אני מתנצל. קצת לחץ בבית ובעבודה. אבל אנסה.
לגבי תוכן - אני מפנה אתכם לעמוד המאמרים בנושא לשון הרע וחשיפת פרטי גולשים באתר שלי. תמצא שם גם אחריות ספקים וגם שאלות שנוגעות בחשיפת פרטי גולשים.
אחריות הפלטפורמה:
יש מונח שנקרא "ספק שירות מקוון". המשמעות - כל שירות מקווןם (ISP, אתר פורומים, טוקבקים ובעצם הרבה WEB 2.0 ) שלא מתערב בתוכן אלא רק נותן פלטפורמה. בארה"ב סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת קובע שספק כזה לא אחראי על לשון הרע שאחרים מפרסמים נקודה (להבדיל מאחריות בהפרת זכויות יוצרים שם חוק המינליום הדיגיטלי קובע בסעיף 512 הליך של "הודעה והסרה").
בארץ אומץ הליך ההודעה והסרה בפסיקה לכל התחומים והוא נכלל בתזכיר הצעת חוק מסחר אלקטרוני שאי"ה תאושר בעוד כעשור...
כלומר, הקו התחתון - ספק שירות מקוון שלא מתערב בתוכן (יש לזה מבחנים ספציפיים) אינו חב בשל עוולה שעשו גולשיו, אם הסיר את התוכן החשוד מיד עם הדרישה, והחוק האמריקאי קובע קווים מנחים לאיך הדרישה צריכה להראות (מה שבעצם אם תחשבו על זה הופך את הצנזורה באינטרנט לחריפה הרבה יותר מהעולם הלא מקוון)
עכשיו לגבי חשיפת פרטי גולש אנונימי (גם כאן ראו בעמוד המאמרים שנתתי למעלה).
אין פסיקה בעליון.
בעבר השופטת מיכל אגמון גונן נתנה פ"ד מנחה בפרשת פלונית, לפיו לא חושפים את פרטי הגולש בעוולת לשון הרע, אלא אם העוולה היא חמורה עד כדי עבירה (כלומר "כוונה לפגוע"). על לשון הרע "רגילה" יצטרך הנפגע להתגבר בדרכים אחרות.
פסק הדין נחשב כמנחה, למרות שישנה פסיקה אחרת (למשל פסק הדין בעניין קשת משבוע שעבר שחשף פרטים בכלל בלי להכנס לשאלה וקשת בכלל לא התנגדה).
פסק הדין האחרון של השופטת אגמון הינו מרתק באשר הוא סוקר את הסוגיה בצורה מפורטת ומעניין לקרוא. שווה להתאמץ.
השאלה שהטרידה את בתי המשפט - איך שומרים על האינטרנט כמתחם מרובה דיעות וככר להחלפת דעות באופן פתוח מצד אחד ומגבילים את הפגיעה באחרים מצד שני (הפוליטיקאים כמו ישראל חסון שמו את הדגש דווקא על הצד של הלשון הנמוכה והוצאת הדיבה. אני לא בטוח שזה האספקט הכי חשוב בתמונה). המבחן של אגמון-גונן אולי הולך טיפה יותר לכיוון ההגנה על חופש הדיבור מאשר על הנפגע, אבל יש בו הגיון רב.
מה דעתכם - האם ההשתלחויות הבלתי נגמרות מחייבות נקיטת יד יותר קשה?
הוספת תגובה על "חשיפת פרטי גולשים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה