על כרונותרפיה / רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית
כשמגיעים אלי מטופלים עם תלונות שונות, אני בדרך כלל גם מתעניינת באורח החיים שלהם: האם הם עושים פעילות גופנית? האם הם אוכלים בצורה מסודרת? ועוד שאלה חשובה – האם הם ישנים מספיק?
אני שואלת את השאלות האלו, מפני שהרבה תופעות נפשיות יכולות להיות מושפעות מאורח-חיים לא מתאים. כך למשל שינה לא מספיקה – יכולה להחריף מתח. אכילה לא מסודרת יכולה להגדיל חרדה. שימוש מוגזם בקפאין או בסוכר – גם הוא יכול להגביר חרדה, ועל פעילות גופנית אין צורך לכתוב אפילו – כולם יודעים היום שפעילות גופנית משחררת אנדורפינים, וסרוואן-שרייבר אפילו ממליץ על הליכה כתחליף לטיפול תרופתי אנטי-דיכאוני (1).
לפני כשנה היתה לי היכרות עם שיטת קינגסטון, שהיא שיטה לריפוי טבעי ולאורח חיים בריא בכלל. שיטה זו הבהירה לי עוד יותר לגבי הצרכים הגופניים שלנו כולנו, כבני-אדם.
באופן כללי דומה שיטת הריפוי של קינגסטון לשיטות ריפוי טבעיות רבות אחרות: גם היא דוגלת באכילה בעיקר של פירות וירקות, גם היא דוגלת בפעילות גופנית, בנשימה נכונה, ועוד. מה שבכל זאת מייחד את שיטת קינגסטון הוא ההנחיה לאדם לפעול לפי המחזור היומי של הגוף, שבעצם פועל בסינכרוניזציה עם המחזור של הטבע של יום ולילה, שמשתנה גם הוא עם עונות השנה. הפעילות לפי השעון הפנימי של הגוף קרויה היום בתחום הרפואה כרונותרפיה, ויש לה ביסוסים מדעיים משמעותיים (2,3).
לפי שיטת קינגסטון מומלץ לאדם לקום מוקדם – בהתאמה עם השמש שזורחת, וללכת לישון מוקדם, מעט לאחר שהשמש שקעה - בזמן שבו הגוף מתחיל להפריש את הורמון השינה, המלטונין. ואכן, אם תשימו לב, באמת כשנעשה חושך- אנחנו לרוב מתחילים להרגיש מותשים, ורק סוחבים את עצמנו עוד כמה שעות, מפני שנורות החשמל הדולקות מבלבלות את הביולוגיה הטבעית שלנו.
כך גם מומלץ לאדם, לפי שיטת קינגסטון, לאכול את הארוחה העיקרית בין 11-13, שהוא באמת הזמן שבו אנחנו הכי רעבים, ומערכת העיכול שלנו חזקה ביותר. לעומת זאת, לאחר שקיעת השמש, בזמן שבו גופנו נערך לשינה, מומלץ לאדם להימנע מאכילה – על מנת שגופו יוכל לנוח ולא להיות עסוק בעיכול המעייף.
כך גם ממליצה השיטה לעשות את הפעילות הגופנית העיקרית עם הקימה בבוקר, כאשר הורמון הקורטיזול, הורמון העירנות, הוא כמעט בשיאו, והגוף שלנו נוקשה וזקוק להזרמת דם חדשה – לאחר שנת הלילה הארוכה.
כך יש לפי השיטה הזו התאמה בין הפעילות שאנחנו עושים עם גופנו לבין הצרכים המחזוריים של הגוף, צרכים שלא תמיד אנחנו קשובים אליהם.
מעניין שכמעט בכל מערכת נמצא שתהליך ההתאמה בין גורמים במערכת, או סינכרוניזציה בלעז, היא גורם הכרחי לתפקוד טוב של המערכת. כך למשל סינכרוניזציה בין אנשים, כך מתאר לנו גולמן בספרו "אינטליגנציה רגשית" (4), היא גורם מפתח לקשר זוגי מוצלח. גולמן מצטט מחקר ידוע, שבדק זוגות, היושבים יחד לאחר שנפגשו לראשונה בבית-קפה. המחקר מצא, שאם לזוג יש התאמה בתנועות גופם (כשהאישה מחייכת גם הגבר יחייך, כשהאישה נוטה לשמאל גם הגבר ייטה לשמאל, וכו') – הם ימשיכו להיפגש. אם אין התאמה בין תנועות גופם – הם לא ייפגשו שוב.. סינכרוניזציה חשובה לא רק בזוגיות רומנטית: גם בין מטפל למטופל סינכרוניזציה היא גורם מפתח בהצלחת טיפול פסיכולוגי (5). אם כך, אין פלא, שגם סינכרוניזציה בין האדם לשעון הביולוגי הטבעי של גופו – היא מפתח להרגשה גופנית ונפשית טובה.
טוב, תגידו לי, עוד אחת שמטיפה איך צריך לחיות. זה לא יוצא תמיד כך לאכול, כך ללכת לישון, ועוד לקום בבוקר ולעשות פעילות גופנית. אלו הטפות צדקניות!
כן, אני יודעת שזה נשמע צדקני מעט. השאלה היא, אם זה עובד...
ואני לרוב מסבירה למטופלי מה הם יכולים לנסות לשנות באורח-חייהם, ומציעה להם לנסות. חשוב לזכור, שיש יתרון במי שכבר הגיע לטיפול פסיכולוגי: הוא בדרך כלל במצוקה, ובמצב זה הוא מוכן לנסות דרכים חדשות. כך אנשים שנמצאים במצבי חרדה שעושים להם רע – מוכנים לנסות ולהתחיל ללכת בבוקר, לפני עבודתם. מי שסובל ממשבר – מוכן לנסות לבדוק אם הוא מרגיש טוב יותר בימים שבהם יישן יותר ממעט השעות שהוא רגיל לישון, וכו'.
ומה שיפה באורח החיים הזה, המותאם לשעון הביולוגי שלנו, שכאשר מתחילים לעשות אותו – הוא מרגיש כל-כך נכון, כל-כך מתאים. ולא במקרה – כאשר אנחנו מסגלים את עצמנו לכוחות גדולים מאיתנו – הויתור שלנו משתלם לנו. כאשר אנחנו מתאימים עצמנו לשמש הזורחת – וקמים במרץ, כאשר אנחנו נכנעים לחושך, מוותרים על רצוננו לפעילות נוספת – והולכים לישון, כאשר אנחנו מוותרים לבטננו העייפה ברעב – ולא מכניסים אליה אוכל נוסף – כאשר אנחנו עושים את כל הכניעות האלו שלנו בפני הטבע - טבע גופנו והטבע שבחוץ – הטבע כנראה מחזיר לנו בחזרה. הוא מחזיר לנו בחזרה בגוף שלוו יותר, חזק יותר, ובנפש בריאה יותר.
אז אולי מילת המפתח כאן באמת, היא כניעה. כניעה לטבע הגוף, כניעה לטבע העולם ולמחזוריות שלהם. וזה לא קל להיכנע. קל יותר לפעמים ללכת אחרי היצר שלנו שלא לקום בבוקר, לאכול כשלא צריך, ואת מה שהגוף שלנו לא צריך. צריך לפעמים להיות במשבר נפשי, או גופני, כדי ללמוד להיכנע – להכניע את היצרים בפני השעונים הביולוגיים שחזקים מאיתנו: שעון הגוף שפועל לפי שעון היקום (מזרחי). אבל אז הכניעה מביאה גם שמחה, כי היא מביאה איתה ריקוד משותף. והריקוד הוא ריקוד של סינכרוניזציה, של התאמה, ואולי אפילו של אהבה, בין נפשנו וגופנו לבין העולם. בין השינה שלנו לחושך שבחוץ, בין ההליכה שלנו לשחר שמפציע באור חיוור בין הבתים, ובין השמש הזורחת בעוצמה בצהרים לבין התיאבון שלנו.
ביבליוגרפיה:
- סרוואן-שרייבר, ד. (2007) ללא פרויד, ללא פרוזאק. מטר, ת"א.
2 . מזרחי, א. (2003) לחיות בריא. הוצאת פוקוס, רמת-גן.
3. קורן, ס. (1998) גזלני השינה. אור-עם, ת"א.
4. גולמן, ד. (1997) אינטליגנציה רגשית. מטר, ת"א.
5. Stern, D. (2004) The Present Moment. Norton Co., New-York, London.
6. חמו, ש. (2006) שביל הזהב לריפוי טבעי. הוצאת הבית הטבעי, ירושלים.
הוספת תגובה על "על כרונותרפיה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה