צטט: זו פשוט אני 2011-04-30 11:44:44
אוקי, אשמח אם תגיד את זה לכל האבות שאני מכירה שברגע שהם התגרשו מהאם הם גם התרגשו המילדים, לקחו את הרגלים, את הבגדים את הרהיטים את הכסף את הדרכון ותהחפפו לכל הרוחות ושכחו שיש להם ילדים. הלכו ועשו להם משפחה אחרת. לא מזונות לא ביקורים לא התעניינות. לא היה ולא נברא. ואז תגיד לי שיש שיוון.
קודם כל - הם תמיד התרגשו מהילדים...
ולגופו - אין זה מקומי, בשלב זה של אפליה מגדרית בוטה וקיצונית עד להחליא, ללכת לחנך את האבות שבוחרים בהישרדות ובורחים ...
כשיגיעו הימים בהם יהיה שוויון והם יוכלו לתפקד כאבות בתנאים נורמליים (יקבלו משמורת... לא יהיו היחידים שמשלמים מזונות... משלמים מזונות הגיוניים שהם חלוקת נטל הגיונית בין שני ההורים... הילדים לא יופקדו בלעדית בידי אם נקמנית שמשחקת בהם כנקמות באב... וכו' וכו' וכו') - אז נעבור לשלב של לחנך אותם לקחת את חלקם באחריות ההורית.
מאד קל לנפנף בטיעונים כפי שהעלית כאשר הילדים בידיך ואת מכתיבה (ומשחקת) בזמני ההתראות עם האב... כשנטל כלכלי מטורף וחסר פרופורציה מוטל רק על האב... כשכל המערכת מתייצבת מאחוריך והגבר ננטש ככלב... כשאת ממשיכה את חייך כרגיל והוא מתרסק לאבק...
נסי פעם לעמוד בצד של הגבר ותראי שהדברים נראים לגמרי אחרת וטיעונים כמו שלך נשמעים כהתחסדות מעצבנת וחסת קשר למציאות...
אז גם תוכלי להבין (לא להצדיק) את אותם גברים שבחרו לשרוד פשוט ע"י בריחה וניתוק מגע (שגם אם את לא רוצה להבין את זה - עולה להם בבריאות).
נסי פעם לשקול באובייקטיביות את תרומתך את למצב... למרות שקשה להסתכל על הדבשת שלך...
/null/text_64k_1#