אמפתיה ותיקוף בטיפול זוגי
מאת : רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית. טל.: 08-8659590
כיצד אמפתיה יכולה לעזור בשיקום הזוגיות
טיפול זוגי הוא טיפול שיש בו לא מעט כעס. טבעי שיהיה בו כעס: בני-הזוג כועסים זה על זה. גם הפסיכולוגית יכולה לכעוס לפעמים: היא יכולה לפעמים לכעוס על אחד מבני-הזוג, או על שניהם. הפסיכולוגית כועסת, כי גם לה נשמע שההתנהגויות של בני-הזוג הן בעייתיות, ולפעמים ממש מרגיזות.
אז מה עושים עם כל-כך הרבה כעסים? איך עוזרים בכל זאת לבני הזוג להשתנות?
לדעתי, יש יכולת מאוד חשובה, שעולה שוב ושוב בזוגיות בכלל, ובטיפול זוגי בפרט: היכולת לאמפתיה. היכולת הידועה הזו, שכל אחד מכיר אותה, ובכל זאת אנחנו צריכים להזכיר אותה שוב ושוב. היכולת לשים את עצמנו "בנעליו של השני". להבין את נקודת מבטו. ואולי אנחנו מזכירים אותה שוב ושוב, לאחרים ולעצמנו, כי קל לאבד אותה... קל יותר להיסחף בכעס.
היכולת הזו לאמפתיה מקבילה גם ליכולת לתקף, כלומר ליכולת למצוא משהו צודק בתגובה הרגשית וההתנהגותית של האחר. גם אם זו תגובה תוקפנית, לא-נעימה ומכשילה למערכת היחסים.
בעצם בטיפול הזוגי אנחנו צריכים לומר משהו אחד חשוב מאוד: אף אחד כאן לא רע. כולנו עושים מה שאנחנו עושים מתוך המניעים הפנימיים שלנו, מתוך הצרכים שלנו, האמונות שלנו, סולם הערכים שלנו. זה לא תמיד יוצא טוב, למרבה הצער. אבל הכוונות טובות.
לפעמים אני כועס מדי על אשתי – כי אני רוצה שהבית יהיה מסודר יותר, בעיני זה יגרום לנו למשפחה מאושרת וטובה יותר.
לפעמים אני מתפרצת על בעלי – אני לא עושה את זה כי אני רוצה להכאיב. אני עושה את זה כי אני חשה שהוא לא מעריך אותי מספיק, ומלחיץ אותי ברגעים שבהם אני בלאו הכי לחוצה.
האם אנחנו מסוגלים לראות את הכוונות הטובות האלו, שעומדות מאחורי המעשים הקשים, המרגיזים, המכשילים? האם אנחנו מסוגלים לא רק לכעוס אחד על השני, אלא גם לקלף ולהגיע לכוונה החיובית שהסתתרה מאחורי המעשה המרגיז? האם אנחנו יכולים ללמד אחד את השני דרכים אחרות, טובות יותר, של מימוש הכוונות החיוביות שלנו?
ולמה אני כותבת את הרשימה הזו היום?
אולי כי אני עצמי, כפסיכולוגית שמטפלת בזוגות, מוצאת עצמי שוב ושוב במאבק הזה בטיפול הזוגי. במאבק לראות בזולת, במטופל, את הכוונות הטובות שהיו לו. את המצוקה והלחץ שהובילו אותו לאמירה המרגיזה לאשתו. את חוסר-האונים שלה מול הרגשות שלה שהובילו אותה כמעט להתעללות נפשית בבעלה. את התחושה שלה שהיא עדיין ילדה קטנה, שהובילה אותה לחוסר-אחריות כלכלית.
כי אם אנחנו, כמטפלים, לא נדע לראות את ה"בפנים" החיובי יותר הזה – גם המטופלים שלנו לא ילמדו להתייחס כך אחד אל השני.
סליפ (1), במאמרו היפה על טיפול זוגי, מדגיש את חשיבות האוירה הנעימה והמכילה בטיפול הזוגי. והאוירה הזו היא באמת הישג. היא הישג שקודם כל אחראית לו הפסיכולוגית שמטפלת בזוג. כשהיא תגיע לכך, גם בני הזוג יהיו מסוגלים להגיע לכך.
ותוספת חשובה: ראיית החיובי שבכוונות אין משמעותה הצדקת התנהגויות בעייתיות. משמעותה הבנה, סליחה, הימנעות מגינוי מהיר מדי. מתן עזרה ללימוד דרכי התנהגות טובות יותר. כי לפעמים יש בני-זוג שמעירים בטיפול זוגי: " אז זה שאני מבינה מדוע הוא יושב כל-כך הרבה ליד המחשב, זה מצדיק את זה?" לא, זה בכלל לא מצדיק. זה לא מצדיק את הישיבה המתעלמת מן המשפחה ליד המחשב. זה רק מאפשר לנו לראות את הגבר שעושה זאת באור יותר סלחני, וכך אולי לסלול לו את הדרך בקלות רבה יותר – להשתנות.
ביבליוגרפיה:
!. Slipp, S. (1995) Obiect Relations Marital Therapy of Personality Disorders. in: Jacobson, N.S. & Gurman A.S., eds.: Clinical Handbook of Couple Therapy. Guilford Press, New-York.
לאתר שלי לחצו כאן
הוספת תגובה על "אמפתיה ותיקוף בטיפול זוגי"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה