כולן באות לקבל אהבה או ראשי בלטה מדברים
את היחפה, אני הכי אוהב. אני מרגיש את הקלילות שלה דרך כפות הרגליים. האופן בו היא מניחה את כפות רגליה. אני חותם שיש לה ההפך מ"פלאטפוס". בטח יש לזה שם שאין לי מושג מהו. זה גם לא עד כדי כך חשוב שאלך ואברר.
בכל מקרה, אותה אני הכי אוהב. היא בעצם מרחפת, רוקדת. כאילו מלטפת אותי, מודעת לעצם קיומי. אני מדמיין אותה בבד רך המתעופף עם כל תנועה שלה. אני שומע כשהיא מדברת ליסמין ומברכת את הכלב גם כשהיא ממהרת. בדרך כלל היא ממהרת. הייתי רוצה שתגיע הרבה יותר.
את זו עם נעלי הספורט, אני לא סובל. כמה כעס יש בצעדים שלה. כמה מרירות, כמה ביקורת. ממש כואב לי בלב האבן, סליחה – הבלטה שלי. ברור לי שלא רק שאינה עוצרת ליד היסמין בכניסה – ככה, להסניף ולהתמלא בשמחה והודיה – היא אפילו לא מודעת לעצם קיומו. אילו הייתי יכול, הייתי חותם על זה. מי שואל אותי. אני עד שקט. יודעים מה, לא רק כעס. גם כובד. לא מרגיש לי שילוב מוצלח – אוחחח, כמה שאני עדין איתה.
זו עם נעלי העקב מתעתעת בי. בזכות הבושם קלטתי שהיא בעצם אחת. בכל פעם אני חווה אותה אחרת. עלתה לי השערה שזה קשור למה שהיא לובשת. אם זו חצאית או שמלה צרה – אז הצעדים שלה קצרים ואיטיים יותר. הליכה שקולה. ברור לי שהגובה שלה מעל לממוצע גם בלעדי העקב. יש בה משהו אלגנטי – אולי ספורט אלגנט. כשהיא עם מכנסיים / שמלה רחבה – ההליכה שלה משתנה כל כך, שבהתחלה חשבתי שאלו שתיים שונות.
כשאין מה שמגביל את צעדיה, לתקתוק העקבים יש ואלסיות קלאסית. היא מודעת היטב לכך שנועצים בה עיניים. בעיקר השכן מהקומה השלישית. היא נהנית מזה. גורם לה לחייך המון. ודווקא בגלל זה, אני רוצה כבר לעבור גלגול ולהגיד לה שלא טוב לה העקבים האלו. שזה הורס לה את כל האיברים הפנימיים והמחיר שהיא תשלם בעוד מספר שנים קטן, לא שווה את זה. להגיד לה שהיא מספיק גבוהה גם ככה. שיש לה נוכחות גם בלעדיהם. לא יודע למה, אולי הבושם הזה שהיא שמה מהלך עלי קסמים. איכשהו אכפת לי ממנה.
לאחרונה יש סנדלים עצובות. אולי העצב זלג ממנה והגיע עד אליהם. היא הולכת לאט. אני מרגיש את המבטים שלה. הולכת ומביטה לרצפה. בטח סובלת מצוואר תפוס. אולי היא בדיכאון. משקל סביר ( אגב, אף אחת מהן לא סובלת מעודף משקל ) והליכה נגררת משהו.
היא היחידה שאני לא מרגיש אצלה שום הבדל בין האופן בו היא נכנסת לבין צעדיה כשהיא אחרי.
עצוב לי עליה. אילו הייתי יכול, הייתי אוסף אותה אלי ומחבק אותה. אומר לה שהחיים מקסימים, שתפקח עיניים, תביט לשמיים – שתאמין..
זכיתי שהניחו אותי בכניסה לבניין הזה. עוד יותר זכיתי להיות די קרוב ( מרחק 7 בלטות!!) לדלת של אורי.
אורי אוהב נשים. לפחות את הארבע האלה. הן מגיעות באופן די קבוע. מעולם לא היתה התנגשות. מסודר הבחור הזה. בכל פעם אני נדהם מחדש לגבי השינוי שעובר על הגוף שלהן אחרי שהן מבלות אתו.
זה ניכר בברור באופי צעדיהן ( חוץ מהעצובה ).
היחפה, שאני הכי אוהב, יחפה גם כשקר. כשהיא אחרי, היא מזמזמת או שורקת.
אל זו עם נעלי הספורט אני לא מתחבר לא לפני ולא אחרי.
זו עם העקבים – הואלס שלה, של לפני - הופך לטנגו. זה קצת משגע אותי. לפי מה שאני זוכר, יותר מתאים היה שזה יהיה הפוך..
את העצובה ורק אותה, אורי מלווה עד ליציאה מהבניין – ואז אני זוכה להרגיש גם אותו.
אותו אני אוהב אהבה אחרת.
אוהב אותו שהוא עושה לכל הנשים האלו טוב.
אוהב אותו על זה שהן יודעות שיש אחרות.
אוהב אותן על זה שהן באות למרות שהן יודעות.
הוספת תגובה על "באות אליו לקבל אהבה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה