מחקר חדש שפורסם ב- Harvard Business Review חושף כי חברות לא פיננסיות בארה"ב מחזיקות במאזן כ-2 טריליון דולר של מזומנים ושווי מזומנים.

מה מונע בעדן מלהשקיע סכומים אלו ברכישת עוד קווי יצור, בהקמת עוד מפעלים? אחת התשובות שעולה מהמחקר היא כי החברות לא בטוחות אילו מיזמים הן צריכות לממן ושורש הבעיה נעוץ בעובדה שהן לא בטוחות לגבי התחזיות שלהן בנוגע לעלות/מחיר ההון (cost of capital) כאשר הן באות להשקיע במיזמים חדשים. ואם אתה לא בטוח לגבי מחיר ההון לא תוכל להשקיע במיזמים מפני שלא תוכל להבחין בין מיזם רווחי שתורם לחברה למיזם שבו אתה מפסיד כסף.

מחקר שנערך בקרב 16,000 חברות מעלה כי 55% מהן בטוחות שיש סטייה של יותר מ-0.5% מהתחזיות הקיימות שלהן. רק 17% בטוחים שיש סטיה נמוכה מ-0.25%.

עניין מפתיע נוסף הוא כי רק 15% מהחברות מתקשרות למחלקות בארגון את ה- WACC (עלות ממוצעת של מחיר ההון- גם זר וגם בעלים).

המחקר מעלה עוד שאין הסכמה לגבי שיטה אחידה לבדיקת מחיר ההון. יש מגוון רחב של פרקטיקות למדידת מחיר ההון. מרבית החברות בוחרות בשיטה של היוון תזרימי מזומנים (DCF).

46% מהחברות בוחרות להוון תזרימי מזומנים על פני 5 שנים קדימה ואילו 33% בוחרות להוון על פני 10 שנים.

בנוגע לחישוב WACC – 90% מהחברות משתמשות במודל CAPM אך כל אחת מיישמת אותו באופן שונה.

הפרקטיקות השונות עלולות לגרום לכך שפרויקט מסוים יאושר בידי חברה אחת ויבוטל בידי אחרת מפני שערך הפרויקט יהיה שונה בשני המקרים.

מחקר זה מעלה כי קיים חוסר עקביות בנוגע לישום מודל התמחור של נכסים (CAPM).

אין ספק שמתן כלים נוספים לאנשי הכספים בכל חברה כמו מידע יחסי בעל ערך בנוגע לאיך ומתי חברות משתמשות במודל CAPM ובאילו פרמטרים כדאי להתחשב כשמיישמים את המודל, יניע את החברות לכיוון של יישום המודל באופן מיטבי ולגרום לכך שהנהלות של חברות לא יחששו לאמץ מודלים אלו.

לאור העובדה שהמשבר האחרון היה משבר נזילות ונגע להערכת נכסים יש חשיבות עצומה לגרום להנהלות לשחרר את הררי המזומנים לשווקים ע"י מתן בטחון בכלי המדידה שהם משתמשים לצורך הערכת מחיר ההון.

הפוסט פורסם ב-HBR ע"י Brian Kalish

Alon Capital Partners

www.alon-capital.com