בזמן האחרון יותר ויותר אנשים מציגים חשיבה שדבקה בציבוריות הנכים, זו שאומרת שקודם לפעילות, צריך שארגוני הנכים יבחרו להתאחד. האם יש אמת בטענה זו או האם טענה זו רק מחזקת ומעצימה את המשך הפגיעה בנכים?
האם האיחוד האחרון של "פורום ארגוני הנכים" שאיחד מספר קבוצות זהות אינטרס של "נכים מתגלגלים" מביא לשינוי במאבק או שרק מחמיר את ההתבדלות ואת הפגיעה בקבוצות מסוימות של נכים.
ובכלל האם המחשבה שאני שומע מרבים "שיש להמתין עד שיהיה חיבור ורק אז יצאו לפעול למען המאבק" לא מביאה רבים מאיתנו למצב של חוסר סולידאריות וגורמת לקיפאון טוטאלי של המאבק לשיפור מצבינו הנכים.
לטעמי במצב שבו כל קבוצה וחבירה של מספר מצומצם של קבוצות הפועלת רק למען קידום האינטרסים שלם תוך שהן שמות רגל לאחרים חייב להיפסק.
האם קיים יתרון באחדות כפויה כשמדובר בטובת ציבור מגוון בעל דרישות שונות ומגוונות?
כלום דרישה של סקטור נכים אחד חופף את הדרישה של סקטור אחר? התשובה לטעמי היא חד משמעית - לא! והנה מספר דוגמאות להמחשה...
אנשים עם קושי בראייה זקוקים לסימון בולט של קצה שפת מדרכה על מנת להבחין שהם מגיעים לקצה רחוב והם מצויים במדרכה ולא בכביש. לעומתם אנשים המתגלגלים בכסא גלגלים זקוקים לשפת רחוב חלקה וללא מגרעת על מנת לנוע בחופשיות מקצה מדרכה אחד לקצה מדרכה אחרת דרך כביש שכולם משטח חלק ואחיד, אלא שיצירת משטח חלק מקשה על אנשים בעלי מגבלת ראיה להבחין בין כביש למדרכה ומסכנת אותם. עכשיו תנסו לחבר את האינטרסים ולקדם אותם יחדיו... האם לסמן את כל קטע מפגש בסימון נוח למוגבלי ראיה או לא לסמן אותו כלל... לכל קבוצת מוגבלות יש דעה אחרת...
אנשים מתגלגלים זקוקים למקום חניה נגיש לעומתם אנשים המתקשים בהליכה זקוקים למקום חניה קרוב לפתח היעד. מי צריך לחנות במקומות החניה המסומנים לנכים הקרובים לפתחי יעדים? נכים מתגלגלים או נכים מהלכים? איך לחבר את שני האינטרסים יחד.
אנשים הזקוקים לסיוע סיעודי בראש סדר החשיבות שלהם קיים הצורך בעדכון התמיכה הסיעודית, אנשים בעלי ליקוי מנטאלי, בראש סדר החשיבות שלהם קיים צורך בעדכון התמיכה בסיוע הקיומי, שכן הם אינם נהנים מהסיוע לסיעוד.
המדינה רוצה לעדכן בחצי מיליארד ש"ח פנויים את התמיכה בנכים איזו קצבה תעדכן קודם? איך לחבר את האינטרסים ולקדם אותם יחד.
קטועי רגלים זקוקים לשיפור באיכות התותבות, משותקים זקוקים לשיפור באיכות כסאות הגלגלים. המדינה מספקת כסאות גלגלים ותותבות תחת אותו סעיף תקציבי.
המדינה מחליטה להוסיף 50 מליון ש"ח לטובת אביזרי השיקום (שם הסעיף התקציבי הזה) מה תשפר קודם ? את איכות התותבות או את איכות כסאות הגלגלים ?
איך תקדם את האינטרסים של שתי הקבוצות ...
אנשים מוגבלים בגיל צעיר זקוקים לפתרונות עבודה, לעומתם אנשים המגיעים לנכות בגיל השלישי זקוקים לשיפור בפתרונות הפנאי, הרבה פחות מעניין אותם פתרונות התעסוקה. את מה תקדם קודם בתקציב של כמה מיליארד ש"ח? תעסוקה או פתרונות פנאי ? איך תחבר את האינטרסים של שתי הקבוצות ותקדם אותם יחד.
אנשים מוגבלים בניידות הזקוקים לסיוע באחזקת הוואנים מבקשים לעדכן את התמיכה ברכבם, לעומתם אנשים מוגבלים שאינם יכולים לנהוג זקוקים לשיפור באמצעי התחבורה הציבורית, את מה תקדם קודם, היכן להשקיע את התקציב ? מה לפני מה?
הורים לילדים נכים שמקבלים סיוע עבור ילדיהם מבקשים לשפר את רמת הסיוע, לעומתם יש הורים לילדים נכים שאינם מקבלים סיוע כלל, את מה תשפר? את רמת הסיוע הניתן לאותם שמקבלים סיוע או תרחיב את מעגל ותצרף את אותם שלא זוכים לקבל סיוע כלל? הרי ברור שמדובר באינטרס מתנגש של קבוצות שונות. איך לחבר את האינטרסים יחד...
אני בטוח שלכל אחד מכם תשובה שנובעת מהקרבה שלכם לנושא זה או אחר, אבל האם התשובה שלכם היא כזו שאין לקדם קבוצה אחת על חשבון קבוצה אחרת?
והמסקנות
המסקנה שלי היא שיש המון מקום לפעילות שונה ומגוונת של קבוצות שונות שתכליתה להביא לשינוי כולל.
אמירה מהסוג הזה "בגלל שאין אחדות אין הישגים" לא מביאה לקידם ויש בה כדי לתת לגיטימציה למדיניות של המדינה שרוצה לצאת כדי חובה באי נתינה מלאה זו שנבחרה כמדיניות לציבור הנכים.
במשך שנים מעמידים את ציבור הסקטורים השונים של הנכים בפני בחירות בלתי אפשריות בין נתינה חלקית לקבוצות מסוימות על גב חשבון נתינה לקבוצות אחרות כך יוצרים מרירות וחיכוך בין הקבוצות השונות. שהרי ברור שמי שלא זוכה לשיפור במצבו נשאר ממורמר וכעוס ובוחר בבידול.
הנה דוגמאות מעשית ....
קידום נכון של המאבק דורש עדכון לכלל קבוצות הנכים במצב קצבת הקיום שלהם,
אלא שהמדינה העמידה את הנכים בתפקיד הבורר ונתנה בידם את הבחירה בין פתרון חלקי לבין בחירה באי פתרון כלל.
כתוצאה ממצב זה נולדה לנו תוספת הקח"ן לקצבאות הניתנת היום רק לנכים בעלי אי כושר עבודה מלא, זו שהותירה את אותם שאינם באי כושר עבודה מלא מחוץ למעגל אותם שקיבלו עדכון למצבם הקשה ויצרה סכסוך מיותר בינהם.
כשקמות קבוצות של נכים הדוחפות לשיפור במצבם הם וכשקבוצות אלו אינם מוכנות להתעקש על פתרון כולל לבעיות כל הזקוקים לפתרונות באותו נושא, התוצאה היא שבר ואי אמון בין קבוצות שונות.
שקבוצות מסוימות מקימות אינטרסים כספיים לטובת עצמם ועושים זאת תוך רמיסה של קבוצות אחרות המצב של כולנו הציבור רק ממשיך להידרדר...
ההישג של המדינה הוא בזה שהיא מצליחה להנציח מצוקה, זו או אחרת, של קבוצות שונות ועל ידי כך יוצרת שבר בין הקבוצות. כשהיא "בוחרת" לה עם מי נוח לה להגיע להסכמים ואת רגלי מי להדיר...
לא פלא שקבוצות בעלי מאפיין מסויים דוחפים לקידם אינטרס צר .... חטאנו, שאנו לא נאבקים למען זה שיהיה יצוג מאוזן ומגוון וכל המוגבלויות, כזה שיביא לפעילות שתכלול את כל גווני הקשת של בעלי האינטרסים.
ההבנה שלי היא, שאין זה נכון ליצור אינטרס אחיד מתפשר, כזה שבא לפגוע בקבוצות אי אלו ואחרות.
החשיבה הנכונה לטעמי היא שיש לקדם סולידאריות של כל קבוצה בקבוצה השנייה, על מנת שכולם יצאו נהנים.
המסר הנכון לטעמי הוא שצריך לחזק הוא את ה"סולידאריות" ולא את מסר האחדות. לא להיגרר לסקטוריאליות פוגענית, כי כולם צודקים, כל אחת מהקבוצות, בצרכים שלה וברצון שלה למימוש פתרונות המתאימים לסביבה הקרובה לה, כל אחת לעולמה המיוחד, ובקידום האינטרסים של כולנו עלינו לזכור שמדובר בציבור מגוון וכל פעילות של כל אחד ואחד נעשת לטובת מה כל מה שצריך לשפר ולהביא לפתרון המצוקות.
כשקבוצה אחת מקדמת אינטרס, לא צריכה קבוצה אחרת לצאת כנגדה, אלא לקדם סולידאריות תוך התחשבות והבנה.
צריך לקדם את החשיבה שאף אחד לא "סוגר עם הממשל" לטובת האינטרסים שחשובים לו ומבלי שהוא מביא בחשבון את כל האינטרסים של כל קבוצות העניין בנושא וקודם לנתינת הסכמתו לפשרה זו או אחרת, כי אם נמשיך במצב שבו כל קבוצה תדאג רק לאינטרס שלה, נגיע למצב שבו הרבה מאוד ציבורים שלהם אינטרס לא מקודמים כפי שקיים היום.
לראיה ...
כולם הגיע להבנה שיש לקדם את נכי הפוליו לקצבת פיצוי הולמת.... בפועל הושארו נכי פוליו חו"ל ממורמרים וכאובים לאחר שהוצאו מהכלל.
כולם הגיע להסכמה שיש לקדם פתרונות חניה למוגבלים, אלא שבפועל ומחודש יולי הקרב ובא נכים מהלכים בעלי תג חניה ירוק ימצאו עצמם במקום רע מאוד כשזכויותיהם מקופחות.
כולם מסכימים שנכים מוגבלי ניידות זקוקים להגיע למקומות שהגישה אליהם נחסמה לתחבורה ציבורית בלבד. אלא שבפועל בעלי תג חניה ירוק נאלצים להתמודד עם מציאות כאובה בהם אינם יכולים לנסוע ולהגיע למקומות שלהם גישה מוגבלת לתחבורה ציבורית בלבד.
לכולם ברור שנכה סיעודי זקוק לסיוע סיעודי ..בפועל נכים סיעודיים הזקוקים "רק" לסיוע ביתי לאחזקת הבית ולא לטיפול צמוד הושארו ללא אפשרות שכזו, כי עידכון התמיכה בהם נשחק ונרמס, לאחר שאחיהם בעלי המגבלה הקשה יותר, בחרו לתת הסכמתם שלא לאפשר להם לקבל תוספת, לאחר שתוספת ניתנה רק להם והיום רק הם נהנים מתוספת משמעותית בסיוע (מאז מאבק 2008). אגב, גם להם התוספת שניתנה לא מספיקה כדי לקיים את כל הצרכים.
לכולנו ברור שמי שאינו יכול לגלגל כיסא גלגלים רגיל זקוק לסיוע לרכישת כיסא ממונע ..אלא שקבעו קריטריונים בהסכמות חלקיות של קבוצות נכים מסוימות ו"שכחו" שגם אחרים ראויים לסיוע שכזה וכך מי שמצבם הוא שהם מוגבלים ביד ורגל אינם מקבלים סיוע כלל. מה גם, שבחרו באביזרים המאושרים לסיוע "שכחו" להכליל את אותם הנעזרים בקלנועיות, כאילו קלנועיות אינם אמצעי להקל על מגבלת ניידות לקבוצות מסוימות ומי ילחם את מלחמתם של הזקוקים לקלנועיות? אותם המייצגים אינטרס זה הורחקו משולחן הדיונים.
לכולנו ברור שיש לתת תמיכה ראויה בילדים נכים אלא שבמציאות מעל ל 50 אלף ילדים נכים לא זוכים לקבל תמיכה שכזו ובגלל שדוחפים רק הגדלה של תמיכה קיימת.
לכולנו ברור שיש מצוקת דיור ונכים שאינם יכולים לפרנסתם אינם יכולים להגיע לסכומים הדרושים על מנת לרכוש דירה לעצמם, במציאות הקיימת אם אתה לא נכה מתגלגל אין לך שום סיכוי להגיע לדירה שכן נכים שאינם מתגלגלים לא זוכים לשום סוג של פתרון דיור או לתמיכה מתאימה.
סוף דבר
שקבוצות מסוימות יפסיקו להדיר קבוצות אחרות וזאת על רקע חשיבה שגויה לטעמי שמי אינו חושב כמוהם יש "להרחיקו" ותתחיל מודעות לכך שיש מקום גם לקדם אינטרסים אחרים - המצב של כולנו ישתפר!!!
שתקום סולידאריות ראויה כזן שתבין שיש מקום לכולנו ויש לכבד את הצרכים של כולנו - המצב של כולנו ישתפר....
שנבין שיש מקום לפעילות של כל אחד ואחד ולא דורכים על פעילות אחת כדי להעצים פעילות של אחים שנלחמים על אינטרסים מקבילים או חופפים או לפעמים אפילו שונים ומנוגדים - ישתפר המצב של כולנו.
כל זמן שידחיקו אינטרסים של קבוצה אחת על חשבון האינטרסים של קבוצות אחרות - לא תקום סולידאריות!
ועד שזה יקרה כולנו נמשיך להיפגע.
לנו יש פעילות וולנטרית מתמשכת ועל כולנו צריכים לתת לה כתף, כמו גם לחבור ולסייע, אז מה דעתכם לחבור ולהיות חלק מהפעילות זו שלנו או של אחרים, או שאתם מעדיפים להמשיך לומר... "עד שלא תהיה אחדות לא יקרה כלום" ובכך להמשיך להנציח את המצב הקיים לתפארת מדינת ישראל. תחשבו על זה.....
חג עצמאות שמח.
קובי כהן,
יו"ר מטה הפעולה של הנכים בישראל.
הוספת תגובה על "כולנו בסרט רע שיצר עבורינו הממשל."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה