המאמר המלא במגזין מנהלים של הארץ שהתפרסם בסוף השבוע.

"פתאום קם אדם, בבוקר הוא מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת..." אז זהו הוא כבר לא אדם יחיד ובודד - הוא עם. מה עדיף לו להיות? אדם יחיד - "זאב בודד" או חלק מקבוצה גדולה - שבט, קהילה, עם? הרי ברור שלא טוב היות האדם לבדו. אז זהו, שלפעמים טוב לאדם היות לבדו.

אני לא מתיימר כאן לתת פירוש אפשרי לשירו של שלמה ארצי (איש יקר), או לדון לעומק בשיריו. הכוונה היא לכך שלא תמיד המצאותינו בקבוצה, בין הרבים מועילה לנו בקבלת ההחלטות שלנו. אלא ההיפך, במקרים רבים פעילותינו כקבוצה גורמת לנו לפעול הפוך מההיגיון הבריא. אחת מאמירותיו של ניטשה הייתה ש"הטירוף נדיר ביחידים ונפוץ בקבוצות". בהיסטוריה האנושית קיימות דוגמאות רבות לכך, עד שעולה השאלה מדוע אנחנו חושבים שהיום אנו רציונאליים יותר מאבותינו, במאות ואלפי השנים לפנינו. אולי ההיפך הוא הנכון, ככל שהאדם היה קרוב יותר בדפוס חייו לשאר האורגניזם סביבו, הוא היה יותר רציונאלי בפעילותו. הרי עדיין לא פגשתי חיה שניתן לומר עליה שהיא אינה רציונאלית.

דוגמה (במקור מספר דוגמאות): סוף שנות ה - 50 של המאה שעברה כת של מאמינים בחייזרים מנבאת שסוף העולם, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, הגיע אל קיצו ועומד להתרחש חורבן כדור הארץ. היחידים שישרדו יהיו אלה בני הכת, אותם מתכננים חייזרים, אשר שלח האל, לאסוף בדיוק בדקה התשעים על ידי צלחות מעופפות, כך שהם גם יזכו לנסיעה בחלל חינם (ולא במחירים המופקעים שמדברים עליהם היום) וגם יזכו לראות את מופע חורבן כדור הארץ, מלמעלה. וכל זה באותו כרטיס. רבים הצטרפו אל הכת בתקווה להיות הפעם בתוך הצלחת ולא רק קרוב אליה.

תאריך היעד הגיע ובחצות היה אמור להתחיל האיסוף, אלא שבשעה היעודה לא קרה כלום; כדור הארץ המשיך בסיבובו סביב עצמו וסביב השמש וגם הירח לא הראה סימני התרגשות. מה עכשיו? בכל זאת המון אנשים יושבים ומחכים. מיד הוכרזה הודעה לקהל המאמינים. "ניצלנו! ניצלנו! האל שמע את תפילותינו וביטל את רוע הגזירה. היצלנו את כדור הארץ מאבדון". כל הקהל פרץ בהתלהבות, שירה וריקודים. בעוד שאף אחד מהנוכחים, כולל הטרמפיסטים החדשים, לא חשב לרגע שזה טירוף המוני. חוץ מאחד - ליאון פסטינגר, חוקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אשר הצטרף לכת על מנת לחקור את התופעה, שלימים כינה, אותה דיסוננס קוגניטיבי. פסטינגר הסיק כי ככל שאדם משקיע יותר באמונתו או במעשיו וככל שהוא מקבל תמיכה לכך מאחרים, כך הוא ייטה לשמור על אמונתו ולהכיש מידע מציאותי הסותר אותה. בקבוצה הליקוי הזה פועל במלוא עוצמתו לעומת מצב בו היחיד פחות נתון לחוסר ההיגיון המצרפי של הקבוצה.

יש אין ספור דוגמאות של היסטריה המונית בהיסטוריה, החל מחטא העגל המשך בהרג, לקול תשואות המון משולהב, של מאות נשים שנחשדו כמכשפות בימי הביניים על ידי שליחי הכנסייה וכלה בימינו אנו.

אם חשבנו שהשתנינו או למדנו משהו, הרי שאנו מתבדים מידי יום. אולי התעדנו. גם היום יש אין ספור דוגמאות של היסטריה המונית או התנהגות עדר בקרב פירמות, צרכנים, מתחרים, משקיעים בבורסה.

פירמות אשר נכנסות למלחמות מחירים שבסופן מוצאות עצמן פצועות וחבולות עם סימני נגיסות ענקיים ברווח הנקי שלהן. אנליסטים בשוק ההון שמישרים קו אם ההמלצות של חבריהם. התרבות הצרכנית - הטרנדית - המערבית מראה ביתר שאת את תופעת היסטריית ההמונים. מדוע צריך לעמוד ולסבול מדחיפות בתורים ארוכים, על מנת לקנות את הספר החדש של הארי פוטר או מכשיר סלולארי חדיש. שיעור האימוץ של טכנולוגיות חדשות בישראל הוא מהגבוהים בעולם. בישראל תופעת העדר בקרב צרכנים נפוצה ביותר. מספיק שתחשבו על הגאדג'ט החדש שקנה השכן לילדו. מי עוד יכול לעמוד בפיתוי כזה.

בחודש שעבר נראו רבים אצים רצים אל עבר 1000 הנקודות במדד ת"א 100 ות"א 25, למרות שמבחינה כלכלית אין כל חשיבות למספר זה. מיד לאחר מכן ראינו מימושים. במקרה ספציפי זה עדיין לא ראינו את הציבור מתנפל על שוק ההון, אך עם זאת הכרוניקה של מפולת בשוק ההון, לאחר עליות ממושכות ואף חדות היא אותה כרוניקה. בתחילה הריצה נובעת מהפחד של אלה שעדיין לא היו בשוק ההון, שמה כולם ירוויחו והם יישארו בחוץ עם תשואת הפק"מ שלהם. המדד עובר את 1000 הנקודות ואופס, ההמון נכנס להיסטריה שמה הריצה ההמונית, שלו עצמו, הינה סימן לנפילה הולכת וקרבה. מבחינה כלכלית לא דובים ולא שוורים. מבחינת התפיסה הפסיכולוגית, ההיסטריה מתפשטת כאש בשדה קוצים ומיד אנו עדים למימושים.

על מנת ללמוד על היפוך המגמה בשוק ההון, צריך להציב תצפיתנים בתור לקופה בסופר או בתור לרופא בקופת החולים, אם נמצא שם את גב' כהן מדברת עם מר לוי ופורשת לפניו אנליזה של שוק הוון הישראלי לרבות המלצות חזקות לקנייה, או אז כדאי להתחיל לבדוק את תשואות המק"מ או להצטייד במספיק PUTים. כיוון שבקרוב מאד אנחנו נסתפק בכל מאית האחוז שהוא יעניק לנו המק"מ בטובו, או נתעשר מהאופציות המתערטלות שלנו.

נראה שזה הסימן הטוב ביותר לכך שהעדר, המלחך להנאתו תשואות בשוק ההון, בקרוב יחל בריצה מבוהלת החוצה מהאחו תוך צרחות אימים המסמנים לדובים את כיוון הבריחה.

חוקר תורת המשחקים ג'ון נאש, שעליו גם נעשה הסרט נפלאות התבונה, טען כי לא רק האופי האנושי מאופיין באנומליות הקבוצתית, אלא גם קיימות תופעות כאלה בטבע, אשר האבולוציה הביאה אותם לכך. מה שעצוב הוא שלא ניתן להיגמל מתופעת האי - רציונאליות הקבוצתית. זוהי נקודת נאש בה ההתנהגות הרציונאלית ביותר היא להתנהג בצורה לא רציונאלית. נאש אומר שטבע האדם הרציונאלי הוא למקסם את רווחיו. על מנת לעשות כן, עליו לעשות מה שכולם עושים, גם אם כולם פועלים בחוסר היגיון. כיוון שזו הדרך היחידה בה הוא יכול למקסם את רווחיו בסיטואציה נתונה.

ניקח לדוגמה את היחסים בין הבנקים ללקוחותיהם. כיום בכל מדינה מערבית, לא ניתן לחשוב על אזרח שאין לו חשבון בנק. ללא חשבון בנק, קשה לראות איך ניתן לנהל אורך חיים תקין.

מידי פעם, במחזוריות קבועה (פרסום הדוחות השנתיים והעלאת העמלות מספר פעמים לאורך השנה), יש ביקרות ציבורית על התנהלותם של הבנקים ועל העושק הציבורי אותו הם לכאורה מנהלים. כמעט כל פירמה שהייתה נקלעת לביקורת כזו סביר שהייתה סובלת מירידה חדה בתזרים המזומנים שלה. אך לא הבנקים. הם מראים צמיחה גבוהה יותר משנה לשנה. ומניותיהן מקבלות המלצות קנייה מבתי השקעות יוקרתיים.

מדוע הבנקים נהנים מ"נאמנות" כזו של לקוחותיהם? משום שהיחסים בין הבנקים ללקוחותיהם מצויים בנקודת נאש. כל מי שירצה לנהוג באופן רציונאלי, יעזוב את הבנק ויפקיד את המזומנים בווזה בביתו. במקרה כזה סביר להניח שהבנקים אפילו לא ירגישו מכה קלה בקופה, בעוד שאותו אדם, רציונאלי, יחטוף התמוטטות עצבים מחוסר יכולתו לתפקד ומכך שערך כספו מתקרב לערך הווזה ככל שהוא עצמו מתקרב לפנסיה. שאר חבריו שממשיכים להשתמש בשירותי הבנקים יהיו לא רציונאליים, אך לפחות יופיעו רגועים ודשנים לשיחת הסלון השגרתית על עמלות הבנקים. כמו שאמר נאש על מנת למקסם את רווחיו חייב האדם הרציונאלי לנהוג באופן לא רציונאלי בדיוק כמו חבריו. מי שינסה לעשות אחרת מהם יהיה רציונאלי ועם זה הוא ילך למכולת.

הבשורה הטובה היא שיש פתרון לפרדוקס הזה והוא שיתוף פעולה. כלומר ההמון ההיסטרי צריך לעצור ולהחליט ביחד שהוא נוהג בצורה לא הגיונית ומקבל החלטה לשנות את התנהגותו.

הבשורה הרעה היא שזה לא ישים כאשר מדובר בהרבה אנשים, אלא מוגבל לקבוצות מאד מצומצמות בעלות מנהיגות אפקטיבית והכי חשוב רציונאלית.

מסקנה: לא כל מה שכולם עושים הוא בהכרח נכון. לפני שאנו מאמצים התנהגות המונית, כדאי שנשאל את עצמנו אם היא הגיונית? אם היא לא, אז מה אנו יכולים לעשות על מנת לשנות את הכיוון? אם כלום, אז כדאי שנתחיל לרוץ עם כולם, כמה שיותר מהר,