שני הסנט שלי (לא שווים הרבה היום, אבל אומרים שהדולר יעלה).
לא יצא לי להיות מהצד המראיין. לעומת זאת, יצא לי להיות הרבה מאוד מהצד המרואיין. עד כדי כך שבשלב כלשהו חשבתי לכתוב על זה ספר. בכל אופן, למדתי הרבה מהראיונות. יצאתי עם תובנה אחת עיקרית, שאותה אשמור לסוף.
התופעה הבולטת ביותר היא שבתור מרואיין אתה קולט די מהר מה שווה המראיין. אני לא אחלק לאחוזים, אבל אני יכול לומר בבטחה שבמיעוט המקרים, היתה הרגשה שהמראיין יודע מה הוא רוצה וגם יודע איך להשיג את זה. זה מגיע בעיקר בשתי דרכים -
א. שאלות לעניין, בעיקר עם פיתוח של התשובה ושאלות על גיבה ["מודל ספירלי" :-)]
ב. שאלות מהסוג שהוזכר כאן, "לחשוב מחוץ לקופסא". בתצורות מסויימות.
במרבית המקרים, התחושה היתה של משהו אחר לגמרי. של מראיין (המאפיין: בדרך כלל צעיר למדי) שהמציא, או מצא, כמה שאלות מתוחכמות, והכין מבעוד מועד את התשובה. לעתים מדובר בשאלות תכנות, לעתים בשאלות אלגוריתם או חשיבה. שני צדדים משותפים להן בדרך כלל במקרה זה:
א. הם לא מי יודע מה קשורים לדרישות התפקיד
ב. כשהמראיין מקבל תשובה שאינה מתאימה לפתק שהכין מבעוד מועד בכיסו, הוא אינו מסוגל לפתח אותה, אלא מחפש "את התשובה הנכונה"
אמת. הרבה יותר מהנה לשאול שאלות מתוחכמות. וההרגשה תמיד טובה יותר כששאלת שאלה שאתה יודע עליה את התשובה, אולי אפילו מצאת אותה בעצמך. אבל זו דרך די טפשית, ובדרך כלל גם מספרת הרבה למרואיין על זה ששואל אותו.
המסקנה שאליה הגעתי בעקבות הראיונות היא פשוטה אך עצובה. למעט מקומות ספורים, הראויים להערכה רבה -- מרבית החברות פשוט אינן מוצאות את האנשים המתאימים להן ביותר. ישנו POOL של עובדים, ישנו POOL של משרות, ובמרבית המקרים, ה-Match נעשה באופן מקרי למדי, גם אם הוא עבר דרך סדרה של כמה ראיונות.
הוספת תגובה על "שאלות מראיונות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה