אין סיבה למסיבה: המשמעות של צמיחה מוגברת היא גידול בביקושים. שזה אומר, ששיעור האינפלציה השנתי (שכבר כיום עומד על  3.6%) יילך וייגדל בעקבות הצמיחה. האינפלציה הגואה תחייב את בנק ישראל להעלות את הריבית בשיעורים חדים (של חצי אחוז כבר ביום שני) ובמינונים מהירים יותר (בתדירות של אחת לחודשיים); דבר שיכביד עוד יותר את עול המשכנתאות והאוברדראפט על השכבות הנמוכות ומעמד הביניים. העלאת הריבית תחזק עוד יותר את השקל (החזק ממילא); דבר שיפגע קשות ביכולת התחרות של התעשיינים והיצואנים. פגיעה ביצוא פירושה פגיעה בצמיחה, כי היצוא מהווה כמחצית משיעור הצמיחה. הקיטון ביצוא גם ויגדיל בסופו של דבר את שיעור הפיטורים והאבטלה.

--

ה"צמיחה" אינה מחלחלת למטה ואינה מורגשת ב"כיס" של השכבות הנמוכות; היא בקושי מדגדגת את מעמד הביניים. כך שלא ברור על מה ולמה חוגג שר האוצר שטייניץ?

--

הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אתמול על צמיחה (גידול בתוצר הלאומי) של 7.8% ברבעון הרביעי של 2010 ובשיעור של 4.5% בשנת 2010 היתה אמורה לכאורה אכן להיות נתון מרשים, אופטימי מעודד  ומעורר שמחה. אלא שאין זה כך.

--

את חגיגות ה"צמיחה" יש מקום אולי לחגוג בצפון תל אביב, אפקה, הרצליה פיתוח וכפר שמריהו. פירות הצמיחה הם נחלת העשירונים העליונים. מנגד מצבם של השכבות החלשות ו"מעמד הביניים" רק הורע בשנה האחרונה, עקב עליית מחירי הדיור, המזון, המים והדלק. האינפלציה הגואה שוחקת את השכר של השכבות החלשות ואת יכולת הקניה של המעמד הבינוני. התוצאה: ההפערים בין ישובי הפריפריה לבין "בועת תל אביב" - ברמת השכר, ברמות התעסוקה וברמת החיים, המתבטאת בשירותי: הרווחה, החינוך והבריאות  - רק הולכים וגדלים.

--

מנגד בועת הנדל"רק הולכת ומתנפחת - אלא שביום מר אחד, שהגאות בשוק הנדל"ן תפסק לפתע, "תחושת העושר" של בעלי הדירות תעלם יחד איתה  דבר שיביא לירידה חדה בצריכה הפרטית, ויעביר את המשק הישראלי במהירות מדהימה מגאות לשפל נורא. בדיוק כפי שקרה בספרד, באירלנד ובפורטוגל.

--

כך שלא ברור על מה השמחה?

הצמיחה מתרכזת ב"בועה" שבין "מגדלי איקירוב", פארק צמרת וכיכר המדינה

אבל אינה מחלחלת למרבית תושבי המדינה

 

היטבת להסביר.

 

על ה"צמיחה".

 

חייבים מדדים חלופיים שישקפו את המציאות הכלכלית.

סיסמאות, סיסמאות. לו לפחות היית מנסה לדוג קצת נתונים שיתמכו ברצף הסיסמאות, אז אפשר היה להתדיין. באותו רוח של הטענות שלך אני יכול להגיד שאני מרגיש ההיפך, מצב מעמד הבינים הרבה יותר טוב מלפני 10 שנים, לאנשים יש דירות יותר גדולות, מסכי LCD , סלולר לכל ילד, רכבי שטח, טיולים לחו"ל, לפטופים. גן עדן. וזה ממש לא רק המאיון העליון.

לא מדוייק ומטעה
הצמיחה מושפע מגידול התמ"ג לנפש,
הקטליזטור לגידול בצמיחה הינו מעמד הביניים הצורך בפזרנות יתר ע"ח האוברדראפט

וגורם לגידול בתוצר המקומי (בעקיפין נהנה ממנו גם העשירון העליון)
ולכן יש צורך בהעלאת הריבית להמנע מאינפלציה ולאזן את כוחות השוק.
החלשת השקל באופן מלאכותי בכדי להטיב עם היצוא משבש התנהלות טבעית ותקינה

של המשק. ליצואנים יש מנגנוני איזון הבטחת רווח מוטב שיפעילו אותם.

אני מבין שלטענתך העשירון העליון "חוגג" ואילו הפרולטריון נותר "דפוק".

מה אתה מציע גיא, מה היית רוצה שיקרה?

הצמיחה מגיעה לכולם,הכנסות המדינה גדלות ואז ניתן לגייס יותר כבאים,להשקיע יותר בחינוך להגדיל ריאלית את קיצבאות הזיקנה למגן טנקים ועוד.........בנוסף אנשים קונים 25000 מכוניות חדשות בחודש,אזלו האייפונים החדשים...............

היום שמתי לב שקילו דג או בשר אנטרקוט עולה כמו טלפון אלחוטי. מה השלב הבא?

ה"צמיחה" הזאת היא פשוט דרך מתוחכמת להגיד שזלילת משאבי הטבע שמאפשרים אותה רק הופכת לדבר מהיר יותר. בלי נפט, פחם, גז ואורניום תהיה מאט מאד "צמיחה כלכלית" והצמיחה הכלכלית של היום מבטיחה שהאנרגיה הזולה הזו תאזל בקצב מהיר ככל האפשר (למעט שריפה שלו סתם בשביל הכיף). הבעיה היא לא רק בחלוקה לא שווה של העושר, אלא פשוט ברעיון שלפיו הכלכלה הפיזית יכולה להמשיך ולצמוח במנותק ממקורות האנרגיה, מהמשאבים המחצביים ומהמערכות הטבעיות שתומכות בחברה האנושית וגם בכלכלה.

זה פשוט לעג לרש כל הסיפור הזה של הצמיחה המשכורת נישחקת לאט לאט.תוספת יוקר לא ניראתה שנים ואים אתה גרוש ומשלם מזונות ומרויח שכר מינימום אפילו כסף לחבל לא נישאר לך.

יש המון צדק בדבריך גיא. יוקר המחיה באמת ובתמים הולך ונעשה מעיק. תחושת ה"אופוריה" של הממשלה מנתוני הצמיחה לחלוטין אינה משקפת תמונת מצב כוללנית המקיפה את כלל האוכלוסיה, ובהחלט מתנקזת לידיהם של מטי מעטים שרווחתם גדלה על חשבון הרווחה הציבורית ביחס הפוך. נטל המס בצד כמה וכמה סנקציות מבית מדרשה של ממשלת חלמאים רחבה המפרנסת יותר מכל מקורבים לצלחת ואינטרסנטים המייצגים מגזרים צרים - גוזל נתח נכבד מהשכר והמוטיבציה לעבוד. בתור מי שאינה נמנית על חברי אחד הוועדים החזקים במשק, גם תוספת שתהווה פיצוי לפחות חלקי לגל ההתייקרויות לו אנו עדים - לא נראתה במקומותינו מזה זמן רב, ואף אינה צפויה באופק. תחושת התסכול והקיפוח גדלה עוד יותר נוכח העובדה שאין הרבה שבאמת נוכל לעשות כדי לשנות את המצב. אני לא שותפה לשאננות הממשלה ביחס למצבו של המשק - אוטופיה זה עדיין לא כאן.