צטט: רון73 2011-02-18 09:30:21

הבחירה במי להצביע היא שלנו ואיך שהוא, דווקא אותה שכבת מצוקה, דור שני ושלישי למרוויחי שכר מינימום -בוחרים פעם אחרי פעם דווקא במנהיגים דכאניים. מהפכה תודעתית מתחילה אצל כל אחד ואחד.

אז את מסכימה שיש לנו מנהיגים "דכאניים" (או פשוט יותר - מדכאים)?

אז את מסכימה שצריך מהפכה "תודעתית"?

אז למה את כל כך מנסה להגן על השיטה הקיימת?

אני מסכימה עם שתי השאלות למעלה. השיטה היא לא הבעייתית, אין תחליףלמוקרטיה. הבעיה היא שדווקא שכבות מצוקה נוטותלהצביע למנהיגים כוחניים. וכל מה שאני שומעת משכביץ וחבריו זה "שהשיטה, צריכה שינוי תודעתי". ואני שואלת, איפה האחריות האישית? מה כל אחד ואחד מאיתנו עושה כדי לשפר את החברה? כי המצב האבסורדי ששכביץ מציג הוא ששכבה הנמוכה מבקשת מאחרים להשתנות למענה. רוב מרוויחיהמשכורות הגבוהות שאני מכירה הם בעלי תודעה חברתית מאוד גבוהה, מתנדבים,תורמים,יכולים להרשותלעצמם לרכוש בעסקים פרטיים ולא ברשתות ובכך לעודד אנשים אחרים להפרנס בכבוד ללא תלות בשכר מינימום. אז איפה התודעה החברתית שלכם? לא סתם ההפגנה האחרונה הייתה עלובה מבחינת כמות המשתתפים- כי כמו שאמרתי, אין שום ראש חץ אמיתי. רק דרישות כלליות .הינה, הורידו את המיסים, המאבקים נגד תאגידי המיים הולכים ומוכיחים את עצמם, ככה ששכביץ וחבריו לא רואים "תודעה חברתית" אלא את הקשיים של עצמם. אני מבינה שי ניסיון להציג אותי כאיזו עשירה שמנסה להגן על נכסיה ועובדת בשירות הבארונים- בעוד שבפועל-אני בןאדם שעובד קשה מאוד על כל שקל שלו. ואני עוד במקצוע מאוד לא ריווחי, ובכל זאת, מתפרנסת בכבוד.למה? כי לא חיכיתי לחוקים שישפרו את מעמדי-אלא התאמצתי, לקחתי כל קל שהיה לי ללמודים כדי לזכות במקצוע שלא יאלץ אותי לעבוד בפעל דגים בשכר מינימום. לא עשיתי 3 ילדים בלי לדעת איך לפרנס אותם ואני לא חושבת שעגלה ב700 ש"ח בסופרסל מעידה על רווחה כלכלית, אלא רק על חוסר מודעות סביבתית וחברתית.

צריך להאבק בארץ על רווחה, לא יתכן שיהיה תשלום על כל ביקור אצל רופא כשכולנו מחוייבים בתשלום מס בריאות בכל מקרה, צריך להוריד את מחירי הצהרנים באופן מדורג על פי השכר כדי לעודד יותר אנשים לצאת לעבודה, להוריד מיסים מאילו שמרוויחים פחות, לעודד עסקים פרטיים שיכולים לספק עבודה לעוד אנשים ועוד. יש מה לעשות. אבל רק להגיד במה "השיטה לא בסדר" לא תוביל אף אחד לשום מקום.

צטט: רון73 2011-02-18 10:49:50

אני מסכימה עם שתי השאלות למעלה. השיטה היא לא הבעייתית, אין תחליףלמוקרטיה. הבעיה היא שדווקא שכבות מצוקה נוטותלהצביע למנהיגים כוחניים. וכל מה שאני שומעת משכביץ וחבריו זה "שהשיטה, צריכה שינוי תודעתי". ואני שואלת, איפה האחריות האישית? מה כל אחד ואחד מאיתנו עושה כדי לשפר את החברה? כי המצב האבסורדי ששכביץ מציג הוא ששכבה הנמוכה מבקשת מאחרים להשתנות למענה. רוב מרוויחיהמשכורות הגבוהות שאני מכירה הם בעלי תודעה חברתית מאוד גבוהה, מתנדבים,תורמים,יכולים להרשותלעצמם לרכוש בעסקים פרטיים ולא ברשתות ובכך לעודד אנשים אחרים להפרנס בכבוד ללא תלות בשכר מינימום. אז איפה התודעה החברתית שלכם? לא סתם ההפגנה האחרונה הייתה עלובה מבחינת כמות המשתתפים- כי כמו שאמרתי, אין שום ראש חץ אמיתי. רק דרישות כלליות .הינה, הורידו את המיסים, המאבקים נגד תאגידי המיים הולכים ומוכיחים את עצמם, ככה ששכביץ וחבריו לא רואים "תודעה חברתית" אלא את הקשיים של עצמם. אני מבינה שי ניסיון להציג אותי כאיזו עשירה שמנסה להגן על נכסיה ועובדת בשירות הבארונים- בעוד שבפועל-אני בןאדם שעובד קשה מאוד על כל שקל שלו. ואני עוד במקצוע מאוד לא ריווחי, ובכל זאת, מתפרנסת בכבוד.למה? כי לא חיכיתי לחוקים שישפרו את מעמדי-אלא התאמצתי, לקחתי כל קל שהיה לי ללמודים כדי לזכות במקצוע שלא יאלץ אותי לעבוד בפעל דגים בשכר מינימום. לא עשיתי 3 ילדים בלי לדעת איך לפרנס אותם ואני לא חושבת שעגלה ב700 ש"ח בסופרסל מעידה על רווחה כלכלית, אלא רק על חוסר מודעות סביבתית וחברתית.

צריך להאבק בארץ על רווחה, לא יתכן שיהיה תשלום על כל ביקור אצל רופא כשכולנו מחוייבים בתשלום מס בריאות בכל מקרה, צריך להוריד את מחירי הצהרנים באופן מדורג על פי השכר כדי לעודד יותר אנשים לצאת לעבודה, להוריד מיסים מאילו שמרוויחים פחות, לעודד עסקים פרטיים שיכולים לספק עבודה לעוד אנשים ועוד. יש מה לעשות. אבל רק להגיד במה "השיטה לא בסדר" לא תוביל אף אחד לשום מקום.

 

רון, בוודאי שאין תחליף לדמוקרטיה ואף אחד לא מנסה להחליף את שיטת השלטון. השיטה הבעייתית היא "שיטת השקשוקה" - כשהדברים מתחילים להתנהל בתוך ועל פי  קשרים של הון ושלטון - לא דמוקרטי ולעתים גם לא חוקי.  אני מזדהה איתך - גם אני חסכתי כל שקל כדי ללמוד ועבדתי קשה.  אבל לא לכל האנשים יש את הכוחות, הכישורים או היכולות - בחברה מתוקנת, גם לאלה מגיע קיום בכבוד וביטחון כלכלי. 

את אומרת:

"הבעיה היא שדווקא שכבות מצוקה נוטותלהצביע למנהיגים כוחניים. וכל מה שאני שומעת משכביץ וחבריו זה "שהשיטה, צריכה שינוי תודעתי". ואני שואלת, איפה האחריות האישית? מה כל אחד ואחד מאיתנו עושה כדי לשפר את החברה?"

 

ואני אומרת: לשיטה אין תודעה, לאנשים יש.   אבל האנשים האלה, שאת קוראת להם "שכבות מצוקה"  - הם בחלקם אנשים קשי יום, שנאבקים יום יום על  ההישרדות, בחברה שמקדשת את הצריכה ומעודדת בורות ונהנתנות (לחם ושעשועים).  התודעה של האנשים האלה התפתחה בתוך מערכת חינוך לקויה  ומוזנחת (על ידי המדינה, אלא מה?)  ובתוך עולם תקשורתי שמעדיף רייטינג על פני  איכות. לאיזה עובד בעל משפחה, שמתקיים בשכר מינימום יש באמת זמן וכוח להתעמק ולהבין מי דופק אותו ואיך ולמה? הוא רואה חדשות - ושם ממספרים לו שהבעייה העיקרית שלנו זה האיום האיראני,  החיזבאללה, החמאס והפליטים הסודנים. מספרים לו גם שאנחנו ב"צמיחה כלכלית" שהאבטלה בירידה ומצבנו מצויין, ואסור לשבור את מסגרת התקציב כי אין כסף .  אחר כך עוברים  ל"אח הגדול" כדי להרגע... יותר קל להתעצבן על פרידה ודנה מאשר להתעסק באיום האיראני...  וכאן בדיוק  נכנסת האחריות האישית של מי שמבין ויכול ורוצה לעשות שינוי. וזו לא תהיה פעם ראשונה שמהפכה חברתית התחילה דווקא מהאנשים המשכילים, אלה שמבינים שכל אחד זכאי לקיום בכבוד, גם אם הוא לא מבין שעובדים עליו, וזה גם לא פרס על עבודה קשה. זה שאת הצלחת לבנות את עצמך ב- 10 אצבעות זה לא אומר שזו הדרך היחידה והנכונה, ולא אומר שצריך להפקיר את מי שלא יכול.

דרך אגב, גם התודעה האישית שלך מעוצבת על מה שמכרו לך בתקשורת - את נעולה על שכר המינימום שקיים היום  כאילו שזו תורה מסיני.

תודה עצבים. על כל שכתבת,  נכון ופוקח עיניים. אשמח אם תמשיכי להשתתף בדיון . והלוואי והיית יכולה להגיע מחר להאוסף. עדי רון אף פעם לא נדחתה בגסות  והוזמנה לא פעם, כמו כולם,  להביע את דעתה ולקחת חלק כאן ובמפגשיי התנועה החברתית לישראל שעוסקים בתחומים שהיא מעלה. ושלבטח ישמחו  להעזר בנסיונה ובכישורייה

צטט: רון73 2011-02-18 20:34:05

לא הצעתי לבוא בעצמי למפגשים האילו. אין לי הכשרה בהעברת הרצאות וסדנאות. הצעתי לך עזרה בקישור עם אנשים שזה תפקידם. ובדיוק מה שאתה עושה עכשיו-זאת גסות. אחרי שפעם אחרי פעם הוסבר לך שאני פעילה בדרכים לדעתי מועילות לחברה יותר - אתה ממשיך להזמין אותי בלי שמץ של הקשבה. איך אתה רוצה לךהגיע לשינוי תודעתי בלי מינימום של הקשבה למי שחושב אחרת מימך?

רון, אני חושבת שהדיון הזה מדבר בעד עצמו.

צטט: רון73 2011-02-18 20:34:05

לא הצעתי לבוא בעצמי למפגשים האילו. אין לי הכשרה בהעברת הרצאות וסדנאות. הצעתי לך עזרה בקישור עם אנשים שזה תפקידם. ובדיוק מה שאתה עושה עכשיו-זאת גסות. אחרי שפעם אחרי פעם הוסבר לך שאני פעילה בדרכים לדעתי מועילות לחברה יותר - אתה ממשיך להזמין אותי בלי שמץ של הקשבה. איך אתה רוצה לךהגיע לשינוי תודעתי בלי מינימום של הקשבה למי שחושב אחרת מימך?

עוד פעם.  במפגשים האלה  אין הרצאות, אלא סבב  דעות בו כל אחד מביע את תפיסתו ועמדתו לשאלות בקצרה.

פרופסור, סטודנטית, מאבטח, ומלצרית.

תאוות בצע ושלטון, כך עושים כולם?

בגלל תקלות בעריכה שאני מקווה שהן לא מכוונות ומקוונות פתחתי דיון אחר מחכה להצטרפותכם http://cafe.themarker.com/topic/2042311/

נפגשים בתל אביב בבית אריאלה ביום רביעי 23.2 בשעות הצהריים

פרטים משה שכביץ 050.7960725

נו מספיק עם הבכיינות הזו

משה - אנחנו יודעים לספור. אז הגענו ל-1700. אז מה? אי אפשר כל כמה ימים לצאת בעוד דרישות ועוד קיטורים.

יש כאן מעל 7 מיליון אנשים במדינה הזו. וים של בעיות. ונהרגים כאן כל יום אנשים (לאו דווקא בפעולה צבאית אבל זה לא פחות חשוב). אי אפשר לצפות שהמדינה תעמוד דום בגלל חייל אחד. זה לא נורמלי. 

המצב ידוע לממשלות ישראל מיום החטיפה
ואתה יודע שאין יותר מדי ברירות. לו היה אפשר לחלץ את גלעד בפעולה צבאית (וחשוב גם שהמחיר בפעולה כזו יהיה ללא נפגעים - כי אחרת מה עשינו?) היו עושים זאת ממזמן.
והאלטרנטיבה השניה היא לשחרר מאות רוצחים. ואסור לעשות זאת. זה ייהרג ובל יעבור למדינה. לטרור לא נכנעים. 
ואם תקרא כאן בעוד 50 יום ש-1750 יום זה די זה לא ישנה וגם לא צריך לשנות דבר.

צריך להמשיך הלאה עם כל הכאב שבעניין, וליבי עם המשפחה.