שלום,

בן זוגי ואני בני 50 בפרק ב', מחפשים להצטרף לבילויים משותפים עם עוד זוגות, בעיקר בוספ"ש, שבתות, טיולים וכו'.

נשמח לקבל הצעות

אני מאוד אוהב לרכב על אופניים,

אחת מן ההעדפות לי בבילויים היא הישיבה במסעדה  על אף שאני לא אכלן גדול,  בבית קפה אני לוגם, מציץ סביב, האנשים הופכים לי "שחקנים" בשבילי דמיוני, כשאני מריץ אצבעותיי על קלידי המחשב הנייד, או כשאני מצייר בקולמוסי על דף את ציורי דמיוני.

מאוד אוהב את סרטי "הסינמטק" ושונא את הקולנוע המסחרי,

אוהב מוסיקה שקטה, וסולד מרעשנית,  מתרחק מזמרים הצורחים בשירתם, ומתקרב אל הליריקה.

יש בי אהבת הקריאה ליוצרים ישראלים, בספריה אינני בוחר אף פעם ספרים מתורגמים, כי עבורי הקריאה כמוה כ-כתיבה,  היא "אומנות",  ספרים מתורגמים מאבדים את ריח היצירה,  טעם המתרגם ניכר בם.

יש בי דואליות בולטת, לייצנות עד כדי הישתטות בלי מעצורים, ורצינות מעצבנת שניכרת היטב כאן בשורות,

מעט מאוד בדיחות מצליחות להצחיק אותי, אני גרוע מאוד ב.."לספר בדיחות",

כישלון גדול יש בי בכל מאפיינים של טכס החיזור, הישירות שלי מביאה אותי היישר אל "העיקר" או "הטכלס"...... אני חבר נאמן, אך גרוע בטכסים בחברה,  אני שונא המוניות,  שונא חתונות, ועוד יותר בוחל ב-דיג'יי אשר הופך את החתונה למופע שלו. על אף שאני קל תנועה וגמיש, אין לי מושג איך רוקדים.

יש בי תחושת ריחוק מאנשים שמצב רוחם משתנה בתדירות של דקות,

קשה מאוד לעצבן אותי, קשה גם להעליב אותי,  וכשמצליח זולתי,  הוא ממש לא מרגיש בכך, השליטה במאפיינים החיצוניים של הרגשות מעצבנת את היקרים לי.

יש בי חשיבה עצמאית, מעצבנת לא אחת, אבל אני פתוח תמיד לשמוע, להקשיב ואפילו להשתכנע לשנות דעתי..... יש לי אוהבים, ויש לי גם שונאים,  אלו האחרונים טוענים שעל אף שינאתם, הם אוהבים לשוחח איתי, לא מבין איך, אבל זה מה  שהם טוענים......

פער עצום יש בין "גילי" לבין "תחושתי באשר לגילי"..... אין בכך רבותא,   בעל תובנות של זקן תרח, ואנרגיות שוקקות כ-של עולל בן יומו,  אני מאוד אוהב עבודות כפיים, פיסול,

אך גם אני אוהב להתבטל, לבהות, לחשוב שעות בעולמות שאני מייצר במוחי.

כאשר התגייסתי, הייתי ב-תת משקל, 17 קילוגרמים פחות, לאחר מסע ארוך על ציר הזמן, נשאר לי עוד קילו אחד כדי להגיע למשקל ההולם את הגובה שלי, כך שכאשר ישאוני על אלונקה  לא יתלוננו בעלי הזקנים והפיאות.

אני מאושר מאוד בחיי, ואושרי ממוקד באלמנט בסיסי אחד – נטול דאגת פרנסה.

זה מאפשר לי לשוטט הרבה בעולם וקולמוסי הוא הגשר  שבעזרתו אני מגיע אל כל מקום, גם בעולמות של דמיון.

בעיקרון – אני עצמי, ממש לא משהו, אינני מתלהב מעצמי, ולכן איני מתפלא כלל וכלל שאנשים אחרים לא מתלהבים ממני, בדרך כלל עם אלו אין לי הרבה ויכוחים, ההסכמה עמם היא מיידית.

אין בי שום דבר שאני יכול להתהדר בו.

ועכשיו השאלה היא זו

מתאים לכם?

שכחתי, אני שונא טלוויזיה,  אבל הכי הכי שאני שונא זה....... כאשר מתארח אצל מישהו אשר פותח את הטלוויזיה בשעת הביקור...... בעיניי זה ביטוי של רדידות.

בהצלחה.

צטט: מלקט מחשבות 2011-02-19 08:48:03

 

אני מאוד אוהב לרכב על אופניים,

אחת מן ההעדפות לי בבילויים היא הישיבה במסעדה  על אף שאני לא אכלן גדול,  בבית קפה אני לוגם, מציץ סביב, האנשים הופכים לי "שחקנים" בשבילי דמיוני, כשאני מריץ אצבעותיי על קלידי המחשב הנייד, או כשאני מצייר בקולמוסי על דף את ציורי דמיוני.

מאוד אוהב את סרטי "הסינמטק" ושונא את הקולנוע המסחרי,

אוהב מוסיקה שקטה, וסולד מרעשנית,  מתרחק מזמרים הצורחים בשירתם, ומתקרב אל הליריקה.

יש בי אהבת הקריאה ליוצרים ישראלים, בספריה אינני בוחר אף פעם ספרים מתורגמים, כי עבורי הקריאה כמוה כ-כתיבה,  היא "אומנות",  ספרים מתורגמים מאבדים את ריח היצירה,  טעם המתרגם ניכר בם.

יש בי דואליות בולטת, לייצנות עד כדי הישתטות בלי מעצורים, ורצינות מעצבנת שניכרת היטב כאן בשורות,

מעט מאוד בדיחות מצליחות להצחיק אותי, אני גרוע מאוד ב.."לספר בדיחות",

כישלון גדול יש בי בכל מאפיינים של טכס החיזור, הישירות שלי מביאה אותי היישר אל "העיקר" או "הטכלס"...... אני חבר נאמן, אך גרוע בטכסים בחברה,  אני שונא המוניות,  שונא חתונות, ועוד יותר בוחל ב-דיג'יי אשר הופך את החתונה למופע שלו. על אף שאני קל תנועה וגמיש, אין לי מושג איך רוקדים.

יש בי תחושת ריחוק מאנשים שמצב רוחם משתנה בתדירות של דקות,

קשה מאוד לעצבן אותי, קשה גם להעליב אותי,  וכשמצליח זולתי,  הוא ממש לא מרגיש בכך, השליטה במאפיינים החיצוניים של הרגשות מעצבנת את היקרים לי.

יש בי חשיבה עצמאית, מעצבנת לא אחת, אבל אני פתוח תמיד לשמוע, להקשיב ואפילו להשתכנע לשנות דעתי..... יש לי אוהבים, ויש לי גם שונאים,  אלו האחרונים טוענים שעל אף שינאתם, הם אוהבים לשוחח איתי, לא מבין איך, אבל זה מה  שהם טוענים......

פער עצום יש בין "גילי" לבין "תחושתי באשר לגילי"..... אין בכך רבותא,   בעל תובנות של זקן תרח, ואנרגיות שוקקות כ-של עולל בן יומו,  אני מאוד אוהב עבודות כפיים, פיסול,

אך גם אני אוהב להתבטל, לבהות, לחשוב שעות בעולמות שאני מייצר במוחי.

כאשר התגייסתי, הייתי ב-תת משקל, 17 קילוגרמים פחות, לאחר מסע ארוך על ציר הזמן, נשאר לי עוד קילו אחד כדי להגיע למשקל ההולם את הגובה שלי, כך שכאשר ישאוני על אלונקה  לא יתלוננו בעלי הזקנים והפיאות.

אני מאושר מאוד בחיי, ואושרי ממוקד באלמנט בסיסי אחד – נטול דאגת פרנסה.

זה מאפשר לי לשוטט הרבה בעולם וקולמוסי הוא הגשר  שבעזרתו אני מגיע אל כל מקום, גם בעולמות של דמיון.

 

בעיקרון – אני עצמי, ממש לא משהו, אינני מתלהב מעצמי, ולכן איני מתפלא כלל וכלל שאנשים אחרים לא מתלהבים ממני, בדרך כלל עם אלו אין לי הרבה ויכוחים, ההסכמה עמם היא מיידית.

אין בי שום דבר שאני יכול להתהדר בו.

 

ועכשיו השאלה היא זו

מתאים לכם?

 

שכחתי, אני שונא טלוויזיה,  אבל הכי הכי שאני שונא זה....... כאשר מתארח אצל מישהו אשר פותח את הטלוויזיה בשעת הביקור...... בעיניי זה ביטוי של רדידות.

כל המוזרויות בבן אדם אחד ובכל זאת אתה כ"כ מושלם.

תעשה לי ילד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צטט: שרהטל 2011-02-21 19:27:39

שלום,

בן זוגי ואני בני 50 בפרק ב', מחפשים להצטרף לבילויים משותפים עם עוד זוגות, בעיקר בוספ"ש, שבתות, טיולים וכו'.

נשמח לקבל הצעות

יש כאן

ויש את האתר של מני נחמן

טיולים ואגדות

כל הזמן טיולים מפגשים ואגדות

http://meny.co.il/

צטט: מלקט מחשבות 2011-02-19 08:48:03

 

אני מאוד אוהב לרכב על אופניים,

אחת מן ההעדפות לי בבילויים היא הישיבה במסעדה  על אף שאני לא אכלן גדול,  בבית קפה אני לוגם, מציץ סביב, האנשים הופכים לי "שחקנים" בשבילי דמיוני, כשאני מריץ אצבעותיי על קלידי המחשב הנייד, או כשאני מצייר בקולמוסי על דף את ציורי דמיוני.

מאוד אוהב את סרטי "הסינמטק" ושונא את הקולנוע המסחרי,

אוהב מוסיקה שקטה, וסולד מרעשנית,  מתרחק מזמרים הצורחים בשירתם, ומתקרב אל הליריקה.

יש בי אהבת הקריאה ליוצרים ישראלים, בספריה אינני בוחר אף פעם ספרים מתורגמים, כי עבורי הקריאה כמוה כ-כתיבה,  היא "אומנות",  ספרים מתורגמים מאבדים את ריח היצירה,  טעם המתרגם ניכר בם.

יש בי דואליות בולטת, לייצנות עד כדי הישתטות בלי מעצורים, ורצינות מעצבנת שניכרת היטב כאן בשורות,

מעט מאוד בדיחות מצליחות להצחיק אותי, אני גרוע מאוד ב.."לספר בדיחות",

כישלון גדול יש בי בכל מאפיינים של טכס החיזור, הישירות שלי מביאה אותי היישר אל "העיקר" או "הטכלס"...... אני חבר נאמן, אך גרוע בטכסים בחברה,  אני שונא המוניות,  שונא חתונות, ועוד יותר בוחל ב-דיג'יי אשר הופך את החתונה למופע שלו. על אף שאני קל תנועה וגמיש, אין לי מושג איך רוקדים.

יש בי תחושת ריחוק מאנשים שמצב רוחם משתנה בתדירות של דקות,

קשה מאוד לעצבן אותי, קשה גם להעליב אותי,  וכשמצליח זולתי,  הוא ממש לא מרגיש בכך, השליטה במאפיינים החיצוניים של הרגשות מעצבנת את היקרים לי.

יש בי חשיבה עצמאית, מעצבנת לא אחת, אבל אני פתוח תמיד לשמוע, להקשיב ואפילו להשתכנע לשנות דעתי..... יש לי אוהבים, ויש לי גם שונאים,  אלו האחרונים טוענים שעל אף שינאתם, הם אוהבים לשוחח איתי, לא מבין איך, אבל זה מה  שהם טוענים......

פער עצום יש בין "גילי" לבין "תחושתי באשר לגילי"..... אין בכך רבותא,   בעל תובנות של זקן תרח, ואנרגיות שוקקות כ-של עולל בן יומו,  אני מאוד אוהב עבודות כפיים, פיסול,

אך גם אני אוהב להתבטל, לבהות, לחשוב שעות בעולמות שאני מייצר במוחי.

כאשר התגייסתי, הייתי ב-תת משקל, 17 קילוגרמים פחות, לאחר מסע ארוך על ציר הזמן, נשאר לי עוד קילו אחד כדי להגיע למשקל ההולם את הגובה שלי, כך שכאשר ישאוני על אלונקה  לא יתלוננו בעלי הזקנים והפיאות.

אני מאושר מאוד בחיי, ואושרי ממוקד באלמנט בסיסי אחד – נטול דאגת פרנסה.

זה מאפשר לי לשוטט הרבה בעולם וקולמוסי הוא הגשר  שבעזרתו אני מגיע אל כל מקום, גם בעולמות של דמיון.

 

בעיקרון – אני עצמי, ממש לא משהו, אינני מתלהב מעצמי, ולכן איני מתפלא כלל וכלל שאנשים אחרים לא מתלהבים ממני, בדרך כלל עם אלו אין לי הרבה ויכוחים, ההסכמה עמם היא מיידית.

אין בי שום דבר שאני יכול להתהדר בו.

 

ועכשיו השאלה היא זו

מתאים לכם?

 

שכחתי, אני שונא טלוויזיה,  אבל הכי הכי שאני שונא זה....... כאשר מתארח אצל מישהו אשר פותח את הטלוויזיה בשעת הביקור...... בעיניי זה ביטוי של רדידות.

 

 

 

 

וואלה ? קראתי את זה איפשהו ? יש לי איזה דזוו