את אהבתי דימיתי לשמש
את רגשותי אליך עד אמש
והנה יום אביבי חלף לו
יום ארוך ומדהים נמוג לו
והשמש..
בירכתי העולם דועכת
צמרת עץ את קרן עינייך מוחקת
עלוות האחר את קרן זוהרך עוכרת
ובכוחי הדל רץ אני לעברך
לעוד דקה או שתיים בחיקך
גם דימעותי את שקיעתה לא עצרו
ורגלי..על עקבותי חזרו..
האפלה את פני קבלה..
והבדידות את מעמקי ליבי חדרה.
משק פריחת חדוותי הנוטשת
את רוחי הותירה..מרוסקת
הוספת תגובה על "והשמש בשקיעתה "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה