון התגלתה גלקסייה מסתורית של ארגונים, ארגוני ענן שפתחו מוצרים מעשרת הטובים בעולם: כמו ויקיפדיה ולינוקס.

מי יצר את הויקיפדיה? איפה המשרדים של הארגון הזה? מי המנכ"ל שלו? כמה משכורת מקבלים עובדיו? מהו המבנה הארגוני שלו?

אלו הן שאלות של עגלונים שנפלו בטעות לתוך חללית. הם מחפשים את הסוסים והמושכות במקום שאין בו סוסים ומושכות, אלא מנועים ולוח שעונים.

את הויקיפדיה והלינוקס ועוד עשרות מוצרי איכות מהליגה הראשונה יוצרים כיום עשרות ארגונים מסוג ענן שאנו לא יודעים עליהם כלום לא במדעי המחשב ולא במדעי הניהול.

גוגל ופיקסאר והמעבודת של העיצוב של אפל, מנסות ליצור ארגוני מעבר מעידן השעון לעידן הענן.

כנראה שהתרבות של וודסטוק והמחזמר שיער של עידן "הדלי" לא אוהבת מכונות, אלא עננים שממטירים מיליארדים כמו גוגל, אפל ופייסבוק.

פתאום הקשר בין וודסטוק לפייס בוק נראה לי כל כך ברור.

מאמר מרתק

תודה 

ROI על השקעה בווב 2.0 נחשב היום דבר אמורפי לחלוטין, ורוב הארגונים עדיין מבצעים השקעות בתחום יותר מתוך אינטואציה או הסחפות אחרי הטרנד ופחות מתוך קבלה של הדבר כהכרח ארגוני וכהשקעה מניבה.

אני שמח שאתה מעלה פה את הנקודה שמדובר באחד ההחזרים הגדולים ביותר על ההשקעה.זו גם התחושה שלי, אבל בגלל סוג התהליך שהווב 2 מיצר בתוך הארגון והזמן הארוך הנדרוש להתמעה והבשלה של פרויקט כזה, זה עדיין לא נחשב השקעה מדידה.

כרגע כשאני חושב על הצבת מדדים ויעדים לפרויקט שיתוף ידע בארגון וובדיקת ROI של פרויקט כזה אני חושב בעיקר במונחי התיעלות, הסרת חסמים, הפחתת  מיילים בתוך הארגון ומדדים נוספים מהסוג הזה...

אני מניח שאפשר להראות ROI גם בצורה אחרת אבל אני לא בטוח איך...

הי שגיא תודה על הערות הממוקדות

אז קודם ביזנס (ROI) ואחרי זה פלז'ר (וודסטוק)

1. הROI בא לידי ביטוי בשני תחומים:

א.העלאת הפריון לעובד, בשנים 1983-1993 דהיינו בעידן ווב 0.0 של הפי.סי והLAN לפי מקנזי, פריון העבודה עלה ב90% תוך עשור. בשנים 1995-2005 פריון העבודה עלה ב110% דהיינו בעידן ווב 1.0. בעידן ווב 2.0 הוא יעלה ב160-190%! זאת בגלל שווב 2.0 מאפשר לאחוז הרבה יותר גדול של "משאבי מוח" לבוא לידי ביטוי.

ב. חסכון בהוצאות. הקוד הפתוח והכלים החינמיים מסוג ויקי, בלוגים, מעבד התמלילים והגיליון האלקטרוני של גוגל, חוסכים מאוד בהוצאות.

2. התרבות של וודסטוק, היתה חנוקה בתוך הצרכים הכלכליים של סוף העידן התעשייתי, אבל היום היא יכולה לקחת חברות יצריתיות ו"משוגעות" כמו גוגל, אפל ופיקסאר כמודל להצלחה כלכלית

הי אודי

מעכשיו אני עובד כשברקע ג'ו קוקר, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, קרוסבי סטילס, ושאר הלינקים בצד הסרטון מיו.טיוב.

הזנב הארוך הוא לא רק תופעה כלכלית, אלא בשבילי הוא בעיקר תופעה רגשית: הזנב הארוך של הזכרונות. זה זרק אותי ישירות לבריחה הראשונה שברחתי מקורס הקצינים שהייתי בו בצריפין לפני כ40 שנה, משם לאיזה קולנוע ברמת גן שבו הוצג המחזמר שיער.

הייתי משלם היום משכורת של שנה בשביל להיות במשהו כמו וודסטוק.

וודסטוק זה ארגון מסוג ענן אד הוקי שמשתף מוסיקאים בלי "זכויות יוצרים" וכל השטויות המודרניות האלה (חוק זכויות היוצרים הראשון חוקק בשנת 1730 כדי לאפשר לאמריקאים לגנוב מאירופאים, אבל לא מאמריקאים)

אבל בכל זאת נחזור לענייני ניהול: מאז שהתחלתי לשמוע את וודסטוק ברקע, קצב בדיקת העבודות של הסטודנטים בקורסים המקוונים שלי באוניברסיטה עלה פי 7! ושביעות הרצון של הסטודנטים שלי עלתה פי 4.5 (אמרו לי שפתאום נהייתי יותר נחמד אתם)

אז אודי כל הקרדיט לך

אתה מוזמן לקרוא פוסט שלי בנושא: http://cafe.themarker.com/view.php?t=49464

שאלה,

אם העובדים יגיעו מהפיליפינים, והמנהלים מסין.

מה נעשה אנחנו?

זאת אומרת ברור שבעלי ההון והיזמים, ירויחו המון המון כסף, יהיה להם קל וזול הרבה יותר לגייס עובדים מנהלים.

אבל מה עם שאר האנשים?

לשכן ממול

אם מחברים את "חוק הזנב הארוך" עם תופעת "העולם השטוח" של תומס פרידמן, מקבלים את חוק "העולם שטוח הזנב", שהוא חוק יסוד בהבנת הכלכלה, הפוליטיקה והתעסוקה במאה ה21.

כל מה שהוא קומודיטי יעבור בעשור הקרוב לסין ולהודו. בעשור שאחריו זה יעבור לאפריקה ולמדינות האיסלאם. בשני העשורים הללו, מה שלא יעבור לסין ולאפריקה הוא מה שאינו קומודיטי. מקצועות של עובדי יצירתיות, שיווק, מו"פ.

בעשור השלישי 2027-2037 זה יעבור לרובוטים ואז הקומודיטיזציה של שוק העבודה רק תלך ותגדל. והצורך ביצירתיות יהיה סף הכניסה ל"עולם העבודה ארוך המשכורת"

למה שמה שאינו קומודטי לא יעבור בסופו של דבר גם הוא לסין, הודו ואפריקה?

כיום, המזרח אסייתים ממלאים את האוניברסיטאות האמריקאיות הטובות.

תן לזה כמה שנים וסין תמצא דרך לפתות את המהנדסים, החוקרים, המנהלים ואנשי האקדמיה לחזור לסין ולהביא איתם את פעילויות המו"פ, השיווק וכל מה שאתה מכנה מקצועות היצירתיות של כל החברות הגלובליות.

אז מי שיצליח לעלות על הרכבת הזו יעשה את המליונים אבל על הרכבת הזו אין הרבה מקום והכרטיס מאוד יקר.

רוב מעמד הביניים לא יכול הרשות לעצמו לעשות את זה.

החשש שלי הוא שהתהליכים שאנחנו כבר רואים של שחיקת מעמד הביניים רק יתגברו.

דיון מעניין נוצר פה, ופתאום הוא מקבל גם טוויסט "חברתי"...

אז קודם כל, לשכן ממול, תהליכים מהסוג הזה כבר קורים, ולא מהיום, וגם לא מעידן ה 1.0, זהו תהליך טבעי של מעבר ה"עבודה השחורה", או היצרנית, או הקומודיטיז או איך שלא יקראו לזה מן המדינות התעשייתיות השבעות למדינות המתפתחות.

המצב אכן הוביל לכך שכמו שאנחנו רואים, ישנה בעייה בעולם המערבי לאנשים שאינם נמנים על אותה קבוצה של עובדי יצירה או עובדי מידע להשתלב בשוק בעל המשכורות הגבוהות.

אני מאמין כי התופעה רק תלך ותגבר עם השנים, עם פריחת השווקים המתעוררים במזרח, באסיה ומאוחר יותר, כאמור, גם באפריקה.

אחד האתגרים של מעצבי המדיניות הסוציאלית במדינות המערב בעתיד הקרובות, לדעתי, יהיה להתמודד עם התופעה, וימים יגידו כיצד...

ולנושא הקודם, מהפן אותו אני מכיר,שיתוף ידע, למידת עמיתים, צוותי משימה

אינטר- דיסיפלינריים וכל מה שנכנס תחת הכותרת "ארגונים לומדים" הוא כבר מושג שאינו זר גם לארגונים יצרניים ולארגונים בגודל בינוני וקטן יחסית, מצד אחד לא "גוגל" ומצד שני גם לא תאגידים יצרניים שכבר מזמן פנו למזרח.

גם באלו, ורוב הארגונים בהם אני נתקל ביום- יום הם כאלו, עולם המושגים של עידן ה 2.0 הולך ומושרש בצורה מעוררת התפעלות.

דור חדש של מנהלים מבין כי שיטות הניהול הקלאסיות אינן מתאימות יותר לארגונים בהם, אכן, הידע נמצא בידי עובדי המידע והיצירה ומתאימים עצמם, במקרה החיובי אני מתכוון למציאות חדשה.

ובנוגע להשפעת המוסיקה על המחשבה, התודעה האישית והביצועים, אין ספק שהקשר הוא ברור וחזק ביותר, אבל זה כבר נושא לדיון אחר... והשעה כבר מאוחרת... ועובדי יצירה צריכים לישון גם קצת... 

לשכן ממול וליניב אלטרס

להלן תמצית הפתרון לבעיית הכשרת כוח האדם הישראלי בעידן הקומודיטיזציה של "העולם ארוך הזנב". פוסט מורחב ומפורט על הנושא, אפרסם בסוף השבוע

1. שכר המורים ימשיך לרדת מבחינה ריאלית. הכוחות הכלכליים יעריכו פחות ופחות את שווי השוק של שכר מורים ומרצים, עד לרמה של בייבי סיטר (25-50 ₪ לשעה). גם ההורים יבינו בהדרגה שהתפקיד העיקרי של בית הספר עבורם הוא משמורת לילדים כשהם הולכים לעבודה. הורי הסטודנטים יראו יותר ויותר באוניברסיטה "קפיטריה למפגשים חברתיים, עם פה ושם קצת לימודים".
2. מורים ומרצים רבים יעזבו את עבודתם, כמו שחקלאים רבים עזבו את עבודתם. כמו שפועלים תאילאנדים החליפו את האיכר הישראלי כך מורות הודיות ומרצים מסין ומתאילנד יחליפו חלק גדול מכוחות ההוראה הישראלים.
3. הילדים ידברו בהתחלה יותר ויותר אנגלית ולאחר מכן הם יעברו לסינית. התחביר יהיה יותר פשוט והסמנטיקה תהיה יותר מורכבת כמו שפת האנלפביתים "האורליים". הילדים יגידו "אנ'ל'רצה" במקום "אני לא רוצה". מילים מחוברות מאפשרות תחביר פשוט עם משפטים ללא מבנה, אך הן מאפשרות סמנטיקה עשירה משום שכל אחד בוחר את הסמנטיקה שלו כמו שהחל להתרחש ב5 השנים האחרונות אצל דור האינטרנט במה שקרוי "פולק-סונומיה" (מיון עממי) ופולק-סמנטיקה" (משמעות עממית). ראו את מחקריו החשובים של סטיבן דאונס.
4. הפערים בין המורים והתלמידים ילכו ויגדלו בכל התחומים: שפות שונות. מקורות מידע וידע שונים. המורים והמרצים ימשיכו להיות פסיביים וילעסו מה שמאכילים אותם בטלוויזיה, בספרים, באוניברסיטה ובעיתונים. הילדים יהיו יותר ויותר אקטיביים. הם פחות יקראו עיתונים וספרים ופחות יצפו בטלוויזיה. במקום זה הם יכתבו ויצלמו ויציירו ויסריטו. ספרי הלימוד ייראו בעיני הילדים יותר ויותר כמו מגילות עתיקות ובלתי קריאות.
5. הגרעונות התקציביים באוניברסיטאות יחריפו והם ינסו לקחת מהמכללות למורים את העבודה כדי לקבל תקציב מהממשלה.
6. רוב המכללות למורים ייסגרו או יאוחדו ויצומצמו ל3: בצפון, במרכז, ובדרום.
7. הפערים בין "צפוניים" ו"דרומיים" יוכפלו פי שניים מהיום בגלל שתי סיבות: ראשית, המשך המגמה שקיימת מאז קום המדינה מאז שלטון מפאי ועד שלטון ש"ס והליכוד. שנית, הפער הדיגיטאלי בין כאלה שיש להם נגישות מיידית ורציפה לאינטרנט רחב הפס לבין אלה שאין להם את זה בבית. מחצית מהישראלים יהיו מנותקים מתהליכי הגלובליזציה העולמיים ומאפשרות למוביליות בשוק העבודה העולמי. האשמה העיקרית היא של מערכת החינוך שלא מאפשרת אינטרנט עם פס רחב לכל ילד בכיתה (לא במעבדת המחשבים) ובמחשב אישי נייד (לא קבוע).
8. כתוצאה מכך ישראל תמשיך להידרדר במדדי התחרותיות העולמית כמו שזה קורה מזה עשור. בעוד שבלוב ובסעודיה ובעוד מדינות ערב ואפריקה רבות יהיה "מחשב נייד של האו"ם", בעלות של 150 דולר לכל ילד, בישראל יתברר שחשבו על זה מאוחר מדי. אלה שיהיו בפרוייקט האו"ם, לא יצטרכו להשקיע יותר מ150 דולר לחומרה, כי החיבור לאינטרנט הוא על חשבון הממשלה, מערכת ההפעלה היא בקוד פתוח וחינמי מסוג לינוקס, והיישומים כמו מצגות ומעבדי תמלילים יהיו חינם ברשת כמו שגוגל מציעה כיום. התכנים יהיו בחינם משום שויקיפדיה היא אנציקלופדיה גלובאלית בכל השפות.

צטט: dr. second life 2007-11-06 12:38:49

לשכן ממול וליניב אלטרס

 

להלן תמצית הפתרון לבעיית הכשרת כוח האדם הישראלי בעידן הקומודיטיזציה של "העולם ארוך הזנב". פוסט מורחב ומפורט על הנושא, אפרסם בסוף השבוע

 

ב40 השנים הקרובות, אם בכלל יהיה שינוי במערכת החינוך של ישראל, הוא לא יתרחש בהדרגה, אלא במהפכה. הכוחות השמרניים הם כה חזקים במערכת החינוך, שעד שההידרדרות לא תגיע לשפל בלתי אפשרי, יתרחשו רק תיקונים קוסמטיים לא משמעותיים: עוד קצת שכר למורים, עוד תוכנית לימודים חדשנית זו או אחרת, עוד כמה מחשבים ניידים בעיר זו או רחקת וכך הלאה.  השינויים שיתרחשו בשנים 2007-2047: 

1. שכר המורים ימשיך לרדת מבחינה ריאלית. הכוחות הכלכליים יעריכו פחות ופחות את שווי השוק של שכר מורים ומרצים, עד לרמה של בייבי סיטר (25-50 ₪ לשעה). גם ההורים יבינו בהדרגה שהתפקיד העיקרי של בית הספר עבורם הוא משמורת לילדים כשהם הולכים לעבודה. הורי הסטודנטים יראו יותר ויותר באוניברסיטה "קפיטריה למפגשים חברתיים, עם פה ושם קצת לימודים".
2. מורים ומרצים רבים יעזבו את עבודתם, כמו שחקלאים רבים עזבו את עבודתם. כמו שפועלים תאילאנדים החליפו את האיכר הישראלי כך מורות הודיות ומרצים מסין ומתאילנד יחליפו חלק גדול מכוחות ההוראה הישראלים.
3. הילדים ידברו בהתחלה יותר ויותר אנגלית ולאחר מכן הם יעברו לסינית. התחביר יהיה יותר פשוט והסמנטיקה תהיה יותר מורכבת כמו שפת האנלפביתים "האורליים". הילדים יגידו "אנ'ל'רצה" במקום "אני לא רוצה". מילים מחוברות מאפשרות תחביר פשוט עם משפטים ללא מבנה, אך הן מאפשרות סמנטיקה עשירה משום שכל אחד בוחר את הסמנטיקה שלו כמו שהחל להתרחש ב5 השנים האחרונות אצל דור האינטרנט במה שקרוי "פולק-סונומיה" (מיון עממי) ופולק-סמנטיקה" (משמעות עממית). ראו את מחקריו החשובים של סטיבן דאונס.
4. הפערים בין המורים והתלמידים ילכו ויגדלו בכל התחומים: שפות שונות. מקורות מידע וידע שונים. המורים והמרצים ימשיכו להיות פסיביים וילעסו מה שמאכילים אותם בטלוויזיה, בספרים, באוניברסיטה ובעיתונים. הילדים יהיו יותר ויותר אקטיביים. הם פחות יקראו עיתונים וספרים ופחות יצפו בטלוויזיה. במקום זה הם יכתבו ויצלמו ויציירו ויסריטו. ספרי הלימוד ייראו בעיני הילדים יותר ויותר כמו מגילות עתיקות ובלתי קריאות.
5. הגרעונות התקציביים באוניברסיטאות יחריפו והם ינסו לקחת מהמכללות למורים את העבודה כדי לקבל תקציב מהממשלה.
6. רוב המכללות למורים ייסגרו או יאוחדו ויצומצמו ל3: בצפון, במרכז, ובדרום.
7. הפערים בין "צפוניים" ו"דרומיים" יוכפלו פי שניים מהיום בגלל שתי סיבות: ראשית, המשך המגמה שקיימת מאז קום המדינה מאז שלטון מפאי ועד שלטון ש"ס והליכוד. שנית, הפער הדיגיטאלי בין כאלה שיש להם נגישות מיידית ורציפה לאינטרנט רחב הפס לבין אלה שאין להם את זה בבית. מחצית מהישראלים יהיו מנותקים מתהליכי הגלובליזציה העולמיים ומאפשרות למוביליות בשוק העבודה העולמי. האשמה העיקרית היא של מערכת החינוך שלא מאפשרת אינטרנט עם פס רחב לכל ילד בכיתה (לא במעבדת המחשבים) ובמחשב אישי נייד (לא קבוע).
8. כתוצאה מכך ישראל תמשיך להידרדר במדדי התחרותיות העולמית כמו שזה קורה מזה עשור. בעוד שבלוב ובסעודיה ובעוד מדינות ערב ואפריקה רבות יהיה "מחשב נייד של האו"ם", בעלות של 150 דולר לכל ילד, בישראל יתברר שחשבו על זה מאוחר מדי. אלה שיהיו בפרוייקט האו"ם, לא יצטרכו להשקיע יותר מ150 דולר לחומרה, כי החיבור לאינטרנט הוא על חשבון הממשלה, מערכת ההפעלה היא בקוד פתוח וחינמי מסוג לינוקס, והיישומים כמו מצגות ומעבדי תמלילים יהיו חינם ברשת כמו שגוגל מציעה כיום. התכנים יהיו בחינם משום שויקיפדיה היא אנציקלופדיה גלובאלית בכל השפות.

התחזית שלי קצת אחרת.

לדעתי בשנים הקרובות תגדל האבחנה בין שלושה סוגים של בתי ספר.

בתי ספר פרטיים לאליטה החברתית שיתנו חינוך ברמה גבוהה מאוד במסגרת כמו אוניברסיטאית לימודים באנגלית (קשה לי להאמין שיעברו לסינית, לדעתי בסופו של דבר סין תעבור לאנגלית כשפה שניה) שיכשירו את התלמידים ללימודים אקדמיים במוסדות היוקרתיים ביותר בעולם.

בתי ספר פרטיים למחצה, בדומה לשר"פ. בית הספר ימומן חלקית ע"י משרד החינוך אבל בואקום שנוצר בעקבות הקיצוצים המתמשכים יכנסו אירגוני הורים והשלטון המקומי, הם יעסיקו מורים פרטיים טובים בשכר גבוה (וימשכו את המורים הטובים יותר של משרד החינוך ע"י תוספות שכר במסגרת שיעורי תגבור והעשרה). בתי הספר האלו יתנו חינוך ברמה סבירה עד טובה שיכשיר את התלמידים ללימודים במוסדות האקדמיים המובחרים בארץ (אוניברסיטאות ומכללות טובות).

בתי הספר הציבוריים שבדומה לארה"ב יתנו שירותי ביבי סיטר ויפנו את הבוגרים שלהם למסגרות מקצועיות או למכללות מהסוג הפחות טוב (שלוחות של אוניברסיטאות עלומות ובתי ספר מקצועיים סוג ב).

בחינוך העל תיכוני תהיה גם כן כניסה של יותר גורמים פרטיים שיחליפו את הממשלה במימון תוכניות לימוד יעודיות.

לימודים בתחומים רווחיים (ניהול, חשבונאות, משפטים, הנדסה, תקשורת, מקצועות פארא רפואיים וכו)  ימומנו בסופו של דבר ע"י מעסיקים פוטנציאליים (חברות הי טק גדולות, חברות התרופות, בנקים ומשרדי עו"ד ורו"ח גדולים, חברות תקשורת).

הממשלה תנהיג שכר הלימוד הדיפרנציאלי שימומן ע"י הלואות מסובסדות ומלגות מעסיקים. 

המחקר בתחומים היוקרתיים ימשך וישודרג במטרה למתג את האוניברסיטאות ולמשוך אליהן מרצים וחוקרים כוכבים אולם בתחום מדעי הרוח והמדעים הפחות זוהרים המחקר יצומצם עד שכמעט יעלם.

זו התחזית שלי. האמת שהיא בסך הכל תאור של המגמות שכבר קיימות ולכן היא טובה רק לטווח הקרוב, נניח עשור אחד או קצת יותר.

לדעתי השינויים שמתוארים בה יספיקו כדי לשחרר את רוב הלחץ הרלוונטי לשינוי דראסטי יותר כי היא תאפשר לרוב לקבל שירותים ברמה שתניח את דעתו ולכן לא צפויות מהפכות של ממש בזמן הקרוב.