לא ברור אם זו שאלה של אחריות חברתית, אבל ...

בבלוג של למה לי העליתי פוסט על סופו העגום של התאטרון. הנדלזלץ במאמר נזכר בבלוג כתב "נגד עצמו" והמליץ על סגירה. כולם ניסו , נכשלו, ועכשיו צריך להכיר בעובדות: היה יפה, היה נחמד - אבל עכשיו זה נגמר ואיננו. חוזרים לתל-אביב.

אז אני לא כל כך בטוח שהנדלזלץ צודק במסקנות שלו - ועל הסיבות לכשלון הזה אולי קצת מאוחר לשפוך עוד חלב.

כבר כתבתי בפוסטים קודמים שצריך שיהיה אומץ להסתכל לעבר העתיד, קדימה, ולקבל את זה שלא כל שדה בוטנים יכול לחזור על עצמו. אבל תאטרון הוא לא שדה בוטנים שהפך למפעל היי-טק (ע"ע צומת רעננה) - ואני מניח שגם זה יקומם כמה ירוקים, וזה בסדר. רק לפני שנים לא כל כך רבות דברו בחיפה על 30 השנים הראשונות, 40 השנים הראשונות. אם 46 (בדיוק כמו גילי) זה המקסימום - אולי אותו עקרון תופס גם למדינה בכלל ? ומה שכבר "לא מצליח" צריך לסגור ?

הנה קישור לפוסט (עם קישורים 'בגוף הסרט')

http://cafe.themarker.com/view.php?t=204777

עוד מעוז תרבות שנסגר באיזור הצפון.

די נמאסה הקלות הזו,

הקלות בה נאמר:

"אוקיי, אין? אז ניסע לתל-אביב".

תרבות מדינת ישראל מתנקזת באיזור המרכז?

לגיטימי, כך זה במרכזים בכל העולם,

אך אצלנו אינה מתנקזת, אלא מבודדת!

לסגור את תאטרון חיפה זה כמו לקטוע לעיר את הרגליים.

הבורגנות זקוקה לתרבות פנאי.

איזו מן תרבות פנאי יפתחו הצפוניים בלי תאטרון?

בלי בתי קולנוע? (בכרמיאל למשל סגרו את בית הקולנוע)...

הגיע הזמן להקים גוף חזק של תושבי חיפה והצפון שדורשים תרבות!

הלוואי ויכולתי בנקודה זו להיות איזה קרל מרכס או צ'ה גווארה,

לעורר פה איזה מהפך....

יום נפלא שיהיה,

אושרה