צטט: שי-כהן 2007-11-08 16:19:54

עדי

 

אני מודה לך על התגובה שלך- כך, בהידברות שקלה, ייטב

 אני שמח במיוחד על ההבהרה לגבי מאבקים חברתיים

 

בכל מקרה יש מקום לטענה שלך כי עו"ד צריך למצות את הכלים החוקיים לטובת מרשו, אני רק  מוסיף ממימד אתי-מוסרי למערכת השיקולים, וההנחה שלי בנושא (בסגנון הפילוסופיה המוסרית של קאנט) היא כי שמירה על האתיקה או המוסריות שאני מציע היא גם הדרך לשרת את טובתו של הלקוח באמת- ובמקרה שלפנינו, להמנע מקונפליקט ארוך ויקר, מבוכות ופרסום שלילי- במקום בו היה ניתן לחתום הסכם זהה לזה שנחתם לבסוף בשלב מוקדם בהרבה.

 

אין לי ספק שתביעת לשון הרע, ותקרית אלימה הנחקרת בימים אלו בידי המשטרה, נתנו אורך נשימה(בעיקר תשומת לב תקשורתית)  וכוח ציבורי נוסף דווקא לעובדות ולנו כפעילים שניסו לסייע במאבק- כלומר, היה מקח טעות לטענתי- בשימוש בכלים כאלו, ובמידה שיכלו לבחור אחרת, עו"הד היו משרתים טוב יותר את מרשיהם.

מלים כדרבנות, אך גזירה שציבור עורכי הדין אינו יכול לעמוד בה.

העושים במלאכת עריכת דין אמונים בראש ובראשונה, על טיפול משפטי בענייני הלקוח. זוהי הגדרה שאיננה מחייבת אותם לנהל את ענייני הלקוח על פי אמות מידה של מוסר.

זוהי איננה משרה ציבורית שהמשרתים בה אמונים על שמירת ערכים.

משרד עורכי דין הוא עסק. הוא מפרנס אנשים ומשפחות. לקוחותיו מצפים לטיפול משפטי ולא למבוא לתורת המוסר. בעולם האמיתי, לקוח לא ינהל תיקים אצל עורך דין שמרביץ בו מוסר ומסביר לו מתי הוא אדם טוב, ומתי הוא אדם רע שהאינטרס שלו אינו ראוי להגנה.

מה לעשות. זה המקצוע. ואלה שלא מוכנים לשלם את המחיר הערכי האמור לעיל, יכולים תמיד לעבור למגזר הציבורי-חברתי, ולהילחם כאריות בעד הערכים בהם הם מאמינים.

זה אצילי, זה ראוי להערצה, אך זה לא ריאלי למשרד פרטי.

צטט: עדי ס. 2007-11-08 16:35:06

 

מלים כדרבנות, אך גזירה שציבור עורכי הדין אינו יכול לעמוד בה.

 

העושים במלאכת עריכת דין אמונים בראש ובראשונה, על טיפול משפטי בענייני הלקוח. זוהי הגדרה שאיננה מחייבת אותם לנהל את ענייני הלקוח על פי אמות מידה של מוסר.

 

זוהי איננה משרה ציבורית שהמשרתים בה אמונים על שמירת ערכים.

 

משרד עורכי דין הוא עסק. הוא מפרנס אנשים ומשפחות. לקוחותיו מצפים לטיפול משפטי ולא למבוא לתורת המוסר. בעולם האמיתי, לקוח לא ינהל תיקים אצל עורך דין שמרביץ בו מוסר ומסביר לו מתי הוא אדם טוב, ומתי הוא אדם רע שהאינטרס שלו אינו ראוי להגנה.

 

מה לעשות. זה המקצוע. ואלה שלא מוכנים לשלם את המחיר הערכי האמור לעיל, יכולים תמיד לעבור למגזר הציבורי-חברתי, ולהילחם כאריות בעד הערכים בהם הם מאמינים.

 

זה אצילי, זה ראוי להערצה, אך זה לא ריאלי למשרד פרטי.

 

 

במידה מסויימת אתה צודק, עדי, כיוון שעוה"ד הוא שלוח של הלקוח. הוא אמור לפעול כפי שהלקוח שלו מעוניין שיפעל. אבל מכאן ועד היותו "חרב להשכיר" או "פרקליט השטן" קיים מרחק רב.

נקודת המחלוקת העיקרית בינינו היא העניין המוסרי. לדעתי, החובה המקצועית של עורך הדין מקפלת בתוכה פן מוסרי. הוא לא יכול להיות רק שלוח, כשכל שמניע אותו הוא כסף או יוקרה. אלו המניעים העיקריים, אך, לדעתי, לא די בהם. כשם שלא נקבל עו"ד שמבצע עבירה פלילית למען לקוחו, כך גם כאשר הוא מנצל לרעה את זכותו לפעול בשם הלקוח, גם אם הלקוח הוא זה שהתווה את קווי הפעולה. אפשר היה לנהוג אחרת, וכמו שנכתב פה, העניין היה לקופי טו גו לחרב פיפיות, ובצדק, ככל הנראה.

זה נכון, שעורכי דין אינם מחנכים. אני רואה את זה במיוחד בתחום הפלילי, בו אני מצוי, איפה שהלקוח שלך הוא לא תמיד טלית שכולה תכלת. אבל יש לי יותר סימפטיה למי שגדל בחרא, ובמידה רבה מאוד נשאב אליו, מאשר מי שמתנהג ככזה, למרות שלא חסר לו. ולפי מה שאני קורא פה, הריח שנודף מהסיפור הזה לא משהו.

עם כל עניין הפרנסה, אני לא מוכן להיות זה שיאיים על מי שלא מגיע לו. אולי לא קונים עם זה במכולת, אבל ישנים טוב יותר בלילה. ושינה טובה היא מתכון לחיים בריאים. עבורי לפחות.